למה הצרפתים אוכלים לחם ונשארים רזים?! הפרדוקס הצרפתי

"הפרדוקס הצרפתי" שובר למדענים ברחבי העולם את הראש ואת הלב:כיצד ניתן להסביר את התופעה של עם החי למען אוכל, רואה בו חלק מהמורשת התרבותית שלו , צורך חמאה, שמנת ושוקולד כאילו לא הומצא עוד הכולסטרול וממשיך לשמור על שיק, רזון ואופנתיות!?

בעוד שליש מהאמריקאים סובלים מהשמנת יתר חולנית ואפילו 22% מה "מלפפונים בריטים " פיתחו עודף משקל , הרי שבקושי 10% מהצרפתים סובלים מבעיית השמנה ( וגם הם לא ממש צרפתים כנראה ...)
האם זה הסקסאפיל ? תחתוני התחרה השחורים בסגנון הפריסאי ?אולי אלה חנויות ההלבשה הסקסיים שמספרם עולה על זה של המעדניות?
אולי אלה הכמויות הקטנות של פרי ים הנלעס אט אט?
האמת צריכה להאמר: הצרפתים רזים, בריאים ומאריכי ימים יותר מעמים רבים אחרים המודעים ועוסקים בדיאטה וספורט ללא לאות!
סקרים עדכניים מצביעים על מה שידענו זה כבר: בעוד הבריטים סועדים מול מסך הטלוויזיה, מתאמצים לסיים במהירות את ארוחתם המשמימה... מסובים להם 75% מהצרפתים סביב השולחן ונהנים מהאוכל הטעים ביותר בעולם.
הצרפתי מתמקד בארוחה גם משום שהיא מאפשרת לו לקיים את החלק החברתי של היום, אומרת התזונאית ד"ר פרנסואז לארמטן, המזון אינו רק צורך קיומי המספק דלק ואנרגיה לשרירים, אלא חוויה!
ד"ר אנדריו היל, מרצה לפסיכולוגיה מסכים עימה: לדעתו, מגולם בפרדוקס הצרפתי הייחוד שבקבוצה: האוכל הצרפתי הוא "אוכל אמיתי": מכינים אותו במטבח לאחר שטרחו לבחור את מרכיביו, ולהכינם בהרבה אהבה, הקדישו לו מקום וזמן בשיגרת היום.
המנות המוגשות קטנות ורבות ומאפשרות פעילות ואינטראקציה חברתית בין לבין.
באנגליה לעומת זאת מרבים בצריכת מזון מהיר מוכן או מוכן למחצה, הן בבית והן מחוצה לו. הארוחות מורכבות ברובן ממנה אחת ובני המשפחה סועדים בזמנים שונים מה שלא מאפשר להם להיות שותפים לחווית האכילה.
(משפחה בריטית מקדישה 15 דקות להכנת ארוחה בממוצע) בעוד הצרפתים מתגאים בהכנת מעדנים מורכבים הדורשים מאמץ וזמן.
"הגישה האיטית" באכילה השתלטה אפילו על תרבות הביג - מק הצרפתית: חוקרים באוניברסיטת פנסילווניה מצאו שהצרפתים אוכלים לאט ופחות מהאמריקאים אפילו במזללות הפאסט פוד, אך נהנים מחווית האכילה במשך זמן רב יותר למרות שהם צורכים כמויות קטנות בשל הלעיסה הממושכת וההפסקות שבין הלעיסה.
מי שמבקר בצרפת אינו יכול שלא להבחין במסעדות העמוסות, בקבוצות הסועדים הרבות, בדוכני המזון הציוריים המוכרים נקניקים וגבינות, מאפים ומעדנים מייצור עצמי. כל חבל ארץ מתמחה במעדנים המייחדים אותו, והם שווים לכל נפש ולכל כיס.
הצרפתים רגישים מאד למזון מיובא, הם מעדיפים ליצא כמובן ומתייחסים בחשדנות וזלזול לכל מה שאינו מיוצר בצרפת!
הם מתמקדים באיכות וטיב האוכל, טועמים ומגוונים, המנות כאמור קטנות, תרבות "אכול כפי יכולתך" אינה מפותחת וזו כנראה האמת הגלומה בפרדוקס הצרפתי.
קרואסון צרפתי שוקל אונקיה אחת בפריז ושתי אונקיות בארה"ב.
בקבוק משקה קל בארה"ב גדול ב52% מזה שבצרפת.
יוגורט אמריקאי גדול ב82% מאחיו הצרפתי .
בממוצע צורך גבר צרפתי 3550 קלוריות יומיות לעומת 3642 אמריקאיות וזאת חרף המודעות הרבה למזון דל קלוריות ביבשת שמעבר לים: ההבדל הקטן הזה עלול לגרום להוספת 6 ק"ג במשקל תוך שנה .
עוד הבדל ניכר המשפיע ללא ספק על משקל הגוף הוא נטיית האמריקאים והבריטים לצרוך חטיפים בין הארוחות: באנגליה לבדה מגלגל שוק החטיפים 9 מיליארד סטרלינג בשנה.
הצרפתים נגעלים ממש מהמנהג הברברי הזה, שמקורותיו ככל הנראה במזון דל הקלוריות (כמה אירוני) הנצרך בעת הארוחה.
בטן עמוסה בגבינת שמנת, קרואסון שוקולד ורוטב חמאה אינה זקוקה לתמריץ מידי כמה שעות, כמו זו העמוסה בחסה, טופו וצ'יפס!
אלא שהכפר הגלובלי בא לידי בטוי גם בנושא רגיש של אוכל: באנגליה מתעוררת תנועת "בישול איטי" המבקשת לשנות את הרגלי האכילה הבריטיים ואילו בצרפת נפרצים לעיתים גבולותיו הנוקשים של המטבח, בעיקר בקרב הצעירים. משני צידי התעלה נהנים מאוכל סיני, יפני והודי.
הנתונים נלקחו ועובדו מתוך הגרדיאן הבריטי