חברות סילחו לי. אני יודעת שזה עיתון לנשים ואנחנו נשמח לא נפלה אף גבר אם יצטרף אלינו, אבל מה? נשים, רבותי,
נשים מאכלסות את העיתון, כותבות, קוראות ומגיבות, ואם יש בין כל הללו גברים, יבורכו. אבל כמו בכל מטבע בחיים יש שני צדדים לכל דבר והרי נאמר: " זכר ונקבה ברא אותם" וכמו שאנחנו מתבטאות כאן וחושפות את קרבינו , התלבטויותנו וקשיינו, הנה בואו נשמע גם איזה צד גברי.
פעם כשהייתי קטנה(לא מגלה כמה) אבא שלי עבד משמרות לילה במפעל פלסטיק ברחובות. וזה היה כה חריג וכה יוצא דופן שהרגשתי מלכת העולם. קודם כל זה נשמע מאוד כזה אחר להגיד בקול מאוד רציני..: "אבא שלי עובד לילה." ואז, כמי שלא מורגלים בכך, כל השיכון היה נאנח יחד איתי ואסתר השכנה היתה מכינה לי פרוסת לחם עם שכבה עבה יותר של שוקולד כי צריך לנחם את הילדה שאבא שלה לא בבית כל הלילה...
אהב לא אהב, היה לו קשה לעבוד בלילה, לא היתה לו ברירה, כי הפרנסה היתה מאוד מאוד חשובה.
אחר כך נפתחו השווקים בחו"ל והבעלים החלו נוסעים בין בירות העולם- "אבא שלי בחו"ל" היה משפט מלהיב שסימן נעלי ריבוק ובשמים וקניות בדיוטי פריי וחולצות עם תוויות אמריקאיות.
החידוש המרענן בנסיעות כה תכופות לחו"ל, קנאת השכנים ושמחת הילדים שהתהדרו בכל פעם שחזר מהנסיעה במשחק הכי הכי , הקורקינט החשמלי היה שווה את השהיה בארץ זרה לבד.. ואין ספק שהפרנסה היתה טובה.
עכשיו זה נדוש, כו-לל-ל-ם , אבל כולם נוסעים לחו"ל. והכל נגיש ובהישג יד, ולכולם יש הכל וכמה אפשר עוד לקנות ו.... עכשו נשארו שעות הטיסות הנצחיות, והבילויי בשדות תעופה קרים ומנוכרים.. ארוחת בוקר צהרים וערב לבד.. מלון מנוכר, והבדלי השעות של כמעט חצאי יום.
הילדים כבר לא מתרגשים (גם השכנים לא) כשאבא נוסע לשבוע או שבועיים וכבר לא מחכים בשדה התעופה כשאבא חוזר. אין רשימת קניות ואין התלהבות וציפיה לפתיחת המזוודה המתפוצצת בכל פרטי העולם הנוצץ והרחוק. לפעמים אין גם חיבוק ונשיקה שיעידו על הגעגוע הגדול.
עכשיו יש רשימת תלונות ומאזן שלילי שמצטבר.. "אבא לא היית בקונצרט שלי" ... "אבא לא היית ביום האב.".. אבא לא היית במסיבה..."
וגם אתה מרגיש מנותק, לפעמים כמעט לא שייך, וחסר אותם מאוד ורוצה הביתה לאכול ארוחת ערב ביחד, רוצה לצאת לעבודה בשמונה ולחזור בחמש, ורוצה לשחק עם הילד משחק כדורסל אחד, אבל מה, מישהו שואל אותך? הפרנסה... לא קלה.