הצלחת סרטו של קלינט איסטווד "מליון דולר בייב" מאיר קרן זווית חשוכה בדרך כלל – אגרוף נשיי.
אז נכון שבנותיהם של המתאגרפים האגדיים מוחמד עלי, וג'ו פרייזר עוסקות בספורט זה באופן מקצועי ומאבקים שלהן זוכים לפרסום רב, אך הנושא בכללותו, מעורר ויכוח וחוסר הסכמה בולט.
איגרוף מזוהה עם תוקפנות, אלימות ויש האומרים אפילו חוסר אנושיות, מה שאינו עולה בקנה אחד עם דימוי נשיי.
גם חסידי הספורט אינם משלימים בקלות עם כניסתן של
נשים אל בין חבלי הזירה: יש הרואים בהן מי שלוקות בהפרעה נפשית או שאינן בטוחות במינן.
הסופרת האמריקאית לאה האגר כהן חיברה ספר מרתק ומצליח : "ללא התנצלות-
נשים והתשוקה ללחום" כוללת בספרה את תולדות הספורט והויכוח. כמי שנשבתה בקסמה של הזירה היא מיטיבה לבטא את קולן של המתאגרפות עצמן.
אלה המתמודדות עם אמונות תרבותיות מגוונות, נתמכות ונלעגות ע"י הפמניסטיות ומתנגדיהן, חשופות ללעג ולאזהרות חוזרות ונשנות של הממסד הרפואי.
טים דלברג עתונאי באסוסייטד פרס כותב:... הוליווד יכולה לגרום לך לצחוק, לבכות, לחשוב, בחשכת אולם הקולנוע היא יכולה אפילו לגרום לך להאמין במשך שעתיים... אך המציאות בדרך כלל שונה בתכלית.
לוסיה ריז'קר המגלמת את "דובה כחולה" המתאגרפת "הרעה" בסרטו של איסטווד לא קיבלה אוסקר על תפקידה בסרט, גם לא מליון דולר. היא אמיתית מידי לטעמה של הוליווד.
ריז'קר גילתה במהלך הקריירה שלה שנשים לא משלמות על מנת לחזות בנשים המכות
נשים אחרות ואילו וגברים מעדיפים לראות אותן מחליקות בבוץ ולא מדממות ומכוערות, כך שדימוי המליון דולר מופרך מעיקרו: הענף הזה אינו מגלגל מליונים.
אפילו ריז'קר הנחשבת לאשה המסוכנת ביותר בעולם, ומבקשת שיתייחסו אליה ברצינות כאתליטית מצליחה בקושי "לגמור את החודש". היא נחשבת לבעלת פה גדול ומשמיצה את המתחרות: המוחמד עלי של הנשים.
אז מה גורם להן לנערות ונשים צעירות לצאת נגד כל המוסכמות לחטוף ולהחטיף?
מניין הן שואבות את מאגרי האנרגיה והרגשות הנדרשים לאגרוף?
מהו הפרופיל הסוציולוגי והפסיכולוגי שלהן?
האם באמת יש פתולוגיה מאחורי אגרוף נשיי כפי שטוענים רבים?
על שאלות אלה ורבות אחרות ננסה לענות בכתבה הבאה.