עמי שנקר יוצא למסע בזמן: אמריקן קולוני, מסע בזמן ירושלמי אל מקום מיוחד מאוד

מאת: עמי שנקר


אי שם בשנות השבעים ,מצאתי עצמי ערב שישי אחד, ספון בארגזו האחורי של טנדר צבאי שעשה דרכו במעלה ההר, בכביש העולה ממדבר יהודה, שם התנהלו חיי הצבאיים בחודשים הללו, בואכה ירושלים עיר הקודש , שם גרה משאת נפשי בעת ההיא ,נערה ירושלמית יפיפייה , בת לאחת המשפחות הידועות והמיוחסות בעיר. כמו חייל קרבי תיקני הייתי ,עייף ,רעב ,ו...... , ובעיקר לבן ומאובק מאותו חול פודרה, דק וחודרני של ארץ המרדפים ,פינת "ואדי קלט" ו"נאבי מוסא", בחודשי הקיץ האכזרי של המדבר. כל חלומותיי באותו רגע ,היו , לפי סדר החשיבות , לחבק את היפה בבנות ירושלים , להתקלח , לאכול ארוחה חטופה, ולישון כמה שיותר מהר .


















כשהגעתי לביתה של הנערה , הודיעה לי אמא שכדי שאזדרז כיוון שמחכה לנו שולחן לסעודת הערב , במקום מסוים שלא הכרתי , ואין הם רוצים לאחר. רצתי להתקלח ולהחליף בגדים כשאני מאוכזב בעליל , בילוי עם משפחתה ממש לא היה בסדר התוכניות שלי באותו הרגע, אך מה לעשות ,הייתי חייב להפגין נימוסים טובים וכבר השלמתי עם יום השישי האבוד, וכיאה לחייל צעיר וממושמע הרוצה להפגין רושם טוב, הייתי מוכן תוך דקות. נסיעה קצרה מאחת השכונות הטובות של העיר דרך הרחובות הסמוכים אל חומות העיר העתיקה בתפר שבין מזרחה למערבה, הביאה אותנו אל דרך שכם סמוך למסגד של שייך ג'ראח ,אל ארמון מזרחי, בו כך נראה לי אז , סיפרה "שחרזדה" את סיפורי אלף לילה ולילה לכליף. ובכן , תודות להורי הנערה שהזמינו אותי באותו ערב לאותו מקום מקסים ,החל הרומן שלי עם המקום אולי המיוחד ביותר בארץ ,לטעמי, "אמריקן קולוני", ולמרות שחלפו מאז


















שנים רבות , ואני הלכתי למדינות שמעבר לים , בקרתי, אכלתי ושתיתי , במקומות המדהימים ביותר בעולם , המקום המיוחד הזה ,שבינתיים צורף לרשת ה"רלה שאטו " הצרפתית המחמירה והיוקרתית ,שמור בליבי ואיני מחמיץ שום הזדמנות לבקרו גם בזמנים מתוחים בהם רבים , מדירים רגליהם מהפנינה הנדירה הזאת המנוהלת משך שנים ע"י מנהלים שוויצרים מהשורה הראשונה בעולם , ומתקיימת כאי ניטרלי באמצע הפסיפס הסבוך כל כך של עיר הקודש.האפנדי ראבח אלחוסייני , הקים את הארמון ,לו ולארבע נשותיו בשנת 1860 .


















הערבי העשיר לא חסך בכסף ,ומיטב הבנאים ובעלי מלאכה אחרים שקדו על המלאכה, בנו חדרים מקומרים ,קשתות וגילופי אבן, חצר פנימית מדהימה עם בריכות ומזרקות מים , מסביב נטעו כרמים ומטעי פרי , וכל זאת קילומטר וחצי מחומות העיר העתיקה . ב- 1865 נפטר אלחוסייני כשאינו משאיר אחריו ילדים . ב- 1873 הפליגה מאמריקה "אנה ספאפורד" ,אשתו של עורך דין וראש כנסיה משיקגו , וארבע בנותיה , לחופשה בצרפת , בספינת הקיטור המפוארת ,"לה-האבר". הספינה התנגשה בספינה אחרת וירדה למצולות . אנה הייתה בין 47 הניצולים ,אולם ארבע בנותיה הקטנות טבעו. בשנה שאחרי ,איבדו אנה ובעלה בן נוסף שמת ממחלה , והם הפכו לנוצרים אדוקים. נולדו להם עוד שתי בנות , ובשנת 1881 הם החליטו יחד עם כ 14 חברים ,לעזוב הכול , ולעבור להתגורר בעיר הקודש ,ירושלים. הם התיישבו בבית בעיר העתיקה ,והקבוצה נקראה בפי כל : "אמריקן קולוני ". מאוחר יותר הצטרפו אליהם מספר משפחות של שוודים אוונגליסטים , והבית נהיה צפוף לכולם. הארמון של אלחוסייני, היה פנוי, והחבורה עברה אליו בשכירות ומאוחר יותר רכשה אותו . אנשי המושבה החרוצים החלו לעסוק במלאכות שונות כגון אריגה , אפית עוגות , גידולים חקלאים חדשים וצילום , מה שהביא להם רווחה כלכלית . ב 1902 החל "הברון יוסטינוב "( סבו של השחקן פטר יוסטינוב) שהיה בעליו של מלון "פארק" ביפו , לשלוח את אורחיו האירופאים, שעלו ירושליימה, לאמריקן קולוני שהפך להוסטל, ומאוחר יותר למלון שעמד במוקד תקופות סוערות בהיסטוריה הארץ ישראלית . הוא חווה את השלטון התורכי , אנגלי ,ירדני, והישראלי, ומלחמות נטשו סביבו . בין אורחיו היו אישים מפורסמים שחקנים ,וסופרים ידועי שם כדוגמת גנרל אלנבי ,לורנס איש ערב, ווינסטון צרציל , גרהם גרין ,סול בלו , מארק שאגאל ,אינגריד ברמן ,פיטר אוטול , רוברט דה נירו, ג'ימי קרטר ,ועוד רבים.בין כתליו נערכו ועדין נערכות ,פגישות חשאיות וגלויות בין ירדנים לישראים ,ובין ישראלים לפלסטינים , וכל מי שמזמן הפסיפס האנושי של העיר ירושלים . במקום מתגוררת עדין, "ולנטיין ווסטר", שחלפה את גיל 90 , שהיא אלמנת נכדם של אנה והורשיו ספאפורד. לאחרונה ביקרתי ב"אמריקן" בערב ספרדי שנערך במקום ,ובין ה"פאייה" ל"ריוחה " , ולרקדנית הפלמנקו היפיפייה שחוללה באולם המסעדה ,יצאתי לסיור בגנים הנפלאים המקיפים את המקום ,הבר , הממוקם במעין מרתף מזרחי תורכי עם תקרה מקומרת , ואוסף מכובד של מאלט וסינגל וויסקי, והחצר הפנימית עם המזרקה ועצי ההדר שכאילו נלקחה מסרט ישן וטוב .
האגף החדש בין ארבע הקומות קיבל שמות ברוח ההיסטוריה של המקום. קומת השוודים (סגנון סקנדינבי) קומת אלנבי (אנגלי) קומת ספאפורד (אמריקאי) ולורנס איש ערב (ערבי). הסוויטות המדהימות שבחלקם התאכסנתי במרוצת השנים , הן מסע אמיתי בזמן.
תמיד נדמה היה לי שכל אחד מהדיירים , שחלפו את המקום מיום הקמתו ,השאיר שם משהו מעצמו ,ותרם לאווירה הכל כך מיוחדת של המקום . אין מקום רומנטי מזה ,זאת כבר הבינו גדולים וטובים ממני עשרות שנים לפני שהוזמנתי הנה לראשונה על ידי הוריה של היפה בבנות ירושלים.
מסעדת 'ערבסק' המגישה קולינריה , שילוב של ים תיכוני, ערבי, צרפתי , עם מרתף יינות
יפיפה המכיל מבחר מרשים של יינות בוטיק ישראלים ,מסבירים מדוע החליטו לפני מספר שנים ברשת ה"רלה שאטו " הצרפתית לאמץ את המקום אל חיקם .
אני אהיה שם בקרוב כדי ליהנות ולהתרגש שוב , מהקסם המזרחי, שבנה האפנדי אלחוסייני לארבע נשותיו.