עדי דגן, קואליצית נשים לשלום: נשים בישראל קמות בבוקר ומעקמות את האף לנוכח המציאות

מאת: עדי דגן


נשים רבות בישראל קמות בבוקר ומעקמות את האף לנוכח המציאות. לרבות מאתנו יש מה לומר על מה שקורה כאן – היחס לילדים, לקשישים, לחולים, לנשים, לעובדים זרים, לערבים ולכל מי שלא נמצא קרוב לצלחת ולמוקדי הכוח. ואולם הקולות האלו לא נשמעים כמעט בשיח הציבורי הנשלט על ידי תקשורת המציגה לפנינו את אותם פוליטיקאים, אותם קולות גבריים, אותן תפישות עולם, כאילו אין דרך אחרת.

"קואליציית נשים לשלום" הוקמה בנובמבר 2000 והיא מאגדת תשעה ארגונים המציעים מרחב פעילות למאות נשים המנסות להשפיע על המציאות החברתית והפוליטית שלנו ואף לשנותה. אנחנו רוצות לפעול יחד עם נשים רבות אחרות, (אבל גם עם גברים שמאמינים בעקרונות שלנו).
המשותף לנשים הפעילות בקואליציה היא שאיפתן לחיות בחברה שיוויונית שמכבדת את בני האדם, שאינה מקפחת אותם מזכויותיהם ואשר מאפשרת לקבוצות השונות המרכיבות את החברה לחיות על פי דרכן. הרצון לחיים אוטונומיים, חופשיים מדיכוי כלכלי, פוליטי או לאומי משותפת לקבוצות מוחלשות בחברה ובהן נשים, ערבים ופלסטינים, הומואים, לסביות, מזרחים ומזרחיות. נשים וגברים החיים במשטר של דיכוי אינם יכולים לחיות חיים מלאים בגלל שאפשרויות התעסוקה חסומות לפניהם, משום שהם נאלצים להסתיר את נטיותיהם המיניות, או מפני שהם מופלים לרעה מטעמי גזענות או לאומנות.


אז מה אנחנו עושות בקואליציה? עניין מרכזי בעינינו הוא הגיבוש בקבוצות או בארגונים שבהם יכולה כל אישה להרגיש בנוח, לדבר בשפה משותפת עם חברותיה ולפעול ביחד על פי סדר יום משותף.
כך למשל, התגבשה בשנה האחרונה קבוצת נשים שעלו מחבר העמים ויש להן עניין לפעול כפמיניסטיות למען שלום ונגד גזענות. הן פועלות בקרב דוברי הרוסית בישראל ובתוך כך מנסות לנפץ את הדעות הקדומות הנפוצות בקרב ישראלים ותיקים על עולים מחבר העמים ובעיקר על עולות "רוסיות". דוגמא אחרת היא פעילותן של נשים פמיניסטיות מזרחיות מן הארגון "אחותי", אשר בונות תכנית למימוש החזון שלהן על מהות השלום ויחסי ישראל עם שכנינו הפלסטינים.
חברות הארגון תנד"י (תנועת נשים דמוקרטיות בישראל), הקימו שמונה קבוצות של נשים ערביות ברחבי הארץ אשר נפגשות לדיונים בנושאים שחשובים להן – מקום האשה בדת, דמוקרטיה, פמיניזם ועוד. פעילויות אלו ואחרות מתקיימות בתמיכתה הכספית של הקואליציה ובעידודה הפעיל.

בנוסף לפעילויות שאנחנו עושות במסגרות הפנימיות שלנו, יש לנו רצון עז להשפיע גם על כלל החברה. התחלנו השנה בהפעלת פרויקט של סיורים לאורך חלקים מתוואי גדר ההפרדה. המשתתפים בסיורים הם בני נוער, סטודנטים, קבוצות מקיבוצים ואנשים מחוגים חברתיים שונים המעוניינים לראות מקרוב את הגדר, ללמוד עליה ולבחון את השפעותיה. אנחנו, פעילות שלום פמיניסטיות, מציעות להם לבחון את הגדר במבט אחר, שיצליב את מטען התובנות והרגשות האישי שהם מביאים אתם לגדר, עם המציאות המתהווה שם. לכן, בסיומו של כל סיור, אנחנו מקיימות שיחה קבוצתית הנמשכת כשעה ובה מדברים המשתתפים זה עם זה ואתנו, מעלים חששות ומגלים את תחושותיהם והתלבטויותיהם. עד כה השתתפו בסיורי הלמידה האלה למעלה מ-1500 נשים וגברים והם מדווחים לנו חוויות עמוקות שהם חוו במהלך הסיור.

הקבוצה הוותיקה ביותר החברה ב"קואליציית נשים לשלום" היא תנועת "נשים בשחור" שהוקמה כמעט עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה בסוף שנות השמונים. "נשים בשחור" עומדות בכמה צמתים מרכזיים בכל יום שישי, בשעה אחת בצהריים, כשהן אוחזות בשלטים שחורים הגזורים ככף יד ועליהם כתובות שתי מילים בלבד: "די לכיבוש". חרף עמידתן השקטה של הנשים, ואולי דווקא בגלל השקט השחור והמתריס שלהן, הן זוכות לתגובות קולניות מצד נהגים ועוברי אורח הקוראים לעברן לחזור הביתה, למשפחה ולמטבח. ברחבי עולם נהנית התנועה מיוקרה רבה בקרב נשים אקטיביסטיות שהפכו אותה למופת ולחיקוי ואמצו את דרך המחאה שלה בנושאים העומדים על הפרק בארצותיהן.

צעירה בהרבה ממנה, אך לא פחות ידועה, היא תנועת "מחסום "WATCH - נשים ישראליות נגד הכיבוש, שקמה במסגרת הקואליציה לפני כארבע שנים. התנועה מונה כיום כחמש מאות נשים אשר כל אחת מהן יוצאת פעם בשבוע להשקיף על הנעשה במחסומי צה"ל בגדה המערבית. מערכת הביטחון התקשתה לעכל את הצטרפותן של הנשים למחסום, הנתפש בעיני המערכת כמרחב צבאי-בטחוני-גברי. ואולם בזכות כוח ההתמדה ונחישותן של הנשים הן ממשיכות להתייצב במשמרות של בוקר ואחר הצהריים במחסומים. נשות "מחסום WATCH" מנסות למתן בנוכחותן תופעות של אלימות והשפלה של אזרחים במחסומים, ואולם עיקר עבודתן היא בתיעוד מקרים של הפרות של זכויות אדם כגון, עיכוב או מניעת תנועה של אזרחים - ילדים בדרכם לבית הספר, חולים בדרך לבית החולים, סטודנטים בדרך לאוניברסיטה, משפחות בדרך לביקור חברתי ועוד. התיעוד מתפרסם בדו"חות המופיעים מדי יום באתר הארגון ומופצים לגורמים שונים בארץ ובעולם.
קבוצה נוספת שהוקמה אף היא במסגרת הקואליציה (במרץ 2002), היא תנועת "האם החמישית", שחלק מחברותיה הן יוצאות "ארבע אימהות". את סיסמת התנועה, "מלחמה היא לא השפה שלי" מבקשות חברות התנועה ליישם בישוב סכסוכים, כחלופה לשפה הצבאית הלוחמנית המאפיינת את יחסי הצדדים הנמצאים בסכסוך.
אחת הקבוצות הפעילות ביותר בקואליציה היא תנועת "פרופיל חדש", קבוצה פמיניסטית של נשים וגברים אשר פועלת למען דה-מיליטריזציה של החברה בישראל. פעילות התנועה היא בזיהוי ביקורתי של המנגנונים המכניסים את הצבאיות לתחומי החיים האזרחיים שלנו והמשפיעים על מערכת החינוך, על היחסים בין המינים, על מעמד הנשים וכמובן על הפוליטיקה. התנועה מקיימת מפגשים עם צעירים וצעירות, ימי עיון על הבטים שונים של צבאיות באזרחות ואזרחות נטולת צבאיות, ומציגה תערוכה נודדת הממחישה באמצעות חומרי לימוד וכלי תקשורת שונים את עומק חדירתה של התרבות הצבאית לכל תחומי חיינו.

עוד שותפות בקואליציה: ארגון "בת שלום" הפמיניסטי, שבו פועלות יהודיות וערביות בישראל יחד עם פלסטיניות. לארגון מרכז במערב ירושלים ובמזרח העיר וכן סניף צפוני בעפולה; ליגת נשים בינלאומית לשלום ולחופש ["WILPF"[ שנוסדה ב – 1916 ומרכזה בז'נווה; "תנד"י" – תנועת נשים דמוקרטיות, יהודיות ופלסטיניות אזרחיות ישראל, שהוקמה ב–1949 במסגרת המפלגה הקומוניסטית, וכתב העת הפמיניסטי "נגה" אשר חידש בשנה שעברה את פעילותו והוא משמש במה נדירה לחומרים שכתבי עת ועיתונים אחרים ממעטים לעסוק בהם.

אני חושבת שהצלחתי לפרוש בפניכן מגוון רחב ועשיר של פעילות נשים שמתקיימת לא רק לכבוד יום האשה הבינלאומי, אלא בהתמדה הנמשכת לאורך שנים רבות. בין אם יתעורר בכן עניין לקחת חלק בפעילות שלנו, או שהשקפת עולמכן תוביל אתכן לארגונים אחרים, העיקר הוא - לקום ולעשות מעשה. כי מה שחשוב בעיני, מה שנותן לי סיבה לקום בבוקר זה המעבר מהפסיביות, מהקיטורים עם החברים בסלון - לעשייה. עשייה שהיא שלי, אך בשיתוף עם חברותי; עשייה שמייצגת אותנו ואת מה שאנחנו מאמינות בו ורוצות אותו; עשייה שאנחנו מובילות. וזה כל הקסם וזה הרבה מאוד.
מידע נוסף על הקואליציה ועל הארגונים הפועלים במסגרתה תמצאו באתר הארגון:http://coalitionofwomen.org