תמיד השווצתי, אני את "משבר הגיל" עברתי בגיל 25. אז מרגישה צעירה לנצח, רזה ויפה הזכרתי לכולם שגיל 25 זה רבע מאה וזה הזמן לצעד גדול בשבילי, כמעט כמו הצעד של ניל אמסטרונג לאנושות. אז גם הסתכלתי על אלו הנשים שהיו בנות 50 כאילו הן ממש, אבל ממש, זקנות.
וחגגתי.
חשבתי שאני מיוחדת ושונה והן משהו ארכאי וישן שקרתה לו תקלה לא נעימה שלי היא לעולם לא תקרה..
בגיל 30 ילדתי את בתי הבכורה, עדיין צעירה וחייכנית, בטוחה שהמתכון להנאה מהגיל והשנים המתקדמות בידי. הג'ינס עדיין ישב טוב. האנרגיות היו עדיין חיוביות ובכלל החיים נראו סבבה. את בתי השניה ילדתי בלי להתרגש ובין לימודים לעבודה דיי כעסתי על אמא שלי עם גלי חום שבאים והולכים כך סתם ללא סיבה וכשהיא היתה מבקשת עזרה בקריאת באותיות הקטנות בסופר ממש התרגזתי-"אמא איך אפשר כך סתם ביום בהיר לא לראות וכשזה קרוב,מה זה קרוב ממש במרחק יד."
לבשתי הכל: רחב ,ארוך ,קצר ובכל צבע שבא לי. התאפרתי בקושי וצחקתי יחד עם חברותי למראה בנותי המנסות לחכות וללבוש את בגדי אמא.
בגיל 40 העזתי ואפילו ילדתי את נועה שלי. נראתי מצויין ועדיין לא הבנתי את הכתבות על גיל הבלות, גיל המעבר ושיחות
נשים על נפילת שני מגדלי השן מהלידות או סתם מעומס השנים.
איזה משבר גיל 40? ממש לא הבנתי והשווצתי בגילי העגול בלי להסתיר ובלי לחוש את כובד השנים..
ואז פתאום בלי להרגיש זה הגיע- החזה, קצת, פתאום נשמט. לא שצריך כבר פיגומי תמיכה אבל בצדדים יש סימני בשר עודף כאלה. והבטן עגולה והשבוע פגשתי את מבטה התמהה של בתי כשהיא קלטה את הבשר המתדנדל מזרועי. ובמסעדה אני מתחננת שיקריאו לי את פרוט המנה כי אני לא רואה מקרוב.
חם לי דיי הרבה ובפעם האחרונה שאמרתי את גילי לבחור המופתע בצד השני של הקו היתה שתיקה ארוכה ארוכה.
ופתאום עצוב לי ופתאום אני מעדיפה בגדים צמודים וכמעט דומים לבגדים של בתי בת ה 15...
ואני ממש מתנגדת לחוק המתמטי הזה שאם המספר עובר את ה 5 מעגלים למעלה...נראה לי שאני במשבר.