|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דף הבית > כתבות > בית הסופר מנסה לשרוד ומפנה מקום לבית ספר לריקודים. | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
בית הסופר מנסה לשרוד ומפנה מקום לבית ספר לריקודים.מאת: שושנה וייג... יד וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז, לִפְנֵי יְהוָה; וְדָוִד, חָגוּר אֵפוֹד בָּד. טו וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, בִּתְרוּעָה, וּבְקוֹל שׁוֹפָר. טז וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה, בָּא עִיר דָּוִד; וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה...
בית הסופר משנה אט אט את פניו. כן, יש תוכניות לשיפור מעמדו של הבית, שידע ימים טובים. נערכים להריץ את הבית כמותג יוקרתי בדומה לבית ביאליק בתל אביב או בית עגנון בירושלים. יש תוכניות למתג את הבית כבית טשרניחובסקי ולעת עתה מנסים האמונים על אירועי בית הסופר בשיתוף עם חברי הוועד הנבחר להעלות ערב לטשרניחבסקי שעל שמו נקרא הבית ברחוב קפלן 6. אלא מאי, אם תחלפו בימים אלא ברחוב קפלן וקצת תציצו מעט על הבית ברחוב קפלן 6 תמצאו שעל קיר הכניסה תלויה מודעה. הבית הישן שחלונותיו ידעו ימי זוהר, ובוודאי ידע עדנת משוררים וסופרים משנה את פניו עד כדי כך שהוא מפנה מקום לבית ספר לריקודים. טוב, לא הייתי נזעקת לכתוב את הרשימה לולא השלט התלוי על הקיר בכניסה לצד כתובת מטה לנפול. לבית הסופר אין שלט מושלם חסרה האות ב' לצורך קריאה הולמת של שם הבית. כך שאם יגיע חייזר אולי הוא יצליח להבין מה פרוש הכותרת ית הסופר. בבית הסופר יפתח סניף לבית ספר לריקודים סלוניים, כרוח התקופה. הטלוויזיה משדרת תחרויות ריקודים פעמיים בשבוע, האחד "לרקוד עם כוכבים" והשנייה "נולד לרקוד", כך שהתרבות העברית צריכה ללמוד לפזז בצעדי ריקוד. לא אין בלבי כנגד המחול. הלוואי יכולתי לצעוד בצעדי ריקוד ולהצטרף לבית הספר למחול בלא קיטורים. תאמינו לי : אני האחרונה שאתנגד לצעדי מחול. אולם הצרוף המוזר בין בית הסופר ששימש עשרות שנים כבית הסופר ועתה הופך לבית ספר לריקודים מאוד מפריע לי. הבית נמצא בקשיים תקציביים ולכן נאלצים להשכיר ימים מסוימים בשבוע את האולם לבית הספר לריקודים. נאמר שזו כל הטענה שלי. ממש לא נורא, נכון? האמת היא שהרבה יותר קשה למי שמבקר בתוך הבית. כשאתה נכנס לבית הסופר אתה פשוט חוטף הלם. אני אחסוך מכם את ההלם הזה ואתאר בפניכם רק את המראה הכי מבייש שיש בבית הסופר המפנה מקום לבית ספר לריקודים. אחסוך מכם את הצבע הצהוב הדהוי של צבעי הקירות, את השירותים המשופצים, את הרצפה העלובה, את הבמה באולם הגדול. מי שיושב באולם יכול לחשוב שהיא שריד מוזיאוני. לא אתאר בפניכם עד כמה עצוב לי לבקר במקום. ואף על פי כן אני עושה מאמצים ובאה לבקר בבית הסופר ברחוב קפלן 6. האמת היא שכל מה שלא תיארתי הוא כאין וכאפס לעומת מה שאתאר. בבית הסופר יש שני אולמות, האחד האולם הגדול, והשני האולם הקטן. מפאת מספר האורחים המצומצם שמגיע לאירועים בבית הסופר, כי לבית הסופר אין דובר ואין משרד יחסי ציבור שייחצן אותו. זרם האורחים כל כך קטן עד שבוחרים לערוך אירועים ספרותיים באולם הקטן. לו הייתי מזמינה אתכם לאירוע בבית הסופר אני בטוחה שלא הייתם מגיעים לשם פעם הנוספת, לו האירוע היה מתקיים באולם הקטן. ובאמת מי שמגיע לאירועים המתקיימים שם הם בעיקר חברים, המשלמים 100 שקלים בשנה דמי חבר כדי לצפות באירועים הספרותיים. נו, ומה כל כך מפריע לי באולם הקטן? - הכיסאות. לא תאמינו מה הכיסאות האלה אומרים. הכיסאות האלה מדברים איתי עברית כשאני נכנסת לאולם הקטן. הכיסאות האלה יודעים לספר לי כל כך הרבה סיפורים הרבה יותר מעניינים מן הסיפורים שמתחוללים על הבמה. הכיסאות בחדר הקטן פשוט עברו פוגרום. שנים הם עומדים שם, אף אחד לא צובע אותם, לא מכסה, לא מתקן, לא מרפד, לא מחליף, לא משפץ את צבעי החלודה שם. למיטב זכרוני אלו כסאות שנרכשו לפני ארבעים או חמישים שנה, נדמה לי שבבית הספר התיכון שלמדתי בו לפני ארבעה עשורים היו כסאות מעין אלה. אי אפשר לשבת על הכיסאות האלה. הם פשוט הרוסים. הם פשוט שבורים. העץ התקלף או הפורמייקה התקלפה. ישבתם פעם על כסא מצופה בפורמייקה? מישהו הרגיש כיצד שפיץ של עץ ננעץ ברגלו או בגבו כאשר הפורמייקה מתקלפת? באמת, לא איכפת לי שיפתחו בית ספר לריקודים בבית הסופר, ולא איכפת לי שייקחו את הכיסאות המפורקים לריקוד סטפס, אבל לנו לחברי הבית מגיע לשבת על כסאות נוחים. כיסאות מרופדים בצבע אדום זוהר, ואולי בריפוד כחול רך. הייתי רוצה לשקוע בכורסה נוחה ולשהות שעה אחת באווירה תרבותית. כשתכנס הזמרת לשיר את שיר המשוררת המולחן אני אשקע בעדנה נעימה ולא אשקע במרה שחורה, או אביט בשעון למען יסתיים המופע. כשאופיע מעל הבמה הקטנה באולם הקטן ישב הקהל שהזמנתי בנחת על כסאות נוחים בני המאה העשרים ואחת, ואת הכיסאות שידעו ימים טובים, יוציאו לפנסיה. אפילו לתרום אותם לאיזה מוסד אין זה סביר, רק אם רוצים להתעלל במישהו . צריך למחזר את המתכת שמהם הם עשויים, מתכת עדיין יש לה ערך היום, יש סוחרי ברזל שישמחו לקנות את הכיסאות רק בשל הברזל שיש בהם. אולם את העץ המתקלף והרעוע יש לזרוק לכל הרוחות ולהזמין דחוף כסאות כיאה לבית הסופר. כשחשבתי כיצד יש לפתור את הבעיה הרצתי מכתב גם למנכ"ל האגודה מר מיטלמן משה. מר מיטלמן עושה צעדיו הראשונים באגודה, והוא מלא רצון טוב ויש בידו לעשות אולי דבר בנידון. גם לא שקדתי עד אשר יו"ר האגודה בלפור חקק הצליח להבין עד כמה אני צודקת. אבל עד אשר אופיע לאירוע הבא אם כאורחת, ואם כמנחה או כמשתתפת (הכול בהתנדבות) יש לי תפילה קטנה בלב, הלוואי אראה באולם הקטן כסאות נחמדים למראה, כן, כורסאות נעימות כמו בקולנוע החדיש בקניון הנמצא בקצהו של רחוב קפלן. אולי אמצא במקום הכיסאות שאבד עליהם הכלח כורסאות שישיטו את הבית לרחבת הריקודים הסלוניים. כי אצלי בבית אין כאלה כסאות. והבית הזה בית הסופר הוא ביתי, הוא נושא מעתה גם את חותמי, ולא לא הייתי רוצה שבביתי יהיו כאלה כסאות. למען ההגינות אפרט לפניכם כיצד הגיעה האגודה להוות אכסניה לבית ספר לריקודים. אגודת הסופרים העברים נקלעה בחודשים האחרונים לסיפור קפקאי, שבו ביקשה עיריית תל אביב לשלם חוב ארנונה של חמישים שנה. מישהו בעירייה גילה שאגודת הסופרים העברים לא התבקשה לשלם ארנונה חמישים שנה והחוב תפח למיליון ושמונה מאות אלף שקלים. על כן האגודה התבקשה לשלם ואם לא, העירייה תממש את הנכס ותיקח את בית הסופר...כך נהגה עירייה שראש העיר שלה היה פעם מנהל בית ספר תיכון, ואף הגישה צו למימוש הנכס. לאחר מו"מ מייגע הגיעה האגודה לצמצום החוב לסכום סביר של 250000 שקלים, למרות שהציפייה הייתה שתהיה מחילה על החוב, בגלל שמדובר במוסד ספרותי יוקרתי שנמצא בתוך תל אביב. אך ההסדר מחייב עתה את האגודה לשלם כל חודש 12500 שקלים לעירייה, ולכן על האגודה לעשות מאמצים עילאיים להשכיר את שני האולמות שלה. וכך היא נקלעה למצב שגם בית ספר לריקודים הוא מוסד מכובד בין כותלי הבית. מסתבר, שעיריית תל אביב נותנת יחס אחר ומועדף לגופי תרבות הנחשבים לגופים עירוניים כדוגמת "בית אריאלה" ו"מרכז ענב" וכן "בית ביאליק". העירייה מפלה את המוסדות האלה לטובה על פני אגודת הסופרים. בית הסופר מייצג גוף ארצי ולא עמותה עירונית של תל אביב בלבד. חלפו הימים שהעיר התכבדה בכך שיש במחוז שלה בית הסופר ואגודת סופרים, והיו מזמינים סופרים לישיבות של מועצת העיר. כך היה בימי דיזינגוף, בא בעת העניקו כל שנה אזרחות כבוד של העיר לאחד הסופרים. היום ראש העיר מתבקש להצטלם עם כוכבי קולנוע שמגיעים מחו"ל. לסיום, אני פונה אל שרי אריסון, כן, אני פונה אל שרי אריסון מעל דפי האינטרנט, אני פונה כאן לשרי אריסון, כי אני מעדיפה לפנות ללב יהודי רחום ולא ללב אטום של פקידים שרואים את הכל דרך החור של הגרוש. שרי, שמתי לב למפעל היפה שאת עורכת למען הספר העברי. ואני פונה אליך בקול קורא בואי עשי למען בית הסופר העברי. קחי את הבית לחיקך. ותתחילי רק מן הכיסאות. אני מוכנה להיות אשת הקשר שלך. אני מוכנה שתפני אלי, ואני אעשה את השידוך בינך לבין הבית. אנו מחכים לאימא הגדולה והאמיתית שתתן ליבה לא רק לספרים אלא גם לסופרים. ריקוד האלים ביצוע: המכשפות מילים ולחן : ענבל פרלמוטר ז"ל ריקוד האלים ישבנים בתולים אשכולות ענבים בשיער תלתלים מקצבים וצלילים כוכבים שנופלים וונוס שותה עוד כוס יין הילולים. יפה, שיכורה, יחידה בעולם יש לה נפש מורעלת בתוך גוף מושלם צוחקת בקול פעמון שנסדק משנים של סיגריות, לילות של מחנק, בן תמותה לא יבין ריקוד בלי מנוחה האלים חוגגים אבל ונוס בוכה. ריקוד האלים...
נוצר:
25/12/2005 08:12:00
עודכן: 25/12/2005 08:14:00
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
צוות האתר צור קשר הרשמה לאתר תקנון פרסמו אצלנו מפת אתר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||
חדשות
,
חדשות
,
זכויות
,
SHOUT
,
בריאות
,
הורות
,
צרכנות
,
תיירות
,
הכרויות
,
קניות
,
טיפוח ויופי
,
אופנה
,
ביגוד
,
תכשיטים
,
אלטרנטיבי
,
תרבות
קהילה
,
תזונה
,
כושר
,
ראיונות
,
עיצוב פנים
,
ארכיטקטורה
,
נשים בממשל
,
עסקים
,
קולינריה
,
מתכונים
משקאות , יחסים , עינוגים , הריון ולידה , קולנוע |