נעמי שוורץ תוהה: האמנם אופנה ופוליטיקה כרוכים זה בזה והאם מסוגלת האופנה לשאת מסר?

מאת: נעמי שוורץ


שנצים וגדילים – לא רק אופנה: בזמנים של חוסר ודאות לאומי, חשוב להשיב את הנשים אל תפקידיהן המסורתיים(במטבח?) מגלים לנו מעצבי אופנה ומובילי דעת קהל(הגברים).
בגדי הנשים באביב ובקיץ הזה מעוטרים, אווריריים במרקמם, בעלי צללית רכה וגמישה, יחזירו אותנו אל הוליווד הזוהרת של שנות ה-30? לא עוד נשים כובשות ולוחמניות אלא לובשות בדי שיפון שקוף הנע בקלילות ברוח ונצמד אל חמוקי הגוף מבלי להסתירו, כך מודיעים בתי האופנה של שאנל, זק פוזן, אוסקר דה לה רנטה ולואיס ורדאד.
הקול הקורא לנשיות רכה הקיץ הזה יצא מדרום קליפורניה בעלת האקלים הנוח, הצבעים הזוהרים והאווירה הבלתי פורמלית.
המעצב לואיס ורדאד , שעל לקוחותיו נמנות מדונה וניקול קידמן מכריז: אני רוצה להחזיר את הזוהר לנשים, אל המקום הראוי לו!!!
הוא אינו מסתיר את כוונתו להפוך אותנו "לנשיות"יותר. בתצוגה זוהרת אשר משכה אליה תשומת לב רבה הצהיר: הנשים שלי רכות ונשיות מבלי לותר על עמדה וכח! הוא טוען,זוהי הפאם פאטאל, שאינה חוששת או מתביישת בגופה בין אם היא לובשות חליפות סקסיות ופרובוקטיביות או שמלות פרחוניות ורכות !..
הסופרת, זוכת פרס פוליצר ומחברת הספר: "המלחמה הבלתי מוצהרת נגד הנשים באמריקה" , סוזן פאלודי, תוהה האם נשים עטויות שיפון, סרטים ושנצים אינן נכנעות לתקדימים המוכתבים ע"י מעצבי אופנה, גברים ברובם ומוותרות על החופש ורעיונותיהן הפמיניסטיים?
לדעתה, האופנה החדשה "המחזירה נשים לנשיותן" הינה תוצאה של המשבר שלאחר ה-11 בספטמבר. בזמנים של חוסר ודאות לאומי, היא אומרת, מעבירים לנו המעצבים ומובילי דעת קהל (גברים) מסר: על נשים לחזור אל תפקידים מסורתיים יותר (במטבח?)על מנת לשוב אל עולם בטוח ושפוי יותר!
פאלודי רואה הקבלה בין אופנה לפוליטיקה: לאחר כל מלחמה, מגביר המין האנושי את יצר הילודה שלו, (גם בישראל ידועה התופעה של בייבי בום לאחר משברים לאומיים).
עובדה היא כי לאחר שנים של מלחמה ומראה גברי לנשים יצא כריסטיאן דיור ב"ניו לוק" אולטרה נשיי ב1947: קו מותניים דקיק,חצאיות תפוחות, עקבים דקיקים וגבוהים, כובעים רכים.
כנשים התבקשנו לעטות את מיטב המחלצות על מנת לחזור מבתי החרושת לנשק, אל "בתי החרושת" להולדת ילדים ... החיילת, הפועלת, החקלאית חייבת לשוב אל מראה נשיי אטרקטיבי ולהתגייס למשימה הלאומית של הגדלת האוכלוסייה.
האם זה מה שמצפים מאתנו כיום?
חברות הקוסמטיקה מצטרפות גם הן אל גל "הנשיות" : מאסנו במראה הקשה והזוויתי, עתה נתאפר בורדרד, אפרסק, צבעי שמפניה וברונזה כסופים וסגלגלים ובקווים מעוגלים והרמוניים.
הדוגמניות שנבחרו להציג את המראה החדש אינן ילדות אלא נשים בוגרות והקו החדש מיועד לנשים רציניות בעלות קריירה ובטוחות במראן וברצונותיהן אומרת ליזה לאב, עורכת "הווג מגזין" .
נראה שהאופנאים מבקשים להקל ולרכך ימים טרופים אלה של התקפות טרור, בעולם שאינו בטוח עוד ולהחזיר אותנו אל תקופות שוקטות יותר כאשר גברים יצאו לצוד – לפרנס ונשים ידעו את "מקומן" בישלו, ניקו וגידלו ילדים, ( כשהן לובשות בחליפות אוסקר דה לה רנטה וחיוך זוהר!!!)
האשימו את התנועה לשחרור האשה בכל חולייה של החברה המערבית: בריבוי אחוזי הגרושין, בהשחתת מידות הנוער, בהרס המשפחה והערכים, אך האם בדק מישהו את חיי הנשים והמשפחה בארצות בהן אין לנשים שוויון זכויות ?
האם סבור מישהו כי גדילים ושנצים ישיבו את הגלגל לאחור?
והאם מסוגלת האופנה ליטול מאתנו את ההישגים שהושגו ב50 השנים האחרונות ע"י תנועות הנשים? האמנם אופנה ופוליטיקה כרוכים זה בזה?