| עמוד הבית | | | דבר העורכת | | | הכוח הנשי | | | אופנה | | | מבצעים | | | עסקים וקריירה | | | הורים וילדים | | | תרבות ובידור | | | צרכנות |
| אלטרנטיבי | | | יופי וטיפוח | | | חברה וקהילה | | | חדשות | | | עיצוב | | | ספורט וכושר | | | תזונה ודיאטה | | | תאווה לחיך | | | תיירות |
| יצירת קשר |
|
|
שיאהבו אותנו
מאת: רומי שפרעל מי את יורה כל הזמן הוא שאל אותי .
הוא זה הבחור שאהבתי והוא זה הערב שבו אולי /או אולי לא נפרדנו.
על מי אני יורה ? כל הזמן? אני יורה כל הזמן?
איזו שאלה ממוקדת.
מצאתם את עצמכם לפעמים פשוט רואים איך אתם דוחים אנשים שאוהבים אותכם?
כמו בסרט, רואים את התמונות נרקמות מול עיניכם. תמונה אחרי תמונה, מערכה אחרי מערכה. אותו הגבר או אפילו חברה, שבאים עם לב נקי אליכם.. או אפילו פחות נקי.. אבל באים. הם באים עקומים וערומים, פצועים ומדממים בעצמם, כמו שאנחנו באות אליהם. ואנחנו אומרות לעצמנו, אנחנו רוצות שיקבלו אותנו עם הפצעים. ואז, באותה נשימה, קשה לנו עם שלהם.
למה קשה לנו ? כי לעיתים קרובות, אנחנו מוצאות לנו את אותם אנשים שפצעים שלהם
מדברים אם הפצעים שלנו. והפצעים הקדמונים האלו,,,, שחזקים יותר מהכל, מרימים ראש ואומרים רגע רגע רגע, מה פה קורה פה... מה אולי יהיה כאן טוב... מה פתאם, אז אייך נחייה.
לא יקום ולא יהיה. אין מצב כזה. וכמו מכונת מלחמה מיומנת, כל השדים האדומים קופצים להם מבין החריצים והם נראים בערך כך :
אז הוא אמר שהוא אוהב לישון איתך בלילה. אהההה גם הוא כזה,,,אז הוא בטח רוצה
רק את הצד הפיזי של המערכת..... ומה הוא חושב לו, שרק לישון הוא יבוא..ומה לדבר איתי, לחבק איתי.... ומה הוא לא רוצה לבלות איתי ולהכיר אותי? ועד שמגיע הבחור המסכן באמצע הלילה,,,, רק כדי שתתני לו חיבוק, כי את המקום שבו הוא יודע שאוהבים אותו ומחבקים אותו, שהוא מוגן ורצוי, .... עד שהוא מגיע, הוא מקבל בחורה דומעת ובוכה שאין לה תשומת לב ואהבה. והוא פתאום לא בטוח שהוא אהוב ורצוי, ואת מרגישה מטופשת שפגעת בגבר שאת אוהבת וכך מתחיל מחול של רע.
הוא אולי אוהב, אבל נמנע לבוא, את רק רוצה שהוא יגיד שאת טיפשונת ובטח שהוא
אוהב אותך וששום כוח שבעולם ימנע ממנו לבוא אלייך, כי אלו מילים שעושות לך טוב...
עושות לך בטוח ומוגן. והוא לא אומר את זה. כי אולי הוא כבר לא מרגיש.
וכל תנועה שלו כבר מקבלת משמעות אחרת, וכל תנועה שלך מלחיצה אותו כי את
כל כך כועסת כבר... והוא זוכר את זה מהאישה ההיא שלקחה את דם חייו והלכה
וההימנעות שלו מזכירה לך את האבא של הילדים שלך, שאיתו חלמת לבנות אימפריות
ואת קופאת על מקומך כמו קיפוד שנתפס באור וההוא, הבחור, הוא רק בורח על חייו.
וכך שני אנשים שהיו יכולים להיות אולי פעם מאד מאושרים ביחד, בורחים לכיוונים מנוגדים.
הייתן במקום הזה,,, הרבה פעמים אולי? אז אייך יוצאים מזה? אז מה זה רק עניין של מזל
של הבחור הנכון ? אני מאד מסרבת להאמין שזה רק מזל. כי זה להפקיר שליטה
לוותר על הכוח שלנו לשנות משהוא בהתנהלות שלנו. לי קשה לקבל שזה תלוי רק באדם שנמצא.כי אני יודעת על עצמי שאת כל הפצעים אני לוקחת איתי...הם נודדים איתי וראו כבר חצי עולם.
ומה אם זאת החלטה, החלטה לנקז את הפצע הזה כבר. החלטה לא לתת לו לנהל כך את החיים. אריך פרום, באמנות האהבה כותב שלאהוב זאת גם החלטה. החלטה לא לברוח שלא הולך, לא לוותר שקשה. אלא החלטה להיות שם.
ואני מחליטה. מה זה מחליטה בנחישות רבה אני מחליטה. ו-ומצליחה לעמוד בזה בערך דקה. והעצוב ביותר, שההחלטה האמיתית היא לאהוב את עצמנו. כי אם לא נחליט לאהוב את עצמנו ללא פשרות, גם אם הפצעים ולא לוותר על עצמנו, אז מי יוכל לאהוב אותנו ?
הוא זה הבחור שאהבתי והוא זה הערב שבו אולי /או אולי לא נפרדנו.
על מי אני יורה ? כל הזמן? אני יורה כל הזמן?
איזו שאלה ממוקדת.
מצאתם את עצמכם לפעמים פשוט רואים איך אתם דוחים אנשים שאוהבים אותכם?
כמו בסרט, רואים את התמונות נרקמות מול עיניכם. תמונה אחרי תמונה, מערכה אחרי מערכה. אותו הגבר או אפילו חברה, שבאים עם לב נקי אליכם.. או אפילו פחות נקי.. אבל באים. הם באים עקומים וערומים, פצועים ומדממים בעצמם, כמו שאנחנו באות אליהם. ואנחנו אומרות לעצמנו, אנחנו רוצות שיקבלו אותנו עם הפצעים. ואז, באותה נשימה, קשה לנו עם שלהם.
למה קשה לנו ? כי לעיתים קרובות, אנחנו מוצאות לנו את אותם אנשים שפצעים שלהם
מדברים אם הפצעים שלנו. והפצעים הקדמונים האלו,,,, שחזקים יותר מהכל, מרימים ראש ואומרים רגע רגע רגע, מה פה קורה פה... מה אולי יהיה כאן טוב... מה פתאם, אז אייך נחייה.
לא יקום ולא יהיה. אין מצב כזה. וכמו מכונת מלחמה מיומנת, כל השדים האדומים קופצים להם מבין החריצים והם נראים בערך כך :
אז הוא אמר שהוא אוהב לישון איתך בלילה. אהההה גם הוא כזה,,,אז הוא בטח רוצה
רק את הצד הפיזי של המערכת..... ומה הוא חושב לו, שרק לישון הוא יבוא..ומה לדבר איתי, לחבק איתי.... ומה הוא לא רוצה לבלות איתי ולהכיר אותי? ועד שמגיע הבחור המסכן באמצע הלילה,,,, רק כדי שתתני לו חיבוק, כי את המקום שבו הוא יודע שאוהבים אותו ומחבקים אותו, שהוא מוגן ורצוי, .... עד שהוא מגיע, הוא מקבל בחורה דומעת ובוכה שאין לה תשומת לב ואהבה. והוא פתאום לא בטוח שהוא אהוב ורצוי, ואת מרגישה מטופשת שפגעת בגבר שאת אוהבת וכך מתחיל מחול של רע.
הוא אולי אוהב, אבל נמנע לבוא, את רק רוצה שהוא יגיד שאת טיפשונת ובטח שהוא
אוהב אותך וששום כוח שבעולם ימנע ממנו לבוא אלייך, כי אלו מילים שעושות לך טוב...
עושות לך בטוח ומוגן. והוא לא אומר את זה. כי אולי הוא כבר לא מרגיש.
וכל תנועה שלו כבר מקבלת משמעות אחרת, וכל תנועה שלך מלחיצה אותו כי את
כל כך כועסת כבר... והוא זוכר את זה מהאישה ההיא שלקחה את דם חייו והלכה
וההימנעות שלו מזכירה לך את האבא של הילדים שלך, שאיתו חלמת לבנות אימפריות
ואת קופאת על מקומך כמו קיפוד שנתפס באור וההוא, הבחור, הוא רק בורח על חייו.
וכך שני אנשים שהיו יכולים להיות אולי פעם מאד מאושרים ביחד, בורחים לכיוונים מנוגדים.
הייתן במקום הזה,,, הרבה פעמים אולי? אז אייך יוצאים מזה? אז מה זה רק עניין של מזל
של הבחור הנכון ? אני מאד מסרבת להאמין שזה רק מזל. כי זה להפקיר שליטה
לוותר על הכוח שלנו לשנות משהוא בהתנהלות שלנו. לי קשה לקבל שזה תלוי רק באדם שנמצא.כי אני יודעת על עצמי שאת כל הפצעים אני לוקחת איתי...הם נודדים איתי וראו כבר חצי עולם.
ומה אם זאת החלטה, החלטה לנקז את הפצע הזה כבר. החלטה לא לתת לו לנהל כך את החיים. אריך פרום, באמנות האהבה כותב שלאהוב זאת גם החלטה. החלטה לא לברוח שלא הולך, לא לוותר שקשה. אלא החלטה להיות שם.
ואני מחליטה. מה זה מחליטה בנחישות רבה אני מחליטה. ו-ומצליחה לעמוד בזה בערך דקה. והעצוב ביותר, שההחלטה האמיתית היא לאהוב את עצמנו. כי אם לא נחליט לאהוב את עצמנו ללא פשרות, גם אם הפצעים ולא לוותר על עצמנו, אז מי יוכל לאהוב אותנו ?
נוצר:
28/06/2006 10:52:00
עודכן: 28/06/2006 10:57:00
עודכן: 28/06/2006 10:57:00
 גרסה להדפסה |
 שלח לחבר |
משקאות , יחסים , עינוגים , הריון ולידה , קולנוע