נער החידות ממומביי

הסרט החדש שהפך להפתעת המבקרים והקהל ברחבי העולם, מציג את סיפורו של נער בהודו של ימינו המשתתף בתוכנית טלוויזיה ובדרך מגלה מחדש את אהבת חייו.



ג'מאל הוא ילד עם עיניים בוהקות מחוכמה, המסתבך כל הזמן בכל מיני צרות יחד עם אחיו הגדול – סאלים. חייהם נהפכים על פיהם כאשר אימם נופלת קורבן לאלימות והשניים נותרים לבדם בעולם ונהפכים לילדי רחוב.
קרן אור חודרת לחייהם כאשר הם פוגשים ביתומה מקסימה בשם לאטיקה, ועד מהירה לא ניתן עוד להפריד בין השלושה. יחד הם לומדים לשרוד את החיים הלא פשוטים בהודו של ימינו – בידיעה שיש להם זה את זה.

שנים לאחר מכן, כאשר דרכם של "שלושת המוסקטרים" נפרדת, מופיע ג'מאל בגרסה ההודית לתוכנית הטלוויזיה "מי רוצה להיות מיליונר?" והוא נמצא במרחק שאלה אחת בלבד מלזכות ב-20 מיליון רופי. עד מהרה מתעוררות סביבו החשדות – איך זה שנער ללא כל השכלה פורמאלית יודע את התשובות לכל השאלות? הוא נעצר בחשד למרמה ובלחצו של חוקר המשטרה, מגולל את סיפור חייו המופלא ואהבתו האבודה.

מדוע נער שאינו מעוניין כלל בכסף מגיע לתוכנית הטלוויזיה המדוברת ואיך הוא יודע את כל התשובות לכל השאלות אותן הוא נשאל?

ג'מאל מגלה כי משחק הטלוויזיה בו הוא משתתף, הוא למעשה המבחן האמיתי הגדול של חייו...


עד כאן לעלילה, ועתה לכמה קוריוזים הנוגעים להפקת הסרט:
"מומביי היא כמו עיר בהילוך מהיר," אומר התסריטאי סיימון ביופוי. "זו לונדון של דיקנס – במאה ה-21. היא מתפתחת במהירות. העניים עניים משהיו אי פעם. העשירים – עשירים משהיו אי פעם. ובתווך ישנה כמות אדירה של אנשים המנסים לפלס את דרכם מעלה."
הרעיון הפשוט שבבסיס סיפרו של ויקאס סווארופ איפשר לביופוי להתמקד בשני אלמנטים כשעיבד אותו לתסריט: ראשית, סיפור הסינדרלה של גיבור המתגבר על מכשולים אדירים וזוכה לסוף מן האגדות. ושנית, הרקע המדהים שעליו נפרש הסיפור.
"האתגר הגדול ביותר בעיבוד לתסריט היה המבנה של הספר – שעשוי למעשה כתריסר סיפורים קצרים", מסביר ביופוי. "הסיפורים לא ערוכים כמקשה אחת המלווה גיבור באופן רציף. ובכלל, חווית העיבוד שונה מפיתוח תסריט מקורי."
המפיק, כריסטיאן קולסון, סובר כי נקודת המבט של המבקר מדגישה דווקא אלמנטים ויזואליים וסיפוריים שמחבר או במאי מקומי היו לוקחים כמובנים מאליהם, או כלל לא היו רואים. "זה מבט של אאוטסיידר בדיוק כמו שסם מנדז הבריטי עשה עבודה נפלאה בתיאור אמריקה הפרברית ב"אמריקן ביוטי" ואנג לי הסיני הטיב לעשות בעיבוד לאנגליה של ג'יין אוסטן ב"תבונה ורגישות". ליוצרים האלה, המתבוננים מבחוץ, יש מבט רענן על תרבות שחדשה להם. בסרט ניכרת חיוּת ותזזיתיות שמרמזות על הסקרנות של מבט זר, מבט שלא התרגל ולא פיתח אדישות לפרטים שכולנו נעשים אדישים אליהם כשאנחנו חיים בתרבות מסוימת."

הופעת צוות ההפקה בהודו יצרה הלם תרבותי הדדי. הבמאי דני בויל נדהם מן ההמולה המשוגעת והאנרגטיות האדירה של מומביי. "עד הצילומים לא ביקרתי בהודו," הוא מודה. "אבי שירת שם במלחמת העולם השנייה וסיפר על המקום בלי סוף. תמיד רציתי לנסוע. זה נשמע לי מקום יוצא דופן מבחינת הקצוות הקיצוניים של החוויה. והאתגרים שנתקלנו בהם בהחלט עלו על כל דמיון," הוא צוחק.
בויל מסביר שרב חוויות ההפקה הקולנועית נסובו סביב שליטה – הרעיון שבמאי וצוותו יכולים לשלוט על הסביבה על מנת לקבל את המראה המדויק שהם מבקשים. בהודו – פשוט לא ניתן היה לעבוד על פי הכללים האלה. "בהודו אין שליטה כזו. חפש אותה ותצא מדעתך. אתה מוכרח לזרום עם ההתרחשויות, לראות מה קורה... אם בטחת במקום והייתה לך סבלנות, זה עשוי להשתלם."

כשבויל הגיע למומביי הוא נדהם מן השילוב בין עוני מוחלט לקדמה טכנולוגית. "כבר הייתי ב"סלאמז" ברחבי העולם, בקניה למשל... כאן זה שונה. הדבר הראשון שאתה מרגיש בו זה הריח. שילוב של צואה וזעפרן, מתוק וחמוץ," הוא צוחק. "הודו היא אחת משש או שמונה מעצמות הגרעין בעולם – אבל אין בה מתקני שירותים ציבוריים."

תהליך הליהוק של בויל וקולסון נעשה בכל רחבי ארה"ב, קנדה, אנגליה והודו, בחיפושם אחרי שחקנים שיגלמו את הגיבורים בגילאי 7, 13 ו-18. במהלך החיפוש פגשו השניים במלהקת ההודית, לאבלין טנדן. "תפקידה בהפקה הלך וגדל. היא לא רק מצאה את הילדים, היא גם תרגמה וביימה איתי," אומר בויל, "הנחתה אותי בסבך התרבותי המורכב של חיי הרחוב ולבסוף ביימה את צילומי היחידה השנייה ברחבי העיר. היא הייתה במאית-שותפה לכל דבר ולעולם לא הייתי מצליח לסיים את הסרט בלעדיה."

בויל התקשה למצוא נער שישחק את ג'מאל בן ה-18. "לא הצלחתי למצוא מישהו צעיר מספיק," מסביר בויל. "הצעירים במומביי כולם מאוד שריריים בגלל תרבות ה"בודי-בילדינג". אני רציתי בחור פשוט, לא מישהו שנראה כמו גיבור-על."
הייתה זו בתו של בויל שמצאה את דב פאטל. "קייטלין צופה אדוקה של תוכנית הקאלט הבריטית "סקינס" . היא הציעה אותו לאמה, שהייתה אחראית על הליהוק באנגליה.

ל"מי רוצה להיות מיליונר?" נוכחות חזקה לאורך הסרט. התוכנית האמיתית עלתה לאוויר במאי 2000 בהודו. היא נחלה הצלחה גדולה בהנחייתו של אמיטאב בחצ'ן, אגדה בוליוודית, שהוחלף על ידי הכוכב שאה רוח חאן. 20 מיליון רופי הוא הפרס הגדול. אניל קאפור, המשחק בתפקיד המנחה של התוכנית המשוחזרת בסרט, גם הוא כוכב בוליוודי נודע ועל פי רוב משחק את תפקיד הנבל.
"חבר שלח לי אס.אמ.אס וציין שמלהקים לסרט. התחלתי להתכתב עם דני בויל באימייל," אומר השחקן. "בהתחלה לא התייחסתי לזה ברצינות. במקרה עלה שמו בשיחה בנוכחות ילדיי. מיד קפצו שניהם, בני ובתי: 'אבא! זה דני בויל! הבמאי של "טריינספוטינג" ו"החוף"! הוא נהדר – אתה מוכרח להשתתף בסרט שלו."

כשחקן הודי, היה קאפור מסוקרן לראות עד כמה יצליחו בויל וצוותו להעביר למסך את הרושם והחזון שלהם לגבי הודו. התוצאה הרשימה אותו מאוד. "המבט של הבמאי והצלם... אפשר להרגיש דרכו את רגבי העפר של הודו. אפשר ממש להריח את הודו ב"נער החידות ממומביי" באופן שיוצרים זרים לא הצליחו עד כה להעביר. כמה מהלוקיישנים שבחר הצוות כל כך נועזים – שאפילו סרטים הודים מעולם לא צולמו בהם."

מבין הפרסים שהסרט כבר זכה בהם:
זוכה פרסי הסרט, הבימוי, התסריט והפסקול הטובים ביותר – גלובוס הזהב 2009
זוכה פרס בחירת הקהל לבמאי הטוב ביותר – פסטיבל טורונטו 2008
זוכה פרסי הסרט, הבימוי והשחקן המבטיח הטובים ביותר בטקס הקולנוע הבריטי העצמאי 2008
זוכה פרס הבמאי הטוב ביותר – אגודת המבקרים של לוס-אנג'לס 2008
זוכה פרס הצילום הטוב ביותר – מעגל המבקרים של ניו-יורק 2008


בריטניה - ארה"ב / 2008 / 120 דקות

בימוי : דני בויל - אחד הבמאים המובילים באנגליה, החתום על מגוון רחב של סרטים שזכו לאהבת הקהל והביקורת כאחד: "חברים לרצח" (1994), "טריינספוטינג" (1995), "חיים לא רגילים" (1997), "החוף" (2000), "28 יום אחרי" (2002), "מיליונים" (2004) ו"שמש" (2007).

מבוסס על ספרו של ויקאס סווארופ

קאסט:
דב פאטל, אניל קאפור, אירפאן חאן, מדהור מיטאל, פריידה פינטו


הצפייה בסרט היא כמו סוג של נסיעה עוצרת נשימה ברכבת הרים. בויל הצליח לשלב בסרטו צבע, קול ותנועה, מלודרמה רומנטית בסגנון הוליוודי עם תבלינים הודים והוכחה ניצחת לכוח הרצון וניצחון המוסר עם שילוב רעיון עמוק עוד יותר – על טיבו של ידע.