השחקנית, רוזינה קמבוס, הלכה לעולמה

שבועיים לפני יום הולדתה ה – 61, נפטרה השחקנית הנהדרת, רוזינה קמבוס, לאחר שנאבקה בשנים האחרונות במחלת הסרטן.

סיפור חייה של השחקנית ילידת רומניה יכול היה בקלות להפוך לסרט יוצא מן הכלל. מי יודע... אולי זה עוד יקרה.

עולם התרבות הישראלי ובייחוד הקהל הגדול והאוהד של קמבוס ז"ל מבכה את מותה כי היא, ללא ספק, תחסר לו.

ההומור, האופטימיות, האיכות, הרצינות המקצועית וניסיון החיים שהעשיר את הדמויות הרבות אותן גילמה במהלך השנים.

היא נולדה לאימא יהודיה ואבא נוצרי עם שורשים יהודיים. אביה היה מנהל תיאטרון ואימה שחקנית מפורסמת באותה העת.
הוריה שלחו אותה ללמוד רפואה אך לרוזינה היו רצונות אחרים.
היא למדה משחק ב"קאראג'אלה", האקדמיה למשחק של בוקרשט, שהייתה לשם דבר בעולם כולו בזמנו.
היא למדה שם משחק, קולנוע וטלוויזיה. הלימודים כללו שיעורים במדעים, שפות, תפירה, סיף, בלט ורכיבה על סוסים. לא פעם התגאתה לספר ש"אין עוד כזה בית ספר בעולם, אבל זה נגמר, אין שם יותר לימודי משחק במתכונת הזאת.
במשך שמונה שנים שיחקה בתיאטרון הרומני, נסעה לפסטיבלים ארציים וקיבלה תפקידים מצוינים. מסתבר שברומניה יש הזוכרים אותה עד היום.

חוויה מכוננת ומאיימת
בגיל 4 עברה חוויה מפחידה כאשר הלכה עם אימה לבית הקברות לבקר את חלקת הקבר של הסבתא ואימה הודיעה לה כי הסבתא נפטרה צעירה ממחלה שאסור לדבר עליה, זה עומד לקרות גם לה ובבוא היום יקרה גם לרוזינה.

החשש הזה ליווה את רוזינה משך כל חייה. הסבתא נפטרה בשנות ה – 40 לחייה, כך גם אימה. כאשר התקרבה רוזינה לגיל 50, הייתה מאושרת שהנה זה הצליח לפסוח עליה, אך הבשורה המרה הגיעה בגיל 53 כאשר התגלתה המחלה. ראשית בראש, אח"כ בשד, אח"כ נאבקה בגרורות, נותחה מספר פעמים ולבסוף הובסה ממה שהיא נהגה לכנות : "המפלצון שבתוכי".

היא הייתה נשואה פעמיים. הנישואים הראשונים היו ברומניה לאדריכל נוצרי ועימו היא הביאה בן עימו עלתה ארצה בשנות ה – 80 כאשר היה בן 4 בלבד ולאחר גירושיה. כאן הכירה את דורון, בעלה היום. כלכלן ממכון ויצמן שהתאהב בה מההתחלה והלך איתה את כל הדרך, הביא עימה גם כן ילד לעולם ותמך כל אימת שהיה צריך.

אך מעבר לנפתולי סיפור חייה האישיים והלא פשוטים (ויש עוד הרבה פרטים שטרם נכתבו כאן), היא הייתה השחקנית האולטימטיבית.
נאמנה, חרוצה, חיה ונושמת את הבמה, ניזונה מאהבת הקהל ומאוד מוערכת – הן בארץ (אפילו זכתה בפרס אופיר) והן בחו"ל (הייתה מועמדת בארה"ב לפרס התיאטרון היוקרתי ע"ש הלן הייז).

את קריירת המשחק שלה בארץ התחילה ב'תיאטרון באר שבע' כאשר היה עוד בהנהלתה של ציפי פינס שהפכה אותה לכוכבת הראשית. היא גילמה שם תפקידים בהצגות כמו : "השטן ממוסקווה", "צריך פיס בחיים", "הספר מסביליה", "אילוף הסוררת", "תזמורת על תנאי", "חלום ליל קיץ" וערב שירי ברכט.

לאחר מכן, שיחקה קמבוס בהצגות רבות ב'הבימה': "גן הדובדבנים", "קברט", "חתונת הדמים", "הבחורים בדלת ממול", "החדר של ורוניקה", "ההולכים בחושך" ו"כריתת ראש". וזו רק חלק מהרשימה.

לאחר 12 שנה עברה ל"קאמרי" – שם כיכבה בהצגות : "מעיין הגופרית", "נתניה", "שמו הולך לפניו", "דוניה רוסיטה", "עיר הנפט", "כובע הקש האיטלקי", "טובים השניים" ו"קוויאר ועדשים". בזמן האחרון היא הופיעה בכמה הצגות במקביל: "השיבה לחיפה", "הכתובה", "אורזי מזוודות" ו"בית ספר לנשים".

לקהל הרחב מוכרת קמבוס לא מעט בזכות הקולנוע וסדרות טלוויזיה, והיא שחקנית מוערכת בתעשייה.

היא השתתפה בסדרות TV רבות בהן: עניין של זמן", "בנות בראון", "זהו זה", "פלורנטין", "איצ'ה", בתפקיד פרידה בסדרה "ג'וני" וכמורה לפסנתר ב"פלפלים צהובים" שאף חוזרת בקרוב לעונה שנייה.

השנה החלה להשתתף בסדרה הקומית, "משפחה לא בוחרים" המשודרת בערוץ 2 וכן בסדרה, "אמא ואבאז" המשודרת בהוט 3 - שתי הסדרות עלו לאוויר זמן קצר לפני פטירתה.

בקולנוע כיכבה ב"סיפורי תל אביב", "ספסיבה קינג ג'ורג'", "שירת הסירנה", "הדברים שמאחורי השמש", מזכירת הקיבוץ הנימפומנית ב"מבצע סבתא" וכאמור גילמה את קונסולית ישראל ברומניה בסרטו של ערן ריקליס "הממונה על משאבי אנוש", שעליו זכתה ב‑2010 בטקס פרסי אופיר, בקטגוריית שחקנית המשנה.
כמו כן, השתתפה בדיבוב לסרט האנימציה, "הטרול בפארק הקסום".

רוזינה קמבוס הייתה מהשחקניות שעלו לבמה גם כאשר הייתה בשלב הטיפולים, לא פספסה אף הצגה, התייצבה לימי צילומים ונהנתה להשתתף גם בסרטי סטודנטים כדי לטפח את דור העתיד.

היא הייתה אישה כבירה, אמיצה ומעוררת השראה ותחסר מאוד לקהל שעטף אותה באהבה.

יהי זכרה ברוך!