"הנשים" – סרט הנשים של סתיו 2008 הגיע לקולנוע !

יש מי שיתרעם או תתרעם על המושג "סרט נשים" אך ,למעשה, זוהי דרכם של הגברים לרמוז שהיכן שיש יותר מדי רגש, שיחות נפש והתעסקות יתרה בענייני סטיילינג ואופנה – הם מעדיפים להיפגש עם החבר'ה על כוס בירה ולצפות בכדורגל.




הלכה למעשה, סרט הוא סרט וכל אחד מוזמן לצפות.
לאור ההצלחה ההסטרית של "סקס והעיר הגדולה" והבנתם של מובילי דעת הקהל שלנשים יש כוח ועניין ואינספור סוגיות לדוש ולפתח, ניתן לחזות ביוזמות מהנות כמו הפקת הסרט הנוכחי.

סרטה של דיאן אינגליש (יוצרת הסדרה "מרפי בראון") הוא אודות נשים ומהי חברות בין נשים.
או אם תרצו, על המורכבות שבלהיות אישה המסוגלת לסקור אינספור פרטים, להיות יומן מהלך, לנהל עסק, להשתתף בפעילות קהילתית, לגדל משפחה, להתעייף באמצע הדרך, להיות החברה הכי טובה בעולם וגם לצפות מכל העולם (ואשתו) שיעריכו אותה על כל אלו.

מג ראיין מגלמת את מרי היינס , מעצבת אופנה במנהטן,שלכאורה יש לה הכל בחיים: עסק מצליח, בעל אוהב, בית בפרברים וילדה מקסימה, אבל חברותיה הטובות (עורכת מגזין אופנה, בעלת טור בעיתון וגננת אימהית במיוחד ) מגלות מידע על חייה שירעיד את עולמה המושלם.
הסרט מציג את הסוגיות והניצחונות של אותה חבורת נשים המתגוררות במנהטן של שנות ה-2000, (מזכיר לכן חבורה אחרת. צודקות!) האם החברות שלהן תחזיק מעמד בכל מחיר או שהן מסוגלות גם לבגוד אחת בשנייה בעבור גבר (או כמו גבר)...ובעבור קידום והצלחה בקריירה ?!

על הסרט
האם חשבתן פעם מה קורה כשמשלבים צוות של שחקניות מבריקות ומפורסמות שבראשן עומדות מג ראיין ואנט בנינג, יחד עם יוצרת הקומדיות, דיאן אינגליש ("מרפי בראון") וסיפור קלאסי על קבוצת חברות מהעיר ניו יורק? קודם כל מקבלים "קצ'קיאדה" על הסט ואח"כ את "הנשים", קומדיה שנונה ונוצצת על נשיות בכלל ועוצמת היחסים שבה בפרט.

"הנשים" מבוסס על סרטו של ג'ורג' קוקור מ- 1939 ועל גרסת הבמה של הסיפור מ- 1936 – אותו לקחו אל מרכז העניינים של החברה במנהטן, היכן שתחומי הפרסום, האופנה והכלכלה משחקים תפקיד ראשי.
במרכז העלילה עומדת דמותה של ראיין, מרי היינס - אישה מודרנית לכל דבר הניצבת בפני הדילמה הותיקה והישנה: בעל בוגדני. כל חברותיה מיד עומדות לצדה, כשבראשן עומדת חברתה הטובה ביותר, סילבי פאולר, עורכת מגזין דינמית אותה מגלמת אנט בנינג. אך כשסילבי מועלת באמונה של מרי בעסקה מפוקפקת, החבורה כולה מזדעזעת מהיסוד – ושתי הנשים עומדות בפני הפרידה הקשה מכולן – החברות שלהן.

כפי שנעשו סרטים דומים בעבר, "הנשים" חושף במערומיו את העולם הנשי. הגברים מתוארים היטב גם כן, אך , שימנה לב, לעולם לא מופיעים על המסך. בסרטה הראשון באורך מלא, יוצרת דיאן אינגליש מרקם של מספר דורות הכולל את הפוסט-פמיניסטיות של אחרי מלחמת העולם, את הנשים בגיל הפסקת הווסת ואת הנערות הצעירות. כיאה לכך, "הנשים" מציג נבחרת שחקניות משובחות מהטובות בנמצא.

כשיצרה את הגרסה המותאמת למאה ה-21 של "הנשים", שמרה אינגליש על השנינות, הקצב והשערוריות של הסיפור המקורי בעודה משקפת גם את השינויים הברורים בחיי הנשים מאז שנות ה- 30' של המאה שעברה. ובעוד שהמחזה המקורי היה סוג של אמרה ארסית כלפי הנשים בחברה של אז אותן היא תיעבה, סרטה של אינגליש הוא שיר הלל לאישה המודרנית והערכה ליכולתה לנווט בין מצבים מסובכים דורשי אחריות. הנשים של אינגליש הן מגוונות הן מהבחינה המקצועית, הכלכלית והן האתנית. לא כולן נשואות, לא כולן הטרוסקסואליות. הן מצחיקות, בעלות יוזמה ומגוננות אחת על השנייה.

על הפקת הסרט...
דיאן אינגליש, יוצרת הסדרה המצליחה זוכת הפרסים "מרפי בראון", קראה בשנת 1994 מאמר במגזין וראייטי על האפשרות לביצוע מחודש של "הנשים", קומדיה קלאסית מ- 1939 בבימויו של ג'ורג' קוקור. הסרט היה מבוסס על מחזה מ- 1936 שנכתב על ידי קלייר בות' לוס, וסיפר על חייה של אשת החברה הגבוהה ומעגל החברות שלה.
המאמר משך את תשומת לבה וגרם לה לחשוב: "זכרתי את הסרט הישן ההוא וכמה מרגש זה היה לראות את כל השחקניות הללו על המסך יחד, ועד כמה נהניתי לא לראות אף תפקיד גברי בסביבה.," מספרת אינגליש. "אך זכרתי גם שהיו לסרט מספר רעיונות שהיו זקוקים לעדכון של תקופתנו."

הסרט והמחזה היו תוצר של אותה התקופה, בה הציפייה מנשים הייתה להתחתן וכמה שיותר מהר. בנוסף, עלילות המקור התרכזו בשכבה חברתית מסוימת – העשירון העליון של מנהטן – אותה סיקרה לפני כן כותבת המחזה במגזין ואניטי פייר.
"המחזה המקורי נכתב בעקיצה כלפי החברה הנשית של אותם הימים, שהיו מסוגלות לבגוד אחת בשנייה עבור גבר," אומרת אינגליש. "זה היה כתוב בקצב מאד מהיר וערמומי. הייתי חייבת למצוא דרך להסיט את מרכז תשומת הלב. רציתי לחגוג את הנשיות פה, אך עדיין לשמר את אבני הדרך של המחזה המקורי, שכללו שנינות נשכנית במיוחד."
האסטרטגיה שלה הייתה לשמור על קו העלילה הבסיסי, אך יחד עם זאת להרחיב את מעגל החברות והמשפחה של מרי, ויצרה דמויות מרקעים שונים, דורות שונים, מקצועות שונים, מצב משפחתי שונה ואף העדפה מינית שונה. מרי עצמה היא אישה מודרנית וידועה בציבור, שעוסקת באין ספור דברים במקביל. הרווקה היחידה שהופיעה בסרט המקורי, הסופרת ננסי בלייק, הפכה לאלכס פישר, בעלת טור רכילות ולסבית מוצהרת.

אינגליש מסבירה את הגישה שלה: "רציתי להפוך את הסרט לסיפור אהבה בין שתי נשים הטרוסקסואליות. בעלילה המקורית השאלה הגדולה הייתה אם מרי תתפייס עם בעלה, שבגד באמונה. בגרסה שלי, רציתי שיהיה אכפת לקהל יותר מהשאלה האם היא תתפייס עם חברתה הטובה ביותר, שגם בגדה באמונה."

אך היה גם היבט נוסף של העלילה המקורית אותו אינגליש לא שינתה: אין אף דמות גברית על המסך. עובדה זו הפכה למחסום לא פשוט כשניסתה למצוא משקיעים לתסריט שלה. אינגליש אומרת: "היה קשה מאד להרים את הפקת הסרט שכולל צוות שחקניות של נשים בלבד. הרוב הגדול של הסרטים היום נעשים לטעם הגברי. מדי פעם ניתן למצוא משהו כמו 'סקס והעיר הגדולה', ואז כולם מזדקפים בפליאה ואומרים, 'וואו, נשים כן הולכות לקולנוע בכמויות לא מבוטלות!' ואז מהר מאד הם שוכחים מזה ואנו צריכות להתחיל את הכל מחדש. כך שזו הפכה למשימה אישית שלי לנסות ולשנות את דפוסי החשיבה. ככל שקיבלתי יותר דחיות, הפכתי להרבה יותר נחושה."

הנחישות השתלמה לבסוף ב- 2003, כשאינגליש אירחה חברות שלה לצפייה משותפת באחד מפרקי הסדרה של "סקס והעיר הגדולה". אחת האורחות הייתה המפיקה, ויקטוריה פירמן, שהגיעה דרך חברה משותפת שלה ושל אינגליש.
פירמן אהבה מאד את העבודה של אינגליש, וגם ידעה שהיא שכתבה את "הנשים", שעדיין לא מצא הפקה. "זה היה פרויקט מעולה, ולא הצלחתי להבין מדוע הוא התעכב כל כך," נזכרת המפיקה. "קראתי את התסריט ומיד התאהבתי. שאלתי את דיאן במה אני יכולה לעזור, והיא שאלה אם יש לי רעיונות. היו לי אחד או שניים, אבל אז היא פשוט שאלה אם אני מוכנה לעשות את זה. אמרתי שאשמח לעזור, כחברה, אבל היא הבהירה: 'לא, לא, אני מתכוונת באופן רשמי, האם את יכולה לקחת את הפרויקט על עצמך כמפיקה?'"

פירמן ומיק ג'אגר הקימו את חברת ההפקות שלהם מספר שנים קודם לכן, והפיקו את סרטו של מרטין סקורסזה על להקת "האבנים המתגלגלות". באותה השנה הם הפיקו גם את "הנשים". "מיק מאד התלהב מהפקת הסרט," אומרת פירמן. "הוא הביע תמיכה מלאה בפרויקט." מכאן הדרך נסללה, ומפיקים נוספים הצטרפו והשקיעו בסרט.

"מעריצי הסרט המקורי לבטח ימצאו מספר אביזרי תפאורה מוכרים להם," מבטיחה אינגליש, שדאגה במיוחד לפרטים הקטנים בסרטה.
אינגליש מסכמת: "השורה התחתונה בסרט המקורי הייתה: 'העולם שייך לגברים!'. בסרט שלנו השורה התחתונה היא: 'העולם שייך לנשים!' "

ארה"ב / ‏2008 / 114 דקות

בימוי, תסריט והפקה: דיאן אינגליש
הפקה: ויקטוריה פירמן, מיק ג'אגר

קאסט :
מג ראיין (מרי היינס)
אנט בנינג (סילבי פאולר)
אווה מנדז (קריסטל אלן)
קנדיס ברגן (קתרין פרייזר)
בט מידלר (לאה "הרוזנת" מילר)
דברה מסינג (אידי כהן)
ג'דה פינקט סמית' (אלכס פישר)
קלוריס ליצ'מן (מגי)
קרי פישר (ביילי סמית)


רוצות גם אתן לראות את הסרט ?

כל שעליכן לעשות הוא לענות על חמש השאלות הבאות נכונה ואז תיכנסנה להגרלה.

1. ציינו חמישה להיטים קופתיים בהם כיכבה מג ראיין
2. באיזו סדרת טלויזיה התפרסמה דברה מסינג?
3. אנט בנינג וג'דה פינקט סמית' נשואות לשחקנים מפורסמים. מיהם?
4. על הסט של איזו סדרה עבדו במאית הסרט וקנדיס ברגן יחדיו?
5. איזו כוכבת מבין קאסט השחקניות בסרט היא גם זמרת?

את התשובות יש לשלוח למייל המערכת : iwomen1@gmail.com
עד יום שלישי ( 19.11) בבוקר.

* בין העונות נכונה, יוגרלו 15 כרטיסים זוגיים לסרט.


צפייה מהנה !