הסרט Franz - דרמה מרגשת ממלחמת העולם הראשונה

מאת: שוש להב

פרנץ, סרטו של פרנסואה אוזון, בכיכובה של פאולה בר הנהדרת. אהבה מלבלבת על רקע המלחמה בין גרמניה וצרפת במלחה"ע ה- 1. אנושי ומעורר מחשבה

כשיצאתי מהסרט פרנץ, שמעתי חוות דעת שונות אם היה לו סיום פסימי או אופטימי? לי היה ברור שמדובר בנצחון האור על החושך, שיש מקום לאופטימיות. העלילה מתנהלת על רקע המלחמה המרה בין גרמניה וצרפת, ושלא כצפוי, מתפתחת מערכת יחסים חמה בין הצדדים האויבים ומלבלבת אהבה.

בעיירה גרמנית קטנה, מתאבלת אנה על קברו של ארוסה פרנץ, שנהרג בצרפת במהלך מלחמת העולם הראשונה. היא פוגשת את אדריאן, צעיר צרפתי המגיע להניח פרחים על הקבר. נוכחותו, סמוך כל כך לתבוסה הגרמנית, מציתה תשוקות חדשות. אנה ואדריאן חולקים את אובדנו של פרנץ. אולם האם הם יכולים לחלוק אהבה? אנה חושבת בתחילה שכן, אבל כשהיא מגלה את האמת, זה נראה לה פתאום בלתי אפשרי. היא מתחילה בהדרגה להאמין בזה שוב ואז נאלצת להתעמת עם מציאות אחרת בצרפת.

אדריאן, הצרפתי (פייר ניניי), הוא דמות מיוסרת שחווה טראומה. אי הבהירות בקשר שלו עם פרנץ מתעתעים בצופים וגורמים לתהייה על מהות הרגשות של אדריאן כלפי פרנץ (הומוסקסואליות?). אנה, הגרמניה (פאולה בר), היא צעירה שעוברת טרגיות ומהפכים לא-פשוטים, ויוצאת מחוזקת, לקראת חיים חדשים. בר היא שחקנית נהדרת ואכן, פרס השחקנית הצעירה הוענק לפאולה בר בפסטיבל ונציה, ופרס הסזאר ניתן לצלם פסקל מרטי, שהפליא בצילומי שחור-לבן דרמטיים.

מתוך ראיון עם הבמאי פרנסואה אוזון:

ש: מה עורר בך את הרצון לעשות את "פרנץ"?

ת: בתקופה שהיא כל כך אובססיבית לגבי אמת ושקיפות, רציתי לעשות סרט על שקרים.

כתלמיד ומעריץ של אריק רוהמר, תמיד מצאתי ששקרים הם בסיס מעניין, כשאתה בא לספר סיפור ובעשיית סרטים. התרגשתי שחבר סיפר על מחזה של מוריס רוסטאן, שנכתב מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה. חקרתי לעומק וגיליתי שהמחזה עובד לסרט בשנת 1931 על ידי הבמאי ארנסט לוביטש, בשם "שיר ערש שבור". התגובה ראשונה שלי היתה לנטוש את הרעיון, כי איך אני אוכל להתעלות על מאסטר כמו לוביטש.

ש: מה גרם לך לשנות את דעתך?

ת: לאחר שראיתי את הסרט התעודדתי. הוא מאד דומה למחזה והוא מציג את נקודת המבט של הבחור הצרפתי הצעיר, ואני רציתי להבליט את נקודת המבט של הבחורה הגרמנייה הצעירה. בחורה, שבדומה לקהל, לא יודעת מדוע הבחור הצרפתי הזה מתאבל ליד קברו של אהובה. במחזה ובסרטו של לוביטש, אנחנו יודעים את הסוד שלו כבר מן ההתחלה, לאחר סצינת וידוי ארוכה אצל הכומר. אני גיליתי עניין יותר בשקר מאשר באשמה.

ש: מה גרם לך להכניס מעט צבע לסצינות מסוימות?

ת: לעבוד בשחור לבן בפעם הראשונה, הוא אתגר גודל. אבל זה היה כאב לב, כי הנטייה הטבעית שלי היא להדגיש צבע ושימוש בטכניקולור. היה לי קשה לוותר על צבע בכמה לוקיישנים וסצינות, במיוחד הסצינות בטבע, כשהם הולכים אל האגם, שהוא התכתבות על עבודתו של הצייר הגרמני קספר דייויד פרידריך. אז החלטתי להשתמש בצבע כאלמנט דרמטי בסצינות הפלאשבק, ובסצינות מסוימות של שקר או אושר.

ש: מה לגבי השם פרנץ, שגם הפך לשמו של הסרט?

ת: זה בא באופן טבעי, השם מהדהד בתוכו את שמה של צרפת (פראנס). בגרמנית מאייתים את השם ללאT, בניגוד למה שחושבים הצרפתים, שצריך להיות הכתיב הנכון. הגרמנים היו מאד משועשעים מכך. אז החלטתי לא לתקן את זה ואמרתי לעצמי שכנראה פרנץ הדמות, הוסיף לשמו את האות T מפני שהיה פרנקופיל גדול.

יוצרים:

במאי ותסריטאי ראשי: פרנסואה אוזון

תסריטאי שותף: פיליפ פיאזו

על פי מחזהו של: מוריס רוסטנד

יוצרי העיבוד הקולנוע הראשון: ארנסט לוביטש

צילום: פסקל מרטי

שחקנים:

אדריאן: פייר ניניי

אנה: פאולה בר

ד"ר הופמייסטר: ארנסט שטצנר

מגדה הופמייסטר: מארי גרובר

קרוייץ: יוהאן פון בולוב