פרק ראשון: אוי ואבוי פרץ ניצח!
אין מה לדבר. פרץ העלה בכוח את נושא העוני על סדר היום הציבורי. עד עתה רק דיברו. כעת, יאלצו גם לפעול. לא בגלל העוני. בגלל פרץ. מידע מוקדם היה כל הזמן.
דו"ח העוני מתפרסם מדי שנה. תוצאותיו לא מפתיעות איש. גם השינוי לרעה
במספר העניים איננו רעם מפתיע משמים. והרי ראינו בערוצי התקשורת את
הרעבים, את האוכלים בבתי תמחוי. את אלה שאינם מצליחים להתקיים. ולא עשינו
מספיק. לואקום הזה נכנס פרץ. הוא דומה לאבן ששמונה אנשים שוטים משתי המפלגות הגדולות (שכל הזמן רבו ביניהם) שמטו לבאר. כעת, יהיה צורך בשמונים
חכמים ובארבע שנים כרונולוגיות על מנת להוציא את האבן מהבאר. לא מפתיע!
תופעה מוזרה ישנה במקומותינו. אנו לא יודעים למנוע את הבעיה כשהיא מתקדמת
אלינו. אנו מצליחים יותר לטפל בה כשהיא כבר זורעת אבידות. דומה הדבר לרמזור
נדרש, או מחסום רכבת חסר, או הרחבה של כביש צר. כולם יודעים שצריך לבצע
את זה כדי למנוע תאונה, אסון. אבל איש לא נוקף אצבע. חוץ כמובן מדיונים,
ועדות, דוחות של מבקר המדינה. אלף מילים כתובות ואף לא פעולה אחת כדי
למנוע. אך לאחר שהבעיה רובצת עלינו, עתירת נפגעים, אז מתחילה המהומה. אז
מצליחים במהירות למצוא תקציבים (שקודם לא נמצאו), להגיש תוכניות ולבצע. אז
מקימים רמזור. מחסום לרכבת. גשר. מרחיבים את הכביש הצר. רק אז. לא לפני.
עכשיו. כשפרץ הפתיע. דומני גם את עצמו. כעת, מתחילה מושבת הנמלים שלנו
להתרוצץ. עכשיו ימצא אצל שר האוצר תקציב למלחמה בעוני. לא לפני הבחירות
למפלגת העבודה. רק אחריהן. כיוון שכעת צריך להוכיח כי המלחמה בעוני לא
נובעת מעלייתו של פרץ לצמרת. מה פתאום! חלילה וחס! הכל ידוע. הנה תוך
שבוע, יום, שעה אנו מתחילים בעבודה לחיסול העוני. תספרו לסבתא! אנחנו
מכירים אתכם. אנחנו יודעים שאת הדחיפה העניק לכם היו"ר המשופם.
וכך מתכנסת לה במהירות הצמרת הכלכלית לדיון בזק בצרה הצרורה שנפלה
עליהם. אם לא יראו תוצאות תוך זמן קצר, תופץ השמועה ברחבי המדינה כי פרץ
הביא את הישועה. לא בא בחשבון. חייבים למנוע את זה. והנה הם יושבים השרים
הכבודים והסגנים הנכבדים והשלישים המהודרים. כולם מטכסים עצה ומתלחשים
ביניהם: מהר! אחרת יבוא ה"פרץ הזה" ויטרוף אתכם!!
הדבר המוזר והמרגיז בהתנהלות זו היא שהכל פשוט ביותר. כסף ותקציבים – יש! אנשי מנהלה לפתרון המחסור – יש גם יש!! רק בעל סמכות. מנהיג. איש פרקטי
ש"ייתן את ההוראה" – זה אין! לשם כך נחוץ נשק סודי: פרץ! הוא הטריגר.
פרק שני: אז מה עושים?!
עד כאן התסכול והציניות. כעת, לפעילות מעשית.
הנה דוגמא קצרה לשני נושאים דחופים שיש לפתור אותם החודש הזה. בנובמבר. כי החורף ניצב בפתח דלתנו.
א. תשתית אלמנטארית: קורת גג, חימום, מניעת הצפה, בגדים חמים ושמיכות.
ב. אוכל. פשוט אוכל.
אנו יודעים בדיוק מיהם הנזקקים. פנייה מסודרת למחלקות הרווחה של כל רשות
מקומית תביא לידיעתנו את רשימת הנזקקים. יש להקים רשימה ארצית שלהם.
נחוץ תקציב חירום הניתן להקצאה מיידית. סדר גודל של 30 מיליון. זהו כסף קטן!
נחוצה רשת ארצית לארגון והפצה של המצרכים הבסיסיים לנזקקים. קחו אחד
מאלופי צה"ל במיל. ותנו לו את המשאבים הנדרשים. מתנדבים לא יחסרו לו. דמו
בנפשכם שאנו עומדים לשלוח משלוח חירום לאפגניסטן לנפגעי רעידת האדמה.
כמה זמן נחוץ כדי לארגן משלוח כזה? ימים אחדים. אנו מתורגלים בכך. אז מדוע
שלא נבצע את אותו הדבר לעניי עירנו?!
רשימת הנזקקים תשמש אתכם המארגנים להמשך הסיוע בתום החורף. בשום אופן
אל תעבירו את הכסף דרך הרשויות המקומיות. הכל חייב להיות מרוכז וצנטרליסטי: הרשות לחיסול העוני. חד וחלק.
הכינו את הלוגיסטיקה כעת - בימי השמש האחרונים של חודש נובמבר. אל תופתעו
כאשר יתחיל הגשם הכבד והקור הקשה ובאמצעי התקשורת נראה אנשים שביתם הוצף, שאין להם חימום, שאין להם תרופות, שאין להם מזון. עכשיו הוא הזמן לתכנן, להתכונן ולפעול. נוע נוע סוף!
נוצר:
14/11/2005 08:12:00
עודכן:
14/11/2005 10:48:00
גרסה להדפסה |
שלח לחבר |