בכל פעם שבא לנו לברוח מאורח החיים האינטנסיבי ומהקצב השוחק: פסטורל

בכל פעם שבא לנו לברוח מאורח החיים האינטנסיבי ומן הקצב השוחק אנחנו שמים פעמינו צפונה. לגליל המוריק והפורח. איך שאתה מגיע לשם כבר מזדקרות בפניך עשרות אופציות לבילוי: צימר מסוגנן במורדות ראש פינה וסביבותיה, מלון יוקרתי נוסח מצפה הימים או אולי מלון בוטיק ביתי נוסח 'וילה גליליי' בצפת. בתוך שלל ההיצע הזה- מציע לך קבוץ כפר בלום, הסמוך לקריית שמונה, סוף שבוע כפרי ופסטורלי בניחוח התנועה הקבוצית.

ואכן, קבוץ כפר בלום הירוק והמנומנם קמעא מציעה לעירונים כמונו עסקת חבילה שקשה לעמוד בפניה: גם פשטות מינימליסטית של קבוץ, גם בית מלון קטן ואינטימי ששמו כן הוא 'פסטורל', וגם מזנון עשיר ואטרקטיבי. אבל גולת הכותרת של השהייה הכפרית הזאת היא סדרת הקונצרטים המתקיימת אחת לחודש בקבוץ כשכל פעם מוקדשת למלחין אחר.
הפעם סוף השבוע הוקדש לבאך. לא צריך להיות בקיא גדול במוסיקה קלאסית כדי לאהוב את יצירותיו של המלחין הדגול והנפלא הזה. ואכן, איך שנחתנו שם ביום חמישי בערב- אחרי ארוחת ערב דשנה ומפנקת במסעדת 'בלו מון' של המלון, שמנו פעמינו אל אולם הקונצרטים של המשק והתמכרנו לצלילי התזמורת הסימפונית של מקהלת הגליל העליון ותזמורת סימפונט רעננה שכה הטיבו להכניס אותנו לצליליו המשכרים של באך.

למחרת, על הבוקר, עשינו טיול בגליל העליון עם מדריכה מרתקת ששכחתי את שמה, שלקחתה אותנו אל הפריחה המדהימה בגליל וגם אל קבוץ חולתה. שם שמענו מפיה של פלמ"חניקית מקשישה על ייבוש החולה ועל העמידה של הקבוצניקים במלחמת השחרור שנלחמו מעטים מול רבים והצילו את האיזור. אין מה להגיד הרבה חוסן נפשי היה לחבר'ה האלה שהתאגדו תחת רעיון הקמת המדינה והיו חסונים כמו אלונים וקשים כפלדה ועם זאת רכים ורגישים. כשאתה מקשיב להם אתה קולט עד כמה הולך ופוחת הדור.... כדברי המשורר.
בשעת אחר הצהרים על קפה ועוגה וינאית שוב התמכרנו לצליליו הנשפכים של באך. בערב שבת הקשבנו לקונצ'רטו לחליל ובשבת בבוקר לקונצ'רטו לפסנתר. ואחר כך נחנו ונרדמנו כמו תיוקות של בית רבן.
האמת, מאוד אהבתי את הרעיון של סוף שבוע מוסיקאלי, אבל פרט אחד צרם לי מאוד - המופעים התקיימו באולמות קונצרטים מרווחים ומשוכללים בתוככי המשק. בדרך מהלובי לאולם לא היה שלט או חץ מכוון שמדריך אותך איך להגיע למקום. וככה מצאתי את עצמי מסתובבת בלילה בחושך מחפשת את הדרך לאולם הקונצרטים. בסוף עד שמצאתי פרחה נשמתי וכמובן שאיחרתי לקונצרט. למחרת- הריטואל הזה חזר על עצמו כי הקונצרט התקיים באולם מופעים אחר- וגם אותו לקח לי זמן לאתר. כשמחיתי על כך בפני הקבוצניקית שעבדה בלובי היא היתה מליאת תמהון כי מבחינתה זה מה זה פשוט להגיע למקום וחוץ מזה, "יש שלט שמראה את הדרך". לאור דבריה הלכתי בעקבות השלט ואכן מצאתי איזה שלטון קטן שכתוב עליו באותיות קטנות קטנות ומוצנעות את שם האולם . אבל כשאתה הולך לבד בחושך זה לא בדיוק בראש שלך לפענח כתבי יד מינימליסטים. הצעה לשיפור: פשוט לפזר כמה וכמה שלטים גדולים שמצוין עליהם באותיות של קידוש לבנה זרחניות הכיוון ושם האולם וכך יבוא לציון גואל .
אבל חוץ מן הפרט הקטן הזהב שבהחלט ניתן לתיקון הכל היה רגוע רגוע רגוע.... וכמו שאמר המשורר: מדי פעם צריך להתנתק ככה מן החיים, לשאוף קצת טבע, ריחות טעמים וצלילים אחרים ולחזור בן אדם חדש.