אחרי 21 שנות נישואין, בעלה נפטר בפתאומיות מדום לב. היא נותרה עם שתי בנות ובן חולה סרטן

מאת טניה סולומון


עד גיל 42 החיים של בת שבע יעקובי מרעננה זרמו על מי מנוחות. היא נישאה לאהוב ליבה- איציק , ניהלה משק בית לתפארת ובו גידלה שלושה ילדים נהדרים. היא עבדה שנים רבות כחשבת בעיריית רעננה. אחרי 21 שנות נישואין, בעלה נפטר בפתאומיות מדום לב. היא נותרה עם כאב לב וחלל עצום , שתי בנות בריאות, בן חולה סרטן והרבה שאלות .
אחרי תהליך חיפוש ארוך, במהלכו נחשפה לעולם הרוחניות והמיסטיקה, החליטה להתחבר ל'קול הפנימי' ולפני כחצי שנה פתחה מרכז רוחני.

התאלמנת באופן פתאומי. מה זכור לך מאותו לילה נוראי?
"חזרנו מחתונת האחיין שלי. שכבנו לישון לקראת השעה 2:00 לפנות בוקר. כעבור 15 דקות בעודי מנמנמת, שמעתי קולות מוזרים, מעין חרחורים. לא הבנתי מה קורה. למרות שהייתי מאוד עייפה ומבולבלת, ראיתי שבעלי לא נמצא במיטה. ניגשתי לסלון וראיתי שהוא שוכב על הרצפה, אוחז בחזהו. הבנתי שהוא עובר איזה שהוא אירוע. התקשרתי מיד למגן דוד וביצעתי בו החייאה לפי הוראות שנמסרו לי בטלפון אבל שום דבר לא עזר. הוא נפטר בזרועותיי.
בערב ראש השנה, ספטמבר שנת 1999, קברתי את מי שהיה בעלי במשך 21 שנים ארוכות ומאושרות. זה היה שוק נוראי. בעלי היה אדם בריא לחלוטין, מסוג האנשים שלא הלכו לרופא אף פעם.
לב הוא משהו שיכול לקרות לכל אחד , בלי 'סיבה' נראית לעין. מצד שני, לדעתי, לאחר שניסיתי עשרות פעמים להבין את מה שקרה, הגעתי למסקנה שיתכן מאוד שהוא הושפע ממה שעברנו בשנתיים הקודמות, ומאחר והיה אדם סגור ולא שיתף אף אחד במה שהוא מרגיש, צבר הכל 'בבטן' ובסופו של דבר- זה התפרץ....אני לא מגלה לאף אחד שום דבר חדש: מתח הורג. "

מה קרה בעצם?
"שנתיים קודם לכן, לאחר אירוע מוחי והתקף לב, אושפז אבא של איציק, במצב של חוסר הכרה במחלקה לטיפול נמרץ נשימתי. זמן קצר לאחר מכן, אימא שלי אושפזה לניתוח מעקפים. במשך 30 יום נאבק אביו של איציק, על חייו, והצליח לחזור להכרתו, להתאושש ולחיות חיים רגילים. כשנה מאוחר יותר, כשהיה בדרכו לבית הכנסת, שם שימש כגבאי , בעודו חוצה את הכביש - נדרס למוות .
ימים ספורים לאחר שחרור אימי ואבא של איציק מבית החולים, בעוד אנו מנסים להתאושש, חגגנו את יום הולדתו ה- 16 של בני - אלון. למחרת בבוקר הוא קם והתלונן על סחרחורות. קבעתי תור לרופאת משפחה, שם סיפר אלון שהוא סובל לאחרונה משיעולים חזקים. הרופאה שלחה אותו לצילום חזה. באותו הערב, בעודי שותה כוס קפה, ביקשתי מבני להראות לי את צילום הרנטגן. בלי להבין שום דבר, משהו בלב, אמר לי שמשהו מאוד לא בסדר. תמיד הייתי אדם עם אינטואיציות חזקות וגם אז, באותו ערב, ידעתי שהלב שלי- לב של אימא- לא משקר. מיד נסענו לרופא המשפחה אשר הפנה אותנו במיידית לרופא בהרצליה. האבחון שלו היה- דלקת ריאות חריפה, מלווה בהפניה לבית החולים עוד באותו לילה.
משהתקבלנו במיון, החל המרוץ המטורף של צוות הרופאים סביב בני. בכל ההמולה הגדולה שנוצרה, אי אפשר היה להוציא מהרופאים פיסת מידע. כל מה שהם חזרו ואמרו לי זה שיש לו דלקת ריאות חריפה. אחרי שבוע של חוסר וודאות , הרגשתי שאיני יכולה יותר. הקמתי צעקות ודרשתי שיגידו לי מה באמת קורה. עוד לפני שהרופא פתח את הפה ידעתי את מה שהוא הולך לומר לי. "לבן שלך יש סרטן", היה המשפט שלו..... אז הובהר לי שחייבים לבצע ניתוח בטרם יוחלט אופן הטיפול. תוחלת החיים שניבאו לו הייתה קצרה. לאחר 3 שבועות הודיעו כי לאלון יש הוצ'קינס במעטפת הריאות. מחלה נדירה מאוד . לילד בגילו. ובכל זאת, הנה , היינו שם , כמספר אנונימי המבטא תופעה סטטיסטית נדירה במיוחד. לא האמנו שזה קורה דווקא לנו. בשבילנו, כמובן, זה היה אסון משפחתי. בעלי ואני היינו בשוק. עד להחלטת הרופאים להעבירו לבי"ח שניידר לא סיפרנו לאלון על מחלתו, כדי לא להקשות עליו. זה היה נורא. הילד איבד משקל במהירות מסחררת והפך להיות הצל של עצמו . ממש אי אפשר היה להכיר אותו. בבית חולים "שניידר" קיבל טיפול כימותרפי במשך שנה. אלון היה ממש גיבור. הוא לא התאשפז, התנהג למופת, כמעט ולא פספס לימודים וגם לא וויתר על חיי החברה שלו. אלון הוא ילד נפלא והרגשנו שביחד – כמשפחה - נתגבר על הכל. למרות הטיפול הכימותרפי שקיבל הרופאים הודיעו לנו שבועיים לפני שאיציק נפטר שחייבים לנתח אותו פעם נוספת מכיוון שתוצאות הבדיקות אינן משביעות רצון. לאיציק היה קשה להתמודד עם הבשורה – הבשורה איתה הוא נפטר שבועיים לאחר מכן. הוא לא זכה בעצם לשמוע את החדשות הטובות.....

כשבועיים לאחר פטירת איציק, אלון נכנס לחדר הניתוחים. אחרי ארבע שעות של המתנה מורטת עצבים, יצאה הרופאה המנתחת החוצה ובישרה לנו את הבשורה : "אלון בריא לחלוטין!"
"הייתי מאושרת עד השמיים על שהבן שלי החלים. מצד שני, ניקרו בי הרבה שאלות, תסכול וכעס על מה שקרה. ההתמודדות היומיומית הייתה קשה. התחלתי לשאול המון שאלות על החיים. רציתי להבין למה זה קרה דווקא לי. ובכלל, מה משמעות החיים? האם מישהו משגיח עלינו מלמעלה, האם יש תוכנית כלשהיא או שאנחנו חיים בעולם מטורף ומוטרף לחלוטין? "
כך עברו השבועות והחודשים.
" גיליתי את עולם הרוחני. התחלתי ללמוד קבלה, שם חיפשתי תשובות לשאלות הרות גורל שניקרו במוחי ובליבי. מאוחר יותר נחשפתי לספרים של "קריון" . המשכתי ללכת להרצאות ולסדנאות. גיליתי עולם חדש, ניתבתי את חיי לנתיב של מודעות ורוחניות – עסקתי בשיקום שברי חיי. מתוך כך צמחה ההבנה והרצון שלי לעזור לאחרים שנמצאים גם כן במצוקה כלשהיא. ידעתי בתוכי שתוך חמש שנים מיום פטירתו של בעלי, יהיה לי מקום שהוא בית בו כל אחד יוכל למצוא מענה לקשיים ולבעיות שלו, בין אם מדובר במשהו פיסי , רגשי או רוחני. לפני חצי שנה העניין קרם עור וגידים. מצאתי וילה ברעננה והחלטתי שזה המקום. שיפצתי, שיניתי, בניתי ותכננתי. היום אני מטפלת ומנהלת מרכז רוחני הוליסטי שיש בו הרצאות וסדנאות במגוון נושאים , וכן, גם טיפולי גוף מפנקים מכל הסוגים. כידוע, אין להפריד בין גוף ונפש. הכל קשור זה בזה. אנשים מגיעים לכאן כדי לדבר, לקבל יעוץ, להיעזר , בכל אמצעי אפשרי.

היום, אני אישה מבינה יותר. למה? כי אני מבינה שהגשמתי סוף סוף את היעוד שלי. נכון, אין לי את התשובות לכל השאלות ואני עדיין לומדת ותמיד אמשיך. לידע אין סוף ואין גבולות אין ספק מצאתי את הדרך להתמודד. "