מנאומה בכנסת של הח"כית, זהב גלאון, לכבוד כנס במלאת עשור לחוק הקולנוע.
"... אני נרגשת לברך את הקולנוענים שנמצאים כאן היום לציין עשור לחוק הקולנוע. מי שמכיר אותי יודע שאפשר לומר שאני מכורה לקולנוע. אני ג'נקי של סרטים, ושל סרטים ישראלים בפרט, ולא עובר שבוע בלי שאני הולכת לסרט.
אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל את הקריירה הפוליטית שלי התחלתי שנאבקתי על זה שבפתח תקווה יפתחו את הקולנוע בלילות שבת – הייתי מוכנה להפגין בשביל לראות סרטים, תארו לכם.
היצירה הקולנועית הישראלית לא התחילה בחוק הקולנוע, אבל גם לא היתה מגיעה לאן שהגיעה בלי חוק הקולנוע. ההישגים האדירים של התעשייה המקומית הקטנה הם דבר בלתי נתפס כמעט. אינספור המועמדויות - והזכיות - בפרסים בינלאומיים, מספר הצופים ההולך וגדל בישראל ובחו"ל, והאיכות הקולנועית המדהימה.
אבל בעיני זו בעיקר היכולת והרצון לטפל בפצעים הפתוחים של החברה הישראלית, להישיר אליהם מבט ולהציף אותם בפני הציבור הישראלי. זוהי משימה נעלה וחשובה מאין כמותה, בפרט בעולם תקשורת חד-מימדי, צר ומוטה כמו זה שהתעצב בישראל בשנים האחרונות, שחוסם כל אפשרות לסיפורים ושיקופי מציאות של מגזרים שונים. מול זה צמחה לנגד עינינו תעשיית קולנוע עצמאית, משגשגת ונושכת, שהערך החברתי שלה חשוב לא פחות מהערך האמנותי שלה.
אני שמחה שיש כאן בכנסת הזדמנות להודות לכם על התרומה שלכם לתרבות הישראלית, אבל בעיקר, להנאה שלי.
אבל חשוב לי גם לנצל את ההזדמנות הזאת לדבר על נושאים שהם פחות חגיגה ויותר נושא לדאגה:
אולי זה מפתיע ואולי זה לא, אבל התרבות בכלל והיצירה הקולנועית בפרט הצליחו להידחק מסדר היום של הממשלה בעקבות המחאה החברתית. ועדת טרכטנברג לא דיברה על התקצוב ליצירה עצמאית וביקורתית.
אולי זה לא במקרה: אנחנו ניצבים בפני הלך רוח ציבורי שמקדש שטחיות וצרות אופקים, שאינו מוכן להיפתח ולשמוע את האחר, לאתגר את חשיבתו הדוגמטית על המציאות ועל הערכים שהוא מחזיק בהם. אנחנו מקובעים בתפיסה פחדנית ומסתגרת, והניסיונות לפגוע בעולם האמנות והיצירה הישראלי, ובתעשיית הקולנוע בפרט, הם ביטוי אחד מיני רבים. הדברים הללו מתחילים מלמעלה. הדג הזה מסריח מהראש.
לכן אני גם רוצה להגיד לכם שהישיבה הזאת מתקיימת בהקשר מסוים: הכנסת הזאת לא הייתה מחוקקת את חוק הקולנוע. היא הייתה מחוקקת אולי את חוק הקולנוע התועמלני, אולי את חוק עידוד הקולנוע בשטחים, אבל לא את חוק הקולנוע שנועד לעודד יצירה חופשית, פתוחה, דמוקרטית, ביקורתיתֿ.
זה לא.
הכנסת הזאת מחוקקת ממש עכשיו חוק שייפגע בחופש הביטוי, בחופש ההתארגנות בעצמאות השפיטה.
לכיסא עליו נשענת הדמוקרטיה יש ארבע רגליים -
הראשונה: מערכת משפט עצמאית – בה כבר מטפלים. עצמאית היא לא תהיה. היא תהיה פוליטית.
השנייה: עיתונות חופשית – בה כבר פוגעים, בצנזורה, בהתערבות, בלחצים, בחוק לשון הרע.
השלישית: חברה אזרחית שוקקת – אותה מחסלים בחוקים נגד הארגונים.
אתם הרגל הרביעית: אנשי הרוח, היצירה האקדמיה והאמנות על הכוונת. שלא יהיה לכם ספק – אתם המטרה הבאה בתור.
אם תשבו ותחכו עד שיגיעו אליכם – זה יהיה מאוחר מדיי.
פעם הינו מזדעקים כשניסו לצנזר את הקולנוע. היום מנסים לצנזר את הכנסת, את בית המשפט העליון ואת החברה האזרחית. הממשלה שרוצה לצנזר את המציאות ולהשתיק ביקורת לא צריכה קולנוע – היא כבר חיה בסרט.
אני מנצלת את הבמה לפנות אליכם ולומר – זו השעה להתגייס למאבק על הדמוקרטיה הישראלית. יש לכם כוח ויש לכם השפעה. אם לא תנצלו אותם עכשיו, בעוד עשור לא נציין עשרים שנה לחוק הקולנוע."
ולמי שלא בקיא/ה בחוק להלן תזכורת חשובה :
לפני למעלה מעשור, עמדו זה עם זה, מחוקקים, אומנים, ואוהבי קולנוע, ובשיתוף פעולה נדיר, קידמו וחוקקו את "חוק הקולנוע" ההיסטורי. כתף אל כתף עמדו יונה יהב, רובי ריבלין ודדי צוקר, והבירו את החוק המעניק הקצבה מסודרת, לקולנוע ישראלי.
לדברי ריבלין, מיוזמי החוק: "חוק הקולנוע" משקף הסכמה רחבה על תפקידו המיוחד של הקולנוע בעידן המודרני. הוא מכיר בתרומתו הייחודית של הקולנוע, להיסטוריה ולעשייה התרבותית בישראל".
בהתייחס לתהליך קבלתו של חוק הקולנוע אמר ריבלין: "לא מעט מאבקים ליוו את קבלתו. לא רק טרם היוולדו, אלא גם לאחר מכן. עם כניסתו לספר החוקים, אמרנו ליוצרים, "אנחנו עשינו את שלנו, עכשיו תורכם לעשות את שלכם".
עוד הוסיף ריבלין כי " 'חוק הקולנוע' הוכיח את עצמו מעל ומעבר. בעידן שבו שורדים בעיקר סרטים מסחריים, עם תקציבי ענק, היה קשה להשמיע את הקול הישראלי הייחודי. התמיכה הציבורית הממלכתית, והתעקשותם של חברי כנסת, (מהקואליציה והאופוזיציה), להבטיח תמיכה כספית עקבית לקולנוע הישראלי, הניבה תשואה תרבותית מופלאה. כיום יש דור של יוצרים צעירים, המסריטים את הסיפור הישראלי מזוויות שונות, ומציגים אותו ברחבי העולם".
מהסרטים הישראליים שהצליחו בארץ ובעולם: "חתונה מאוחרת", "כנפיים שבורות", "בופור", "אושפיזין", "הערת שוליים", "סוף העולם שמאלה" ועוד.
(* תמונות : יח"צ ודוברות הכנסת)