בימים אלו יצא לבתי הקולנוע הסרט מבוסס רב המכר המצליח, 'גנבת הספרים' שנכתב ע"י הסופר האוסטרלי, מרקוס זוסאק אשר פורסם ב- 2006 והיה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך ארבע שנים.
הספר תורגם ליותר מ-30 שפות, כולל עברית וגם זכה להצלחה עצומה גם בארץ.
'גנבת הספרים' הוא סיפור על הישרדות ועל החוסן של הנפש האנושית.
הוא סרט שירגש ויעורר השראה ברחבי העולם עם סיפורה יוצא הדופן של ילדה גרמניה אחת אמיצה בעלת כוח מדהים, במהלך אחת התקופות המטלטלות ביותר בהיסטוריה.
במאי הסרט, בריאן פרסיבל, הוא זוכה פרס הבפט"א ופרס האמי על סידרת הטלויזיה המצליחה, "אחוזת דאונטון".
הוא זכה להערכה שלוש פעמים על ידי האקדמיה הבריטית לקולנוע וטלוויזיה: הוא ביים גם ספיישל לחג המולד ב-2011.
ב-2011 זכה גם בפרס אמי עבור בימוי יוצא דופן של מיני-סדרה, ושנה לאחר מכן היה מועמד שנית לפרס האמי עבור בימוי יוצא דופן בסדרת דרמה.
עם ביקורו בארץ במעמד עליית הסרט לאקרנים, תפסתי אותו לשיחה מעניינת על הסרט ועל החיים...
איך היה עבורך המעבר מעשייה טלויזיונית פרודוקטיבית לסרט עלילתי ?
"הגישה לעבודה היא דומה למדיי משום שזוהי הדרך בה אני עובד. הדרך בה אני מלהק את השחקנים, חושב על מה ואיך שאני רוצה להוציא מהם, והכי חשוב: חשיבה ויזואלית, כי אחרי הכל... אם כבר עושים קולנוע מבחינתי זה פחות משנה אם המדובר על מסך קטן או גדול, אלא, שחוויית הצפייה תהיה טובה.
בתחילת דרכי עשיתי פרסומות אך עד מהרה זה נמאס עליי כי רציתי להתעסק עם הסיפורים עצמם ועם דמויות שמתפתחות, וכך הגעתי לטלויזיה.
באותה העת ביימתי גם סרט קולנוע קצר שזכה להצלחה רבה, טייל בפסטיבלים שונים בעולם ואפילו קיבלתי עליו את פרס הבפט"א. הסרט ההוא עסק בילדה בת 13 המתמודדת עם הריון לא רצוי. וכך, למעשה, הבנתי שאני מסוגל להתמודד עם סרט כמו "גנבת הספרים" שמתמודד עם הגילאים האלו וכל מה שסובב אותם.
כאשר אני עובד על הסדרה, אנו מצלמים לפעמים אפילו חמישה או שישה דפי תסריט ביום, מתעסקים עם לא מעט דמויות וצריכים לעמוד בדרישות ההפקה בהתאם. לעומת זאת, בסרט קולנוע אני מרגיש שיש לי קצת יותר מרחב להתעסק עם הדמויות ועם הקומפוזיציה של כל סצינה וצילום כי אני יכול לצלם עמוד או שניים ביום, כך שההשקעה העמוקה יותר היא חלק מההבדל, כפי שאני רואה אותו. תמיד צריך לזכור שההסתכלות וההתייחסות לסרט קולנוע חייבת לקחת בחשבון את הכלים והגישה שעומדים לרשותנו. אני רואה היום הרבה טעויות שנעשות בטלויזיה מבחינת הצילום שאני מנסה להימנע מהן גם על המסך הקטן ובטח לא לחזור עליהן על המסך הגדול."
הכל עניין של גישה
"אני אוהב לכבד את הצופים שלי ולא מרגיש צורך "להאכיל אותם בכפית", מוסיף.בריאן . "באופן אישי, אני אוהב שנותנים לי להחליט לפעמים על דברים ולאוו דווקא שמנדבים את כל המידע על מגש. וזה מה שניסיתי לעשות כאן.
ב"גנבת הספרים" רציתי להוביל את הצופה להרגיש רגשות מסוימים או לעבור חוויה עם דמות כזו או אחרת מבלי שטביעת האצבע שלי תבלוט. להעניק לצופה את היכולת להחליט על טיבם של הדברים."
וזה נכון. .... אכן מעניק לצופים את היכולת לבחור במה הם רוצים להתרכז בפריים מסוים בסרט, מה הם עשויים לחשוב על דמות בזכות הראייה הקולנועית שלו, היכולת שלו להתחשב בצופה ולחשוב כקולנוען.
איך אתה יודע שסרט הוא טוב?
"הרבה פעמים לפי הקביעה שקיים בי רצון או חשק לראות אותו שוב, ואז בכל צפייה מחודשת, אני מגלה דברים חדשים שלא ראיתי קודם לכן. אלו בהחלט הסרטים הטובים. אלו שאתה רוצה לראות – ומבחירה – שוב ושוב".
מה משך אותך בסיפור עצמו שהחלטת ללכת עליו?
"אני חושב שיוצר צריך לגשת לכל יצירה חדשה שלו עם תשוקה, עם רצון עז ליצור אותה וגם כאן בסיפור היו אלמנטים שמשכו אותי. החל מהרחוב בו התרחש הסיפור שדומה מאוד לרחוב בו אני גדלתי. אומנם עלילת הסרט מתרחשת בגרמניה ואני גדלתי בליברפול אבל גם בסמוך אלינו היו מבנים שהופגזו במלחמה וגם בשכונה שלי היו בתים קרובים מאוד האחד לשני והיו חיי קהילה מפותחים בהם אנשים באמת דאגו האחד לשני. כמו שצייר מרגיש עם פלטת הצבעים שבידיו ומתחיל לדמיין כיצד אלו יראו על הבד, כך אני הרגשתי עם המסגרת, הרקע שהסיפור העניק לי.
האמת היא שבסופו של דבר, הנקודה שחיברה אותי הכי הרבה לספר היא הדמיון בין התהליך שליזל עוברת לבין משהו שאני עברתי בצעירותי : כאשר הייתי בן 20, לא ידעתי מה אני רוצה לעשות עם חיי, עבדתי בשתי עבודות ואז החלטתי להירשם לביה"ס לאומנויות וקולנוע – מה שפתח בפני צוהר לצורת הסתכלות אחרת לגמרי על העולם ועל החיים. הלימודים שם לימדו אותי מה זה באמת לפתוח ספר ולחקור, להחכים, ליצור יש מאין ולהתייחס למה שקורה סביבי כקרקע פורייה ליצירה ושינוי. כך גם הרגישה הגיבורה שלנו בסרט מהרגע שמקס חשף בפניה את העולם העשיר של ספרים."
מה משך אותך בדמות עצמה ?
"החוזק שלה, העובדה שהיא נתנה השראה לאחרים בתקופה שכולם נשלטו על ידי כוח גדול יותר. לה היה את האומץ לעצור ולחשוב על דברים בזמן שהאחרים נטו לעדריות ושימי לב שהיא הגיעה ללא נתוני מפתח "מזהירים" : בלי הורים, בלי לדעת לקרוא, בלי הרבה ידע על מהלכים שקרו בסביבתה ולהבין אחר כך לאן היא הגיעה כאשר הבינה כיצד הידע וההתפכחות יכולים להיות לה לעזר."
פולמוס פנימי
היה דבר נוסף שבריאן הרגיש צורך להראות וזה השוני באופן בו הוצגו הגרמנים בסרט שלו על פני האופן שאנו רגילים להסתכל על גרמנים בסרטים הוליוודיים על פי רוב.
"קיימת סכנה גדולה ביותר כאשר אנו מכלילים ומניחים כי 100% מתוך 100% התנהגו וחשבו אותו הדבר. ליזל מייצגת את אלו שהעיזו להעלות שאלות, להסתכל על דברים אחרת ולהיות, בסופו של דבר, אנשים טובים יותר. הבעיה נוצרת כאשר אנשים פשוטים הולכים אחר רעיון מוטעה ונוטים להאמין כי הוא נכון... והרבה פעמים הפתרון או התשובה טמונים באותם אנשים שמעזים לפקפק."
האם אתה חושב שליזל הייתה גיבורה שהתאימה לתקופתה בלבד או שהייתה יכולה להיות גיבורה בכל עת?
"אני חושב שאנו מייחסים למושג הגבורה חשיבות קצת מוגזמת משום שיש הרבה אנשים פשוטים שעושים מעשים ראויים להערכה ואף אחד או מעטים בלבד יודעים על כך. הכל תלוי ההחלטות שאנו לוקחים לגבי החיים, לגבי המוות, לגבי האנשים היקרים שסביבנו. אנשים בכל העולם נוהגים באופן אמיץ לגבי החיים בכלל והם נשארים "אנונימיים" מבחינת החברה כולה. "
מהי, לדעתך, הגדולה שבליזל?
"היכולת שלה להעניק משהו לכל אחד שבא במגע איתה. היא מצליחה להשפיע על אנשים ועל דרך החשיבה שלהם. בזכות "המתנה" שמקס נתן לה, היא לוקחת את העניין הרבה צעדים קדימה והופכת את חייה למשמעותיים מאוד."
באיזה שלב באודישנים ידעת שבחירתה של סופי נליס היא הנכונה לתפקיד הראשי?
"חיפשנו כל כך הרבה בעולם ובעיקר באירופה. ידענו שמצד אחד ליזל צריכה להיות נאיבית ורגישה ומאידך, יש בה כוחות גדולים שבתחילה היא אינה מודעת אליהם ואז הם צפים ועולים. בדרך כלל אצל ילדים זה או ככה או אחרת ואין בהם את השילוב. אצל סופי שהיא קנדית צרפתייה ראיתי במבט שלה את הניצוץ שחיפשתי. אימא שלה היא זו שדאגה לשלוח לנו הקראה מצולמת של שתי סצינות וזה היה שם! הקושי אחר כך היה בללמד אותה לדבר אנגלית במבטא גרמני – אך היא התגברה גם על האתגר הזה."
מה הדבר החשוב ביותר שאתה לוקח לעצמך מעשיית הסרט הזה?
"מה שיספק אותי ביותר היא הידיעה שמאה או אפילו אלף ילדים ייקחו ליד ספר וזה ישנה להם את החיים – הן אם בעקבות מאורעות שהם נחלת העבר והן אם כהשראה. רציתי ליצור סרט שגם צעירים יבואו לראות ברצון ולא עוד סרט שואה או מלחמה. מבחינתי, התוצאה האפשרית מעשיית הסרט והצלחתו היא ההישג הגדול שלי: אם אדם ייקח ספר ליד וזה ישנה לו את חייו."
(* צילומים: בתמונה העליונה - המראיינת והבמאי, תמונות תחתונות - יח"צ)