הנשים בקומה השישית - קומדיה חדשה ומרעננת!

קומדיה חדשה של פיליפ לה גה שהוקרנה בפסטיבל ברלין האחרון.

מריה הצעירה והיפה רק הגיעה לפריז מבורגוס, היישר לדודתה המתגוררת בקומת המשרתות, יחד עם כל עובדות הבית הספרדיות.
1960. ז'אן לואי ג'ובר בעל הבית חי בבית הזה כבר שלושה דורות חיים שלווים, אמידים, יציבים ומשעממים. הוא ברוקר, אשתו אשת חברה ושני בניו שוהים בפנימיות. כשהמשרתת הותיקה של המשפחה נוטשת, ז'אן מגלה את הנשים בקומה השישית : טרזה, כרמן, דולורס, קונספסיון ובמיוחד את מריה מלאת שמחת החיים שהולכת לשנות את חייו – והרבה.

עם יציאת הסרט בחמישי הקרוב לאקרנים בארץ, מובא לפניכן ראיון עם הבימאי, פיליפ לה גה :

איך עלה הרעיון של הסרט ?
"זה החל מזיכרון ילדות שלי. להורי הייתה עוזרת בית ספרדייה בשם לורדס. ביליתי את שנותיי הראשונות בחברתה.
בסופו של דבר ביליתי איתה יותר מאשר עם אימי. זה הגיע למצב כזה שכשהתחלתי לדבר ערבבתי צרפתית עם ספרדית.
אמרתי את התפילות שלי בספרדית. למרות שהיום אינני זוכר תפילות בספרדית. אימי דיברה איתי על זה ויש לי זיכרון עמום מכך.
פעם אחת בעת ביקור בספרד הכול חזר אלי. במיוחד כשפגשתי אישה שספרה לי על חייה בפריז בשנות ה-60.
אז התפתח הרעיון לסרט על הקהילה הספרדית בצרפת באותה עת. כתבתי את הטיוטה הראשונה עם ג'רום טונרה, התסריט נסב על נער מתבגר שהוריו מזניחים אותו והוא מצא מקלט ונחמה עם חבורת המשרתות בבית מגוריו.
אבל לא הצלחנו להפיק את הסרט. אז שיניתי את נקודת המבט ובה האב מגלה את עולמן של הנשים בקומת המשרתים, הקומה השישית.
התוצאה סרט שונה, הרבה פחות נוסטלגי. גם לשותף שלי ג'רום הייתה משרתת ספרדייה שחייתה בצרפת 40 שנה, ושאלנו אותה הרבה מאד שאלות.
הסרט שלנו מתרחש בשנת 1961-62 בסיומה של מלחמת אלג'יר, בצרפת של שרל דה גול. זה לא לפני שנים רבות מדי ויחד עם זאת זו תקופה אחרת לגמרי, עולם אחר לגמרי."

בעולם הקולנוע יש מסורת ארוכה של טיפול ביחסי אדונים ומשרתים
"כן וכך בעולם התיאטרון. צריך רק לחשוב על מולייר ומאריבו. מאוחר יותר רנואר, גיתרי ולוביטש ינקו מן המסורת הזו. מה שמרתק כשיש לך משרתים בסיפור הוא הצורך להתמודד עם קודים: אדיבות, מה מותר לומר ומה אסור. זה תמיד יוצר שאלות הקשורות להופעה של השחקנים ומן הסתם שאלות בימוי רבות."

הסרט שלך הוא לא רק סיפור אהבה, בראש ובראשונה הוא סרט העוסק במעבר לעולם אחר?!
"המלכודת שהיינו צריכים להימנע ממנה היא ההתאהבות של הבוס במשרתת. ולכן התעקשתי שיהיו כמה משרתות ולא רק אחת. ז'אן לואי מגלה את הקהילה, תרבות אחרת שלפתע הופכת חלק מחייו. הוא נהיה מוטרד, עצוב ולאט לאט מתפתה...
הסרט חושף אותך לעולם שהוא לא מוכר ויחד עם זאת קרוב מאד. אני אוהב את הרעיון שמשהו זר ימצא על סף דלתך. הדבר הקטן ביותר יכול להוציא אותך מעולמך ולחשוף אותך לעולמות חדשים בשבילך. זה הקונספט של המדע הבדיוני של המימד הרביעי , אבל כאן לעולם הפנטזיה. ז'אן לואי מסכם את זה בסרט במשפט "הנשים הללו חיות מעל לראשים שלנו, ואנחנו לא יודעים את הפרט הקטן ביותר עליהן".

איך העמקתם את התסריט שלכם?
"ג'רום ואני נפגשנו עם משרתות שחיות ברובע ה- 16 בפריז ובמקומות נוספים. וגם עם כמה מן הגברות המעסיקות אותן. אני זוכר שהייתה אחת שהייתה מפוחדת מכדי לדבר. וגם הלכנו לכנסייה הספרדית ברחוב דה לה פומפ. שם צילמנו כמה סצינות. יש שם דמות מפתח האב צ'וקאן, נזיר שנמצא שם משנת 1957. הוא עדות מהלכת על גל ההגירה הזה. הוא גבר ענק בן 80. אדם שטיפל באלפי מהגרים ספרדיים שהגיעו לחפש עבודה בכנסייה שלו. הכנסייה הייתה צומת חברתית ותרבותית. זה היה המקום הראשון אליו הלכו הנשים הללו כשהגיעו לפריז. ושם נערכו ראיונות העבודה.
קיבלנו פרטים אמיתיים מרתקים תוך כדי מפגש עם האנשים הללו. כל אחת מן האנקדוטות המופיעות בסרט מבוססת על אירועים אמיתיים. כמו הספור של ג'וזפינה שהאמינה שהיא נכנסה להיריון כיוון שישבה על האסלה של בעל הבית שלה.

מהיכן הגיעו הפרטים על משפחת ג'ובר?
"אני בא ממשפחה מן המעמד הבינוני בעצמי. הורי גרו בפריז ברובע ה-17, אבי היה סוכן בורסה ואני נשלחתי לפנימייה ממש כמו הילדים של ג'ובר. אבל חוץ מזה אין שום דמיון בין משפחתי למשפחה זו. הסרט הוא איננו אוטוביוגרפיה.
צילמנו באזור מגורים נטוש הנמצא מרחק קצר מבית הספר אליו הלכתי כילד. עצבנו אותו כדירה של ג'ובר, כניסת המשרתים וחדרי השינה הקטנים. הרסנו כמה קירות ובנינו קירות חדשים שנוכל לצלם, כיון שהיה מאד קשה להכניס מצלמה. אבל חלל חדרי השינה הוא לגמרי אמיתי."

מתי חשבת על פבריס לוקיני?
"לעיתים קרובות אני אומר שהחלפתי את הילד המתבגר בפרויקט המקורי בפבריס לוקיני. הוא ידוע בזכות האנרגיה שלו, הדרך בה הוא מתנהג על הבמה או על הסט. הדרך המיוחדת שלו עם טקסט והיכולת שלו לזוז הצידה. הוא ההשראה לסרט. הדרך בה הוא מתבונן על הנשים הללו בכזו פליאה.
ככל שהתקדמנו בצילומים הבנתי שז'אן לואי הוא אדם שמעולם לא היה אהוב. הוא אומר על אמו "אמא שלי מעולם לא אהבה אף אחד". והנה הנשים הללו מן הקומה השישית מחבקות אותו ואוספות אותו אל חיקן. מנשקות אותו ודואגות לו. הוא ילד שמצא נשים מגוננות. אמהות פונדקאיות. עבורי הסרט הוא לא כל כך ביקורת על בני מעמד הביניים אלא על גילוי רגשות. במילייה הזה אנשים היו קפואים. היה משהו מוזר בלומר מה הרגשת. היה ריחוק גדול בין הגבר לאשתו ולילדים שלהם. אף אחד לא נישק אחד את השני.
מן היום הראשון פבריס הבהיר לי שז'אן לואי הוא טיפוס שרק לוקח ומעולם לא נותן, וזה משהו שפבריס לא רגיל לעשות בתפקידים שלו, אנחנו רגילים לראות  אותו נותן מעצמו."

זה הסרט השלשי שאתם עושים ביחד?
"אנחנו ממש לא דומים אחד לשני, אבל בדרך מאד מוזרה הוא הפך לאלטר אגו שלי. למרות מה שחושבים עליו הוא כמעט ללא אגו. הוא מחויב לעבודה, פרטנר נהדר, נתתי לו את התסריט במאי 2009 והוא צלצל אלי כמה ימים אחר כך ואמר שאנחנו צריכים לדבר. נפגשנו כמה פעמים אכלנו ביחד, לקחנו מונית ביחד ובכל פעם דברנו על כל מיני דברים שלא קשורים לתסריט. דברנו על מולייר, פלובר, ועוד, רק לא על התסריט. זה הפך למעין בדיחה. ועד הרגע האחרון לא הייתי בטוח אם הוא קרא את התסריט. ידעתי שהרגע המכריע יהיה כשהוא יפגוש את הנשים הספרדיות. אני חושב שהוא לא ציפה לזה. הוא בא למשרד ומצא 6 נשים מביטות בו. הוא קלט את הסרט מיד. ראה עד כמה הנשים הללו יוצאות דופן. כמה מהן לא דיברו מילה בצרפתית. הוא הוקסם והתחבר מיד לכל הרעיון. הוא שחקן מאד אינסטינקטיבי המרשה לתחושותיו ורגשותיו להוביל אותו."

מולו כאשתו, ליהקת את סנדרין קיברלן
"פבריס וסנדרין שיחקו בעבר פעמיים יחד. ויש ביניהם חיבה והבנה. יש בסנדרין את התכונות הבולטות אצל נשים בנות מעמד הביניים. אבל היא מביאה גם שבירות לדמותה בסרט."

איך יצרת את הקהילה הספרדית ואיך בחרת את השחקניות?
"לא רציתי ליצור מקהלה. רציתי גלריה של דמויות. קודם דמיינתי דמות של רפובליקנית שברחה לצרפת ממשטרו של פרנקו. ומן הצד השני חיפשתי דמות של אישה ההולכת לכנסייה בכל יום ומתווכחת תמיד עם הרפובליקנית. מי שעומדת מעל כולם כתערובת של שתי הדמויות היא הדמות המגולמת על ידי כרמן מאורה, המרגיעה את הרוחות ופותרת את הקונפליקטים.
קודם כל כרמן מאורה אחת השחקניות הגדולות של הקולנוע הספרדי. לא יכולתי לתאר את הסרט בלעדיה. היא השחקנית הראשונה שראיתי. למרות שהתפקיד הוא לא גדול לעומת התפקידים שהיא יכולה לקבל היא רצתה לשחק אישה ספרדייה בפריז, כמו נשים רבות שהיא פגשה בנעוריה. יותר מזה יש לה דירה בפריז שחוברה מכמה חדרים ששימשו בעבר משרתות. היא כמו הדמות שלה, התחברה עם כל השחקניות, היא דמות שעינייך נשואות אליה, דמות סמכותית ויחד עם זאת חברית.
כשצילמנו, לכל אחת היה חדר הלבשה משלה, אבל הם לא בילו שם הן היו ביחד ודברו במהירות רבה בספרדית. זה היה נהדר ופבריס לעיתים הצטרף אליהן. כרמן מאד אהבה את הרעיון לשחק בספרדית וצרפתית בו זמנית. לעיתים באותה סצינה. רציתי להכניס את המוסיקליות של הספרדית. לראות אותן מדברות במהירות ליד פבריס ולו אין מושג על מה שנאמר, זה היה נהדר לראות."

מה בקשר לדמות של מריה?
"מה שחיפשנו זו בחורה צעירה שהיא גם יפה, אבל לא יותר מדי, לנטליה היה את זה והיא דיברה מעט צרפתית. הקשר עם פבריס היה חשוב מאד, היא למדה את הטקסט שלה וקלטה מהר מה קורה ויכלה לתקשר עם כולם על הסט.
כדי למצוא את השחקניות האחרות נאלצתי לחזור לספרד ולעבוד עם מנהלת הקסטינג הספרדייה. לקחתי הרבה שחקניות מן התיאטרון כדי להימנע מן הקלישאה, "שחקניות אלמודובריות". שתי שחקניות לא דברו מילה צרפתית ולמדו את השורות באופן פונטי. יש להן טמפרמנט נהדר ויכולת להביא את כל המכלול הזה הנקרא אישה ספרדית: אלימות, פגיעות קולניות, חום."

מה למדת מהעבודה על הפרויקט?
"תמיד אהבתי שחקנים, אבל גיליתי את ההנאה בעבודה עם תערובת של שחקנים צרפתיים וזרים. זה גורם לך לשנות את ההרגלים שלך ואת נקודת המבט, זה מאד מרענן ויש את האווירה האירופאית המדברת אלי. הרבה לפני האיחוד האירופאי נושא האירופאיות בנה את עצמו בשנות ה- 60. הספרדים חיו לצידנו, ברחובות, בפארקים, זה חלק מן ההיסטוריה המשותפת של שתי הארצות הללו.

 צרפת / 2011 / 106 דקות

בימוי: פיליפ לה גה - החל את דרכו כתסריטאי והחל לביים את סרטיו. הסרט הקודם שלו שהוצג בארץ הוא "עושר ועושר" בכיכובם של פבריס לוקיני וונסן לינדון.

קאסט : פבריס לוקיני, סנדרין קיברלן,  נטליה ורבקה, כרמן מאורה, לולה דואינס, ברטה אוחיאה, נוריה סולה, קונצה גאלאן, מארי ארמל דה גיי, אודריי פלרו

מעוניינות לזכות בזוג כרטיסים לסרט לצפייה בקולנוע 'כוכב' ברמת השרון?

ענו נכונה על ארבע מבין 6 השאלות שלפניכן ואולי תוכלנה ליהנות מהסרט כבר עם יציאתו.

1. ציינו 3 סרטים מהעשור האחרון בהם כיכב פבריס לוקיני.

2. מהו מוצאו של פבריס לוקיני?

3. כמה פעמים היה מועמד לוקיני לפרס הסזאר?

4. באילו סרטים של אלמודובר שיחקה כרמן מאורה ?

5. ציינו 3 סרטים בהם השתתפה לולה דואינס.

6. באיזה סרט ארגנטינאי מצליח השתתפה נטליה ורבקה?

את התשובות יש לשלוח לכתובת המערכת עד יום חמישי, 19.01, בערב בצירוף שם מלא, כתובת למשלוח דואר וטלפון נייד.

בהצלחה וצפייה מהנה!