אינשטיין דיבר על הקשר בין אסון להצלחה. האם יתכן קשר כזה?!

הכל יחסי אמר אלברט מיודענו וידע מה שהוא אומר. כמובן שתורתו השתרעה על דפים הרבה שמכנה משותף היה להם: מתי מעט הבינו את הכתוב בהם. לפיכך, נברנו בעמוד 13 בתורתו, סעיף 196. שם עסקה היחסיות באירועים שונים. אחד מהם היה הקשר בין אסון להצלחה. אתם חושבים שלא יתכן קשר כזה?!

אסון טבע קורה בדרום מזרח אסיה. צונאמי. פרנסתם של מיליוני בני אדם משתנה
לרעה במספר דקות. אך באותם רגעים קורה ההיפך אצל אנשים אחרים. אלה שמייצרים תאורת חירום, גנראטורים, יריעות אוהל, יצרני שמיכות, עטיפות ניילון לעטוף. לפתע יש ביקוש לתוצרתם. יומיים לאחר הנחשולים עתירי הגובה והעוצמה,
צילמה הטלוויזיה המקומית שלנו יצרן קטן של מכשירי איתור רעשים סיסמיים (אנחנו כמובן לא הצלחנו לאתר אותו במהלך הקרב על מנהרות המחבלים בדרום הרצועה) שקיבל הזמנה ענקית ממדינות בסביבה. כעת הוא שובר את הראש את מי מבין השכנים לגייס לעבודה מול השפע שירד לפתע עליו. שפע שנובע מאסון.
קראתי פעם ספר של אהרון מגד. שם הספר משך אותי. החי על המת. דובר שם על סופר שאין ביקוש רב לכתיבתו שלפתע נוצר לפניו "בור של שומן" כשנתבקש לכתוב את קורות חייו של איש שנפטר.
ישנם אנשים שאומרים גם כי העולם הוא סימטרי. אסונו של פלוני משמש קרש
קפיצה והזדמנות לאלמוני. מדובר במשוואה. שני הצדדים חייבים להיות שווים.
אם למישהו אזלה כמות של כסף, רכוש, מזל.. הרי שלמישהו אחר, אותה כמות בדיוק מצטרפת. מוזר לא. איש אחד נפטר וכולם אבלים ובאותה שנייה פצפון אחר נולד וכולם שבעי רצון. סיפרתי זאת לשרגא והוא אמר שיש לא מעט מקרים בהם אין עצב גדול לאחר מותו של מישהו. להיפך. מיד מצאתי לו מקרה הפוך בו מישהו נולד וקדרות גדולה יורדת על הכל. גם לפני המוות הזדעק חברי. הם מחכים למוות הגואל. גם לפני הלידה אני מחזיר לו. כולם מתבוננים בבטן המתכדרת (כדור) וחושבים על שמיים קודרים.
כמובן שניתן לשחק בתופעה הזו לכל הכיוונים. בילדותי נאמר לי כי אם המצב הוא ביש, יש ללכת לישון כי למחרת, הכל ייראה אחרת. פקפקתי בחוקיות הזו אבל לתימהוני הרב היא הוגשמה שוב ושוב. זמן קצר לאחר מכן קמה מדענית ידועה וניסחה כלל לתופעה. זו היתה ויויאן לי ב"חלף עם הרוח" שהודיעה למיליוני הצופים ברגע של משבר כי "מחר יהיה יום חדש". חומר נהדר למאמינים בכוח עליון.
הבוקר נזכרתי שוב בסימטריה הזו. מגדלי פירות ההדר ניצבו בחודש האחרון בפני דאגה גדולה. העצים עמוסי פרי והסיכוי למכור אותו הלך וקטן. ניכר היה שיהיה
צורך לזרוק לאשפה (או להותיר על העצים) טונות של פרי. הבוקר נפתרה הבעיה.
גל של קור עבר במחוזותיה של המתחרה הראשית שלנו, ספרד. הפרי ניזוק. אני
רואה לנגד עיני את מבטם של החקלאים הספרדים. וכאן, אנחת רווחה נשמעה.
האם עלינו לזעוק: יש אלוהים?!