אם הנרצח היה איש מדון, מי בעצם, אם בכלל, צריך ללכת לכלא?

תבאת גרה, אמרו המצלמות שצילמו את הרצח הראשון בחייהן בשידור חי, רצח ירקן בשוק הסיטונאי. שופט בית המשפט המחוזי נעתר לעו"ד משה מורז, סנגורו של הנאשם לאפשר לו מעצר בית עד תום ההליכים בהימוק ש-"לנאשם אופי נוח וסימפטי , וכי אין בהתנהגותו משום סכנה לציבור". המדינה התעצבנה, עירערה והיום קבע העליון ש-"הרוצח הסיפטי" יישאר במעצר עד תום ההליכים, וזאת בנימוק שהוא "מסוכן לציבור".


האומנם מסוכן לציבור?
לא אליבא דעו"ד מורז המעיד שלקוחו נקלע לתקרית האלימה שהובילה לדקירות רק לאחר שהנרצח התגרה בו והעליבו באופן שהנאשם לא יכול היה עוד למחול על כבודו ונאלץ לדקור את האיש. "נאלץ", רבותי. נאלץ לדקור. כמו שגבר נאלץ לדקור את אשתו שמבקשת להתגרש ממנו? כמו שאב "נאלץ" להכות את ביתו התינוקת המסרבת להרדם?
מה זה "נאלץ" בשם אלוהים?!
מרוז טען, כי לאחר הדקירה, נלחץ גרה ממעשהו, ו"נאלץ, ודאי, לברוח מן המקום. כמה חודשים הוא שהה בשטחי הרשות ולאחר שבעה חודשים הסגיר עצמו לידי המשטרה, "כי הגיע למסקנה שאינו מסוגל להימלט עוד".

מה גרם לאמפטיה מצד השופט?
השופט חאלד כבוב נעתר לאווירה הנעימה שהשרה עליו הסנגור. "גרה מוכר וידוע בקרב כל באי השוק כאדם סימפטי, נעים הליכות במיוחד, שאינו נוהג לצעוק או לריב עם אחרים אלא מכבד אותם וזוכה לכבוד מאחרים ולהערכה רבה של חבריו לעבודה של מנהלי השוק ושל הקונים במקום". הנרצח, לעומת זאת, "היה ידוע באופיו הצעקני והמעליב".

מי טעה?
היום קבע השופט יהונתן עדיאל, שופט בית המשפט העליון, כי בית-המשפט המחוזי טעה בהערכת אופיו של גרה, וכי יש בהתנהגותו אלמנטים של סכנה לציבור.

מוסר השכל:
אם כבר רוצחים מישהו, עדיף שיהיה זה איש מדון, בלתי סימפאטי ונטול יחסי ציבור טובים.