"המפתח של שרה" - פרק ההסטוריה שטרם סופר...

סרטו של ז'יל פאקה ברנר על פי רב המכר מאת טטיאנה דה רוניי, זוכה פרס לומייר 2011 לשחקנית הטובה ביותר, קריסטין סקוט תומס, וזוכה פרס חביב הקהל בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בטוקיו 2010.

פריס, יולי 1942.
שרה בת ה - 10 נלקחת עם משפחתה על ידי המשטרה הצרפתית, העוברת מבית לבית ואוסרת משפחות יהודיות באישון לילה. מתוך רצון נואש להגן על אחיה הקטן נועלת אותו שרה בארון חדר השינה, מקום המחבוא המשותף שלהם ומבטיחה לו שתחזור להוציאו.
67 שנים אחר כך סיפורה של שרה נארג לסיפורה של ג'וליה גרמון, עיתונאית אמריקאית החיה בפריס. במהלך תחקיר על גירוש היהודים מפריס עולה ג'וליה על סבך שקרים הקושר אותה ואת משפחת בעלה אל שרה ועתיד להשפיע על מהלך חייהם של כל המעורבים.

לא בכדי יוצאים בשנתיים האחרונות הסרטים העוסקים בשואת יהודי צרפת ובסיפור המחפיר המתלווה אליו שהצרפתים כל כך ניסו "לטאטא" משך שנים מתחת לשטיח. אך האמת תפקידה לצאת לאור ומי ייטב להוציאה טוב יותר מיוצרי קולנוע מוכשרים ?!

דברי הסופרת טטיאנה דה רוניי
"זה לא פשוט עבור סופר לקבל את הדרך בה רואה במאי קולנוע את ספרו, אבל החלטתי לבטוח בז'יל פאקה ברנר כבר מן ההתחלה. כשהוא הסביר לי את "החזון" שלו לגבי שרה שלי זה היה כל כך מסעיר, הוא היה כל כך נלהב מן הפרויקט. ואז נכנס לתמונה סרג' ג'נקור שהוא חבר נאמן שלי וסופר מוכשר וידעתי ששרה חדשה תיולד תחת ידיהם.
קראתי את התסריט ואהבתי אותו, אני חייבת לומר שסופרים רואים בתסריט משהו מעט יבש, שחסרים בו התיאורים והדקויות. אתה מקבל אותם על ידי הופעת השחקנים, אני לא למדתי לעשות את זה, לקרוא דרך השחקנים, אבל ראיתי שז'יל וסרג' כיבדו את הספר שלי. הם לא שינו דברים בצורה קיצונית.
ואז החלה ההרפתקה של הצילומים. המפגש הבלתי נשכח עם מלוסין מאינס,המשחקת את שרה. אני עדיין יכולה לראות אותה מתקרבת אלי עם הטלאי הצהוב על החזה שלה, הפנים הקטנות והעיניים הבורקות. שרה שלי, רגע חזק וכמעט לא מציאותי. ואז אחר כך, קריסטין סקוט תומאס כג'וליה ג'רמון. אני משתתפת כניצבת באחת הסצנות איתה, זהו עוד זיכרון קסום שאני חוקקת בזיכרוני לנצח.
הסרט מאופק כמו הספר שלי, אין בו פאתוס, קריסטין סקוט תומס מגישה משחק נהדר, מישל דושוסוי מרגש כאדואר טזאק. מישל קסדסו כסבתא רבא מחממת את ליבי, נילס ארסטרופ כז'ול דופורה מרגש ואיידן קווין עם המבט שלו מסעיר אותי.
זי'ל פאקה ברנר קלט את הרגשות שרציתי לחלוק עם קוראי. דיוקנה של האישה הפותחת את תיבת פנדורה, התיאור הרגיש של הילדה שחייה קורסים, גבר שלא יודע דבר על אמו, הטאבו, 60 שנה אחרי האירועים העוטפים את אחד הרגעים החשוכים ביותר של ההיסטוריה שלנו . תודה רבה ז'יל."
טטיאנה דה רוניי הייתה הסופרת הצרפתייה המצליחה ביותר באירופה בשנת 2009.
היא הסופרת הצרפתייה הנקראת ביותר באמריקה ומכרה למעלה ממיליון עותקים של "המפתח של שרה" בארצות הברית. הספר שהה 64 שבועות ברשימת רבי המכר.

ראיון עם במאי הסרט, ז'יל פאקה-ברנר

מה גרם לך לרצות לעבד את ספרה של טטיאנה דה רוניי לקולנוע?
"הרעיון עלה מספר חודשים לפני יציאת סרטי UV, רציתי לעסוק בנושא יותר רציני ואז הגעתי לספרה של טטיאנה דה רוניי. התרגשתי מהעלילה המרתקת שלו. נקודת המבט של העיתונאית האמריקאית המאמצת את צרפת כביתה. היא נקודת מבט מרעננת. הסיפור מתחקה אחרי אזורים אפורים שסרטים מעטים התעסקו בהם בעבר, כמו היחס של האנשים הפשוטים אל היהודים בזמן הגרוש. נקודת מבט שלא מחלקת אותם בין משתפי פעולה ובין חברי המחתרת. הרוב הגדול שעצם את עיניו וניסה להציל את עורו. זה לא הטובים נגד הרעים, אלא העובדות, אבל גם העיסוק בהשפעה של המצב על הדורות הבאים. כמו כן זה התחבר להיסטוריה של המשפחה שלי."

באיזו דרך?
"אני ממוצא יהודי והגברים במשפחתי היו קורבנות של התקופה ההיא. סבי, מוסיקאי יהודי גרמני שהתיישב בצרפת, והוסגר על ידי כמה צרפתים ומת זמן קצר לאחר שנשלח למחנות. לזכרו הכנסתי לסרט את דמותו של הכנר המסתובב עם טבעת עם רעל כדי שהוא יהיה זה שיחליט מתי הוא ימות. אמי ספרה לי על זה לראשונה כשהייתי בשלהי ההכנה לסרט. דברים רבים צפו על פני השטח. כמובן שלא הייתי בסביבה כשסבי גורש, אבל ראיתי את האפקט על סבתי ועל אמי ואחיותיה. הספר העלה את הזיכרונות הללו מחדש. סבלם של החיים הנאלצים להמשיך לחיות עם המתים."

האם הצלחת לקבל בקלות את הזכויות מטטיאנה דה רוניי?
"לפני שסיימתי את הקריאה ידעתי שאני רוצה להפוך את זה לסרט. עשיתי ברורים וגיליתי ששותפי לכתבת uv סרג' ז'נקור הוא חבר טוב של טטיאנה. הוא אמר לה שאני מגלה עניין בעיבוד הספר וכבר פניתי להוצאה לאור. היה לנו מזל כיון שהיינו הראשונים לפנות לקבלת הזכויות, קראתי את הספר כמה ימים לאחר שהוא יצא לחנויות. בעקבות ההצלחה טטיאנה זכתה לזרם של פניות, במיוחד מארצות הברית. אבל מילה שלה היא מילה והיא נשארה נאמנה להבטחה שלה לנו."

האם עשיתם שינויים גדולים בספור?
"לא! נשארנו מאד נאמנים, להוציא את האירוע המרכזי. בספר האח הקטן של שרה הולך באופן ספונטני להתחבא בארון כשהמשטרה מגיעה לאסור אותם. בסרט שרה אומרת לו להתחבא שם. שמשנה מעט את דמותה ומחזק את רגשות האשם שלה. שינוי אחר וגדול שעשינו קשור לדבר שגרם לקוראים רבים וגם לי, תסכול בזמן קריאת הספר. הצטערנו שהספר קצת זונח את שרה לאחר שאחיה נמצא, לכן סרג ואני פיתחנו את דמותה של שרה הבוגרת בתסריט. העיבוד לא היה קשה כיון שהספר בנוי בצורה מאד טובה. הבעיה העיקרית היה המעבר מתקופה אחת לשנייה, 1942 וימינו אנו ולשמור את זה במסגרת של פחות משעתיים. הגרסה הראשונה של סרג' כללה 250 עמודים ארוכים וקוצרה. על הגרסה הסופית קיבלנו תגובות חיוביות מקוראים רבים."

מדוע בחרת את קריסטין סקוט תומס לתפקיד הראשי?
"בחיים קריסטין מאד דומה לדמות של ג'וליה ג'רמון. זה אפילו הפחיד אותה מעט כיון שמעולם לא שיחקה מישהי שהיא כל כך קרובה לה. המפיק שלי הכיר אותה כיון שהפיק סרטים בהשתתפותה והסרט "לאהוב אותך מאז" בדיוק יצא כשעסקנו בשיפוץ התסריט. הסרט יצר שוב קרבה ואהבה גדולה בין קריסטין והקהל הצרפתי. שלחנו לה את התסריט אבל התשובה לא הגיעה במהרה כיון שהיא הופיעה בהצגה בברודווי. הבחירות בארצות הברית התקרבו ורציתי להיות שם פגשתי את קריסטין ביום הבחירה של אובמה. ואולי בעקבות האופוריה שאפפה את ניו יורק היא אמרה כן. הנוכחות שלה תרמה לסרט רבות, גם היכולת למצוא משקיעים וגם העבודה המסורה שלה."

איך ליהקת את שאר התפקידים?
"רצינו להימנע מלהשתמש בכוכבים. חיפשנו את השחקנים המתאימים לכל תפקיד. לא בהכרח השמות הגדולים כך שיש לנו תערובת של שחקנים ותיקים ושמות חדשים. מצאנו שחקנים זרים ואחרים המדברים יידיש. הכל היה חייב להיות אמיתי ואותנטי."

איך מצאתם את מלוסין מאיינס המשחקת את שרה?
"אני מאמין שילדים גדלים במהירות בימי מלחמה. ולכן אני חושב שחיפשתי את המבוגר העתידי ולא רק את הילדה. כשראיתי את "ריקי" של פרנסואה אוזון רציתי לעבוד איתה. היא היתה אחת משלוש הילדות שלקחנו לעשות מבחני בד ואודישנים. הכוונה היתה לנסות להכיר אותן טוב יותר. לבחון את הבגרות שלהן ולראות איך הן מגיבות לנושא הרציני. צמצמנו לשתיים, מסלין היתה מקצוענית יותר היא נוצרה לסרט הזה. היא הפתיעה את כולם. היא יודעת בדיוק מה היא רוצה להביע, יש לה מעין חוש שישי למקומה של המצלמה ותמיד דייקה להיות על הסימונים שלה, בלי הסוס. כמו שאוזון אמר "היא לא ילדה קטנה היא שחקנית,. היינו ברי מזל למצוא אותה, לתפקיד כל כך מורכב בגיל כל כך צעיר."

איך גייסתם את איידן קווין לתפקיד הבן של שרה?
"טטיאנה תיארה את הדמות כאדם בוגר המגלה לבסוף מי היתה אמו. חיפשתי משהו עם נוכחות ועם כריזמה. הוא חשוב לספור כי הוא מעניק משמעות לחיפוש של ג'וליה. למרות ששמה של קריסטין פתח לנו דלתות הרבה סוכנים אמריקאים פשוט התעלמו מאיתנו כשהסברנו למה יש לנו רק 3 ימים לצלם ואין לנו הרבה כסף. כמה שחקנים הסכימו אבל לא יכולנו לעמוד בשכר שהם ביקשו. ויום אחד המלהקת האמריקאית שלנו צלצלה ואמרה שהיא מחכה לתשובה מאיידן קווין. הייתי מופתע אבל זה היה חלום שהתגשם. הוא איש כל כך נדיב ואדם מקסים. הוא מגיש הופעה מלאת עוצמה."

אחרי שאספתם את כל הכישרונות הללו מה היתה המטרה שלכם כשהתחלתם לצלם?
"ליצור סרט נהדר למוצאי שבת. נגיש ופונה לקהל רחב. אבל יחד עם זאת מעורר מחשבה. רציתי לחזור לדברים הפשוטים לאיזה סוג של צורה קלאסית. רציתי להוכיח לעצמי שאני מסוגל לעשות את זה."

איך התמודדתם עם בנייה מחדש של האצטדיון לשם נשלחו היהודים לאחר המצוד?
"נפגשתי עם ניצולים שהזיכרון הבולט שלהם היה החום, הרעש והריח. הסיפורים שלהם סייעו בידי למצוא גישה מיוחדת שבה ניסנו להעביר את התחושות יותר מאשר ליצור העתק של האצטדיון. ואז ראיתי את "מר קליין" בפעם הראשונה וראיתי שג'וזף לוסי צילם חלקים מסרטו בולודרום בוינסן, ליד פריז. ששמר על איכות דומה לולודורם החורף בפריז. והחלטנו לצלם שם. במיוחד לאחר שאנשי האפקטים הדיגיטליים אמרו לי שאפשר להוסיף גג לולודרום הפתוח. בסופו של דבר יש רק 4 סצנות עם אפקטים מיוחדים והיתר הם סצנות עם 500 ניצבים שהיו בפריים כל הזמן. רציתי שהקהל יחוש מה שקורה שם את האווריה ולא רק יראה את המקום. כל שוט הוא דרך עיניה של שרה."

האם אתה חש אחריות מסוימת כלפי ההיסטוריה ברגעים כאלה?
"זה מפחיד אותי. כשכתבתי את התסריט לא חשבתי על זה כי אתה עסוק בכל בעיה ברגע מסוים נתון אחד, כשקראתי את ספרה של אנט ווילר "הנערה היהודייה הקטנה מולודרום החורף", על הבריחה שלה משם כשהיא ילדה קטנה יותר משרה, אז הבנתי שאני הולך להנציח את הרגעים הללו. הייתי מבוהל יותר כשצפיתי שוב ב"רשימת שינדלר" ותהיתי למה אני מכניס את עצמי בגיל 35."

הייתה סצנה שהיית מוטרד ממנה במיוחד?
"הסצנה בה הילדים מופרדים מאמותיהם . במיוחד שצילמתי אותה כשאנט מולר לצידי."

אתה ביקשת ממנה להיות נוכחת?
"לא, היא ביקשה להיות שם. היא הגיעה עם אחיה מישל ביחד הם חוו את החוויה הנוראית הזו בשנת 1942."

עם הסרט הזה הפכת לבמאי הראשון שצילם באנדרטה לזכר השואה בפריז.
"נכון, היא מעולם לא הופיעה בסרט קודם לכן. נעשו סרטים רבים על השואה ואינני חושב שאפשר לעשות את רשימת שינדלר טוב יותר. לכן חיפשתי למצוא דרך לתרום תרומה צנועה משלי ולצור סרט שידבר אל האנשים ברמה האנושית. הדמות של קריסטין היא אמריקאית ולא יהודיה, זה לא הספור שלה אבל הוא נוגע בה וזה יכול לקרות לכל אחד.
הספר הוא פרי המצאת הדמיון אבל הסרט שיצרתי מתעד ומכבד אירועים היסטוריים עד לפרטי הפרטים הקטנים. על ידי הפקת הסרט הזה על הסיפור של שרה, ג'וליה וויליאם אני מקוה שיצרתי סרט שכולם יכולים להזדהות איתו. סרט שמקרב אירועים היסטוריים אל הקהל."

לפני יציאת הסרט לאקרנים מכר הספר 400,000 עותקים בצרפת. וברחבי העולם למעלה משני מליון עותקים.

ראיון עם קריסטין סקוט תומאס:

האם קראת את הספר לפני שגי'ל הציע לך את התפקיד?
"לא אבל בתי קראה אותו והיתה מאד נלהבת."

מה גרם לך לרצות להיות חלק בהרפתקה הזו?
"פגשתי את ז'יל בניו יורק ביום שאובמה נבחר, קראתי את התסריט ואהבתי אותו כי הוא עוסק בנושאים חשובים כמו איך לחיות עם העבר ולהתקדם הלאה כשאנשים מודעים, מבוגרים אחראיים מתעמתים עם אירועים מעציבים המעוררים רגשות אשמה או בושה. אהבתי שהסרט עוסק באירועים שאירעו בפריז ב- 1942 נגד היהודים והפכו לאיזה סוג של טאבו. הסרט עוסק בהם מזווית שונה, ומעורר את השאלה עד כמה אנו מודעים היום לטרגדיה הנוראית שאנו נוהגים לטאטא מתחת לשטיח. באותו זמן צרפת היתה מחולקת לשניים, הגיבורים ומשתפי הפעולה אבל הרוב העיקרי רק רצה להציל את עורו. אני חושבת שזה חשוב ומשחרר להעלות שוב את הנושאים הללו."

איך התכוננתם לעבודה?
"לא נפגשנו הרבה כי הייתי עסוקה מאד, אבל ז'יל הראה לי את כל הקטעים שהוא צילם על ההתרחשויות בשנת 1942. וזה עזר לי מאד. על הסט אהבתי את העוצמה שלו. ככל שזה היה יותר קשה הוא היה יותר ברור ומדויק."

האם היה לך קשה לגלם את העיתונאית האמריקאית הנשואה לצרפתי המכסה את אירועי הגירוש?
"לא ממש, כיון שהדמות היא קרובה לי חברתית. רבים מחברי הם עיתונאים. הייתי בקלות יכולה להיות ג'וליה. היה לי קל להזדהות איתה. קראתי את הספר לפני הצילומים, דבר שסייע לי לקלוט את הדמות. אבל חשוב להבין שהיחס של סופר לדמות שהוא כותב שונה מאד מזו של השחקן."

האם עשית תחקיר על התקופה ההיא בהיסטוריה הצרפתית?
"לא, כיון שבחרתי לתקוף את האירועים כמו הדמות שאני מגלמת עושה. כמובן שידעתי פרטים על מה שקרה ואני חושבת שמה שקרה ליהודים במלחמת העולם השנייה נוגע גם אלי. אבל מעולם לא ביקרתי באנדרטת השואה והחלטתי לא ללכת לשם לפני הצילומים. כדי שאוכל לחוות את זה כמו ג'וליה. לא רציתי לכפות את התחושות שלי על הדמות. כמובן שהיכולת לחוות את כל הדברים הללו במהלך הצילומים שכנעה אותי לקחת על עצמי את הפרויקט. "

מה הזיכרונות שלך מן הסצנה באנדרטת הזיכרון?
"אני מכירה היטב את התחושות כיון שחמותי היא אדם שפועל הרבה כדי שהאירועים הללו לא ישכחו. היא היתה חברה בוועדה שפעלה להצבת שלטי זיכרון מחוץ לבתי ספר מהם גורשו ילדים יהודיים וכתיבת שמם של המגורשים. כשאתה רואה את הלוחות הללו וכשאתה נכנס לאנדרטת הזיכרון ואתה רואה את הפנים המתחברים לשמות זה נותן לך תחושה קשה של האירועים. כמו שאומרת הדמות שלי כשאתה נכנס לתוך הסיפור אתה יכול לדמיין לעצמך מה זה אומר להיות הורה לילדים שנשלחו למחנות ואין בידך הכוח לעזור להם. התגובה שלי לאנדרטה היתה מאד חזקה."

מה חשת כשראית את הסרט בפעם הראשונה?
"התרגשתי מאד. כשעשינו אותו לא חשתי בעוצמה הרבה שלו. מה שאולי לא הצלחתי לראות בקריאת התסריט קיבלתי בעקבות העריכה הנהדרת. המעבר החלק בין הזמנים. ז'יל מציג את זה בצורה ברורה וחזקה."

צרפת / 2010 / 111 דקות

בימוי : זי'ל פאקה ברנר - יליד 1974. סרטו הראשון "הדברים היפים" יצא למסכים ב 2001 וזכה לביקורות טובות ולהצלחה אצל הקהל. הסרט זכה במספר פרסים. אז הכריז מגזין הקולנוע סטודיו על לידתו של במאי חשוב. שנתיים לאחר מכן יצר סרט פשע בו ניסה ליצור בידור טוב כמחוה לסרטי הפשע וסדרות הטלוויזיה עליהן גדל המחברות בין עולם הפשע והומור.
סרטו השלשי uv היה מותחן פסיכולוגי המושפע מהקולנוע האיטלקי בשנות ה- 60 וספריו של הסופר האיטלקי אלברטו מורבייה. הוא חיבר בין השחקן זמר הוותיק ז'ק דוטרון לבין השחקן העולה ניקולאס קזאל.

קאסט :
קריסטין סקוט תומאס - אביה היה טייס ונהרג בתאונת טייס, אביה החורג נהרג שש שנים אחר כך בנסיבות דומות. בגיל 19 עזבה את אנגליה כדי להיות אופר בפריז, ומאז קבעה את ביתה בעיר.
את הקריירה הקולנועית שלה החל ה בסרטו של פריס, "תחת ירח דובדבן", הופיעה בעשרות סרטים צרפתיים, בריטיים ואמריקאיים.
הייתה מועמדת לפרס האוסקר על תפקידה ב"פצוע האנגלי" ופעמיים לגלובוס הזהב.
הייתה מועמדת שלוש פעמים לפרס הסזאר, והשנה זכתה בפרס לומייר (המקבילה הצרפתית לגלובוס הזהב) על תפקידה ב"המפתח של שרה". על תפקידה בסרט "לאהוב אותך מאז" זכתה במספר רב של פרסים.
מבין סרטיה: "הפצוע האנגלי", "הנער משום מקום", "קלת דעת", "לאהוב אותך מאז", "ארסן לופן", "חופן של עפר", "ארבע חתונות ולוויה אחת", "משימה בלתי אפשרית", "הלוחש לסוסים" , "נערת בולין האחרת" ועוד.
זכתה בפרס אוליבייה על תפקידה ב"שחף" של צ'כוב על במות לונדון, אותה הציגה אחר כך בברודווי בימים בהם ניסה ז'יל פאקה- ברנר לשכנע אותה לשחק בסרטו "המפתח של שרה".
ב- 2003 הוענק לה תואר על ידי המלכה וב -2005 זכתה באות לגיון הכבוד בצרפת.
הייתה נשואה לרופא ולה שלושה ילדים.

עוד מככבים לצידה : איידן קווין, מלוסין מאיינס, נילס ארסטרופ, פרדריק פיירו, מישל דושוסוי, דומיניק פרו, גיזל קסדסו, נטשה משקביץ, ארבן בירקטריי, שרלוט פורטל

דרמה עשויה באופן מרתק, משוחקת בצורה אמינה ולא משאירה את הצופה אדיש ולו לרגע - לראות !