מאת: דנה לב
ביום הכי קר השנה ה-1 בפברואר, נחתנו במצפה עמוקה: 5 נשים, שתיים נשואות, ושלוש רווקות: שתי בנות 40, ואחת בת 30. העורכת התעקשה שהאזור מקסים ו'מוכרחים אבל מוכרחים', לראות את הצימרים שבעמוקה. אז נסענו: בדרך עצרנו בחיפה, ניגבנו חומוס, אכלנו בקלאווה בדליית אל כרמל, ולקראת ערב הגענו למחוז חפצנו.
ביום שלמחרת התבהרו קצת השמיים והשמש הפציעה שולחת קרניים חורפיות חמימות. "לפני שאנחנו ממשיכים במשימה וחורשים את הצימרים בעמוקה, אנחנו חייבות ללכת לקבר של רבי יונתן עוזיאל" אמרנו, הרווקות שבחבורה העליזה. העורכת הסתכלה עלינו במבטה הכחול, השמור למקרים כאלו, והסכימה מייד. אחרי הכול אף אחד לא רוצה שיאשימו אותו בסיכול ממוקד של כל אופציה לזוגיות וזיווגים, גם אם היא מסטית משהו.
בשעות הבוקר המוקדמות הגענו לקבר: רק כמה רכבים חנו שם חוץ מהרכב שלנו. הנשואות החליטו לוותר על התענוג. "אנחנו כבר עשינו את שלנו" אמרו בחיוך עייף וסלחני. 'אבל אנחנו לא' אמרנו, ומיהרנו יחד עם מתפללים נוספים להגיע לקבר. בפנים, בתוך ההיכל הקטן הזה שבוואדי, חיכו לנו עשרות ספרים עם תפילות שונות ומשונות: "תפילה למציאת בן זוג", "תפילה לפרי בטן" לברכה, למזל, ולמה לא. עמדנו שם שלושתנו, מכורבלות במעילים, אשה אשה בעולמה ובתפילותיה: 3
נשים חילוניות, כופרות כמעט, שלרגע אחד, חלקו ביניהן משהו משותף: רצון וכמיהה לאהבה, לפרטנר לחיים ולבן זוג הולם.
הכירו בבקשה את השדכן והמרפא האולטימטיווי, המרפא חולים, מתיר עגונות, משיא רווקות ומפרה עקרות: רבי יונתן בן עוזיאל.
הכל על השדכן הכי וותיק בארץ על הצדיק עצמו לא ידוע הרבה - יש הטוענים שהיה רווק, יש הטוענים שהיה נשוי , אבל חשוך ילדים. בן עוזיאל, תנא שחי כמה עשרות שנים לפני חורבן בית שני, היה גדול התלמידים של הלל הזקן. הוא תרגם את התורה והנביאים לארמית, השפה שהייתה שגורה בפי העם בזמנו, בתרגום המוכר כ"תרגום יונתן". בגמרא מסופר כי כאשר התגלה התרגום בעולם, יצאה בת קול כועסת ושאלה: מי הוא זה שגילה סתרי לבני אדם? יצא בן עוזיאל ואמר: אני הוא זאת, ולא לכבוד בית אבא, אלא כדי שלא ירבו מחלוקת, כשרצה לתרגם גם את הכתובים לארמית, יצאה בת קול ואמרה: רב לך. בגמרא מסופר כי כאשר התגלה התרגום בעולם, יצאה בת קול כועסת ושאלה: מי הוא זה שגילה סתרי לבני אדם? יצא בן עוזיאל ואמר: אני הוא. לא לכבודי עשיתי הקטע הזה חקוק על קיר קברו של בן עוזיאל, מבנה אבן מבודד, בתוך גיא יפהפה סמוך לעמוקה. עוד כתוב שם מה שנאמר עליו בגמרא: כשהיה עוסק בתורה, כל עוף שהיה פורח מעליו היה נשרף.
איך מגיעים? מתחת למסעדת 'בת יער' בצפת באיזור קברי הצדיקים נמצא הואדי בו נמצא הקבר הקדוש הזה. אל קבר יונתן בן עוזיאל מוליכה היום דרך סלולה, שנפרצה על ידי הקרן הקיימת ניתן להגיע אל המקום באמצעות רכב פרטי, או באמצעות מונית. מי שרוצה לשלב את ההגעה עם טיול יכול לרדת אל הקבר גם ברגל.
ליד הקבר, ששביל מרצף ומסודר מוביל אליו, יש חניון גדול, ברזיות וצמחייה מגוונת של עצי זית, צפצפות ואלונים. כשמביטים על הנוף הרוגע מסביב, אפשר להבין מדוע איווה לו בן עוזיאל דווקא את המקום הזה להתבודדותו.
מנהגים ומסורות כמו ברוב הקברים המקודשים, יש במקום עזרת
נשים ועזרת גברים. זו של הנשים, בשונה ממקומות אחרים, גדולה יותר, ובניגוד לעזרת הגברים, שם יש רק ספרי תפילה (בייחוד תהילים), בעזרת הנשים יש גם עשרות קרעי מטפחות, בדים וצעיפים, שהמתפללות משאירות כסגולה בשנים האחרונות נוהג הרב יעקב איפרגן לערוך "תיקונים" על קבר בן עוזיאל, במקביל לתיקונים שהוא עורך על קבר אביו בנתיבות. התיקונים נערכים בימי שני וחמישי, בחצות הליל. מאות בני אדם מגיעים למקום, מגרש החניה מפוצץ, בזאר קטן של מזכרות, מים קדושים ושאר סממני המסחרה של קברות צדיקים מתנהלים שם ורמקולים משמיעים שירים.
ובלי ציניות בבקשה אם אתם מגיעים עד הלום, שכחו קצת מהציניות, השילו את המסכות, עצמו עיניים והאמינו במקום אליו הגעתם ובעיקר ברוחו. אולי זה לא עוזר אבל בטח לא מזיק. אז צאו טיפה מעורכם ותנו לרבי יונתן בן עוזיאל סיכוי ואולי שנה הבאה בלי נדר, יתגשמו כל משאלות לבכם.