דיווח מאחת שלילות העיר בלי הפסקה, עם סקס ובלעדיו, אינם זרים לה- קבלו את סיגל לוי

מאת: סיגל לוי


ברגע הראשון שהציעו לי להצטרף לסיור בתל אביב סיטי הרמתי גבה: תל אביב? אני? בתור מי שתל אביב הוא ביתה השני אם לא הראשון, בתור אחת שלילות העיר בלי הפסקה עם סקס ובלעדיו, אינם זרים לה, ובתור מי שהמילה בילוי מתקשרת אצלה אוטוומטית לתל אביב, נראה לי די מוזר להצטרף לסיור מודרך בלב העיר הכול כך מוכרת, לפעמים אפילו עד לעייפה. אבל הפיתוי לבלות לילה במלון חמישה כוכבים, ולפתוח חלון ישר לים התיכון, קסם לי, וכך מצאתי את עצמי בסיור עיתונאים צפוף, בחום אפרילי כבד, ובלי טיפת בריזה. אחרי יומיים כאלה או ליתר דיוק יום וחצי, הגעתי למסקנה שלמרות הפאסון התל אביבי שלי, תל אביב עדיין מצליחה להפתיע ולרגש וכל ביקור טומן בתוכו הפתעות חדשות בדיוק כמו ביקור במנהטן האחות הניו יורקית הגדולה, שרחוקה מגופנו אבל לא מליבנו. אז מאיפה נתחיל? אולי מהתחלה...

חלון לים התיכון
ממרומי הקומה ה-18 של מלון "שרתון מוריה" החיים נראים יפים, אפילו יפים מאוד. מימין משתרעת העיר שוצפת וקוצפת על שלל בתיה, גורדי שחקיה ובעיקר מכוניותיה. משמאל משתרע הים, תכול ומזמין כמו שרק ים יכול להיות.
אם בא לכם להתפנק עד הסוף, בסוויטה מלכותית ולהנות ממלון קלאסי לכו על שרתון מוריה. אורחי הסוויטה בקומה ה-18 יכולים להנות משלל פינוקים, ולשחק אותה כמו בסרטים: בעיקר בזכות המיני בר העשיר, טרקלין העסקים הממוקם מול הים בקומה ה-17 שמציע כל טוב, ועוד לא דיברנו על המקלחת המפנקת, חלוקי הרחצה העבים והלבנים, וכמובן הבונוס הגדול: הנוף. מי שרוצה להנות מלילה בטיילת – זה המקום.
.
גם כשרה גם טעימה
אתיאיסטים מושבעים וכאלה שעושים פוזה של מבינים באוכל מעקמים את האף בכל פעם שרגלם דורכת במסעדה מהסוג הכשר. "זה לא אותו דבר" יאמרו לכם אניני הטעם, הפלצנים שמריחים כל כוס יין, שמדברים על גבינות ברי ונקניק פרושוטו אגב נגיסה מתפעלת בכמה שרימפסים עסיסיים. אבל גם אחרוני הציניקנים, יודו בפה מלא (אוכל) שמסעדת "פאסיפיק" הכשרה שממוקמת במלון פלאזה בטיילת התל אביבית יכולה להתחרות בכל מסעדה עם שם מסובך בניחוח צרפתי מדיף בוז'ולה ופירות ים.
ראשית, המיקום: קשה להתווכח עם שולחן ערוך בכל טוב עם מפה כחולה וכלים מבהיקים ולבנים, שנחים באלגנטיות על שולחן רחב ידיים הממוקם מול קיר זכוכית שמשקיף לים. אין אחד שישאר אדיש לנוכח הכחול הגדול הזה שנמצא במרחק יריקה ומרעיף על היושב ממול מיופיו התכלכל. חוץ מהבונוס הזה אפשר להנות ממגוון מנות מרגשות שאפילו אהרוני היה מתפעל מהן: נסו את סטייק האנטריקוט העסיסי, את צלעות הטלה ותפוחי האדמה הנימוחים שליד, קחו איזה לגימה מיין משובח באמת, תסתכלו על הים ותבינו שאפילו בישראל 2005 דקה לפני ההתנתקות, אפשר להנות.

בוליבאר דה רוטשילד
באירופה שדרות הן עניין שבשגרה. בכל עיר גדולה אפשר למצוא שדרות אלגנטיות רחבות ידיים מרובות עצים וספסלים, בתי קפה והולכי רגל לבושים במיטב מחלצותיהם בטיול של אחר צהריים נעים בשאנז אליזה נניח, או לחילופין בפיפט אווניו. לנו יש את שדרות רוטשילד אולי השדרה האמיתית היחידה, שמזכירה את אותן שדרות אירופאיות שמרחיבות את הלב, העין ובעיקר את הדעת. שדרת רוטשילד שלנו היא אחת מאותן שדרות נדירות שמכל פינה בהן אפשר לשמוע את משק כנפי ההיסטוריה בעיקר בזכות אוסף מדהים של בתים עתיקים והיסטוריים שכל אחד ביניהם טומן בחובו איזה סיפור אנושי מרגש שכרוך בבנייתה של הארץ הזו. די אם נתבונן בקיוסק הראשון, בבתים של ראשית תל אביב שם נוצרו ידידותיות, מזימות ופה ושם גם כמה אהבות כדוגמת סיפור אהבתם של צינה ומאיר דיזינגוף שבבית שלהם (23) נחתמה מגילת העצמאות, שם הוכרזה מדינת היהודים אחרי 2000 שנות, שם החלה ההיסטוריה שלנו כמדינה.
אם אתם כבר בשדירה ובא לכם על נשנוש מלווה בקפה משובח תנו קפיצה לקיוסק קפה הממוקם בשדרה ועונה לשם: TAKE AWAY. מקום קטן עם סנדביצ'ים מלאים בכל טוב, סלטים וקפה משובח. הכי כיף לשתות את הקפה בשדירה, להתבונן במצעד האנושי ולספוג אווירה תל אביבית אותנטית.
סיפורים מרתקים על ראשית ימיה של השדרה הכי תל אביבית שיש, אפשר לשמוע מפיה של שולה ויידריך מעמותת תל אביב שחיה ונושמת את השדרה וסביבתה.

הגדת נווה צדק
מה לא נכתב על ימיה הראשונים של תל אביב? על השכונה העברית הראשונה מחוץ ליפו נווה צדק? הכול כבר נכתב, הכול נאמר, אבל כעת במוזיאון שמעון רוקח ששופץ עם הרבה אהבה על ידי נכדתו, אפשר לצאת למסע תרבותי וקולינרי במנהרת הזמן. החוויה מתחילה כבר בכניסה למוזיאון: עשרות פסלים של נשים בשלות וערומות לצד עציצי חרס מלאים בפרחי גרניום מקבלות את פני הבאים. המקום כולו מעוצב ברוח התקופה ומשופע בכלים אותנטיים אמיתיים שנשמרו בקפדנות על ידי המשפחה. לפני הכניסה לתיאטרון בקומה השנייה, תוכלו להנות משלל מאכלים בטעם של פעם, שמשלבים את טעמי המזרח והמערב: גפילטע פיש עם חזרת, לצד עלי גפן ובורקסים קטנים, שמאלץ עם לחם שחור, וקרפלאך ממולאים בכל טוב. יין מתוק ורחת לוקום לקינוח, מהווים חלק בלתי נפרד מהחוויה והכניסה לאווירה. ההצגה עצמה מורכבת מארבעה שחקנים מוכשרים שמספרים את סיפורם של קומץ חלוצים טרוטי עיניים שחלמו, לחמו ובסוף גם הצליחו להפוך את החלום למציאות ולהקים את נווה צדק. הסיפור מסופר מבעד לעיניה של חנה רוקח בתו של שמעון רוקח והשחקנים מציגים את הסיפור באמצעות תיאטרון בובות חי ונושם. חוויה תרבותית קולינרית מהמעלה הראשונה. (110 שקלים מחיר כרטיס).
שחקנים: (שרגית ביקובסקי, גילי בן אוזיליו, אמיתי מילוא,ג'ק שוילי).
כתיבה ובימוי: אמיתי יעיש

דו קיום בשנקין
חשבתם שאתם יודעים הכל על הרחוב הכי תל אביב שיש? אז חשבתם. גם אני חשבתי – וטעיתי. שינקין על שלל המסעדות, בתי הקפה והחנויות האופנתיות הוא לא רק רחוב שוקק חיים וצעירים אלא הוא רחוב שמסמל יותר מכל את הדו קיום הישראלי או אם תרצו צו פיוס. "וגר זאב עם כבש" ודתי עם חילוני, וג'ינס לצד שטריימל. ואלה וגם אלה נהנים מעולמם ומכבדים את העולם של האחר.
יפעת אביצדק – קלפה מורת דרך, תיקח אתכם לסיור מרתק בשינקין האחרת: שינקין של ההיסטוריה, שינקין הדתית שדרה בשלום לצד שינקין החילונית.

קולינריה וקולטורה בנחלת בנימין
אי אפשר לדבר על תל אביב בלי להזכיר את חיי הלילה הסוערים שלה. רחוב נחלת בינימין על שלל מסעדותיו האופנתיות וגם המשובחות מייצג נאמנה את הסלוגן עיר ללא הפסקה. ואכן איפה עוד אפשר להרביץ ארוחה מענגת עם איזה אלכוהול משובח באמצע הלילה אם לא בנחלת בינימין? המדרחוב התל אביבי הזה מציע אכילה בלי הפסקה, אבל לא רק: במהלך חול המועד פסח החל מה-25.4 – 29.4 יתקיים הפנינג ויריד אומנים באורך קילומטר המציע 250 דוכני אומנות ישראלית מכל הסוגים והסגנונות, מופעי רחוב מלהיבים לכל הגילאים ואטרקציות נוספות. לא פחות מ-250
אומנים ישראלים יציגו בדוכנים חפצי אומנות שימושית בעבודת ידם אשר יוצעו במחיר השווה לכל כיס זאת לצד שלל אטרקציות לכל המשפחה כגון:
צפייה - צפייה בתהליך היצירה של האומנים (למשל, מנפחי זכוכית וצורפים). , מופעי לוליינות, פנטומימאים ופסלים אנושיים , מוסיקה ואפילו פיתות דרוזיות כשרות יוצעו למבלים.
הרחוב מאובטח, הכניסה חופשית.

בתמונה: בית רוקח בנווה צדק