ג'ודי פוסטר המתפקדת כאן כבימאית וככוכבת בסרט, מביאה לנו סיפור אנושי שנוגע – לפעמים נדמה כי הוא איטי מדיי ולפעמים מובנה מאוד. מה שבטוח הוא כי המדובר בדרמה שכדאי לתת עליה את הדעת.
עלילת הסרט מספרת את סיפורו של וולטר בלק, איש משפחה ומנהל חברת צעצועים מצליח, הסובל מדיכאון קשה. שום דבר לא מצליח לרומם את רוחו. הוא נוטש את עבודתו, מתנתק ממשפחתו ומסתגר בתוך עצמו. יום אחד הוא נתקל בבובת יד ישנה של סנאי המספקת לו דרך ביזארית במיוחד להינצל מן המשבר שבו הוא מצוי. עכשיו השאלה הנשאלת היא כיצד תקבל משפחתו וגם החברה את דרך הטיפול החדישה והאם הסנאי יביא לו את הגאולה.
כאשר ראיתי שג'ודי פוסטר – דמות מוערכת בהוליווד הן כיוצרת ולבטח כשחקנית – היא זו שמביימת את הסרט, הבנתי שהוא מהסרטים שחייבים לראות וישר עוררו בי סקרנות. הידיעה שגיבסון ישחק בסרט, גרמה לי להרים גבה משום שלמרבה הצער, התבטאויותיו האנטישמיות לנוכח ובמקביל ליציאת סרטו, "הפסיון של ישו", השאירו טעם מר מאוד הגם שחייו האישיים שירדו מפסי המשפחה המאושרת לסיפורים הזויים על מכות לבת זוגתו ושאר מעללים דומים השפיעה באופן שלא משתמע לשתי פנים. ניסיתי לחשוב על מה יש לכוכב האוסטרלי שעשה חייל מדהים בהוליווד והקים משפחה גדולה לתפארת יש לרטון כנגד העולם ברמות כפי שיצאו ממנו, אך מה אגיד... נסתרות הן דרכי נפשו של האדם.
מה שבטוח במקרה של הסרט הנוכחי הוא דבר אחד : גיבסון מככב ואף עושה תפקידו בצורה משכנעת !
אם נעזוב לרגע בצד את כל מה שאנו חושבים או מרגישים כלפיו באופן ציבורי ונתמקד בעבודתו על המסך – לא נצא מאוכזבים. (הגם שהוא חוטף מכות קשות מ... עצמו כבר בתחילת הסרט, כך שמוטיב ההלקאה העצמית הוכנס – אם במתכוון ואם לאו).
עם כל הכבוד לשחקנים הצעירים שמאוד הרשימו אותי בסרטים אחרים שלהם (ילצין ולורנס), לילד המתוק הקטן המגלם כאן את בנו הצעיר ולפוסטר עצמה שלעולם אי אפשר לפקפק באמינותה כדמות על המסך, מי שעושה את הסרט לפני הכל ואחרי הכל הוא גיבסון.
הוא מתחיל לסקרן כאדם הדיכאוני שמתגלה עם תחילת הסרט וממשיך לאתגר את הצופים בשאלות בעלות אופי פסיכולוגי כאשר הוא עוטה על עצמו את המבטא הבריטי ומגלם את ה Beaver הצדקן. אולי מופרך אך בפועל, מאוד הוליוודי.
איני יודעת מה תהיה דעתם של מטפלים למיניהם על קונספט הבובה כדרך טיפולית, אך בסרט (מאחר ועומדות לרשותנו "רק" 91 דקות טיפול) הוא מצליח לשכנע את החברה שזהו דבר טוב. התפנית מגיעה, כמובן, בחלקו האחרון של הסרט אך על כך לא ארחיב כדי לא לקלקל לכם את ההפתעה הצפויה.
על אף מספר אתנחתאות קומיות, התוצאה היא דרמה משפחתית שונה, קודרת ובאותה הנשימה נוסכת קרני שמש אופטימיות על סיפורו של אדם, של חברה ושל משפחה.... אני אפילו יכולה לחשוב על כמה אנשים שאני מכירה שהייתי שולחת אותם לראות את הסרט ולו בזכות הסצינות האחרונות שלו.
ארה"ב / 2011 / 91 דקות
בימוי : ג'ודי פוסטר
קאסט : מל גיבסון, ג'ודי פוסטר, ג'ניפר לורנס, אנטון ילצין
מעוניינות/ים לזכות בכרטיסים לסרט ?
ענו נכונה על 4 מתוך 6 השאלות הבאות ואולי הכרטיסים בדרך אליכן/ם :
1. מהו הסרט הראשון אותו ביימה ג'ודי פוסטר ?
2. באיזה סרט הופיעה לאחרונה השחקנית, ג'ניפר לורנס ?
3. אנטון ילצין כיכב בסרט, "צ'ארלי בארטלט". מי גילמה שם את אימו ?
4. על אילו סרטים זכתה ג'ודי פוסטר בפרס האוסקר כשחקנית הכי טובה?
5. ציינו 5 סרטים בהם כיכב במהל השנים מל גיבסון.
6. על איזה סרט זכה גיבסון בשני אוסקרים ?
את התשובות יש לשלוח עד יום שני , 23.05.11, בצהריי היום למייל המערכת בצירוף שמכם המלא, כתובת למשלוח דואר וטלפון נייד.
בהצלחה !