פסטיבל הקולנוע הבינלאומי השישי בים האדום

ים, שמש, פסטיבל, חשמל באוויר, חגיגה של סרטים, אנשי תעשיית הקולנוע מהארץ ומחו"ל והרוח... אוהו.... הרוח הדרומית המשכרת....


אז אם כל האלמנטים הנכונים כאן, האם אפשר להרגיש כמו בקאן ?
לא ממש... פסטיבל הקולנוע הבינלאומי המתקיים בעירנו הדרומית הוא צעיר וקטן עדיין כדי לעמוד בקו אחד עם שני אחיו הגדולים – חיפה וירושלים – כל שכן קאן אך בהינתן הזמן הדרוש והתנאים להבשלה, יש לו את כל הפוטנציאל להפוך לשם דבר עבור כל אוהבי הקולנוע ובכלל.

מארגנים נמרצים ומלאי מוטיבציה כמו יעל ואיתמר גורביץ' וריקי שלח יש לו.
מקימה יקרה , חן סדן שלח ז"ל, שהלכה לעולמה לפני שנה הייתה לו וכמחווה למקימתו, הפסטיבל השנה היה לזכרה.
תושבי אילת עוד דורשים שנים של עבודה שכן הם לא נמנים בין אוהבי הקולנוע המושבעים אך העניין סביב מגוון הסרטים האיכותיים המוקרנים בו, האורחים שהוא מביא ותחרויות הסרטים הקצרים, הוידאוקליפים וסרטי הילדים שנערכים במהלכו, ללא ספק תורמים רבות.
איתמר גורביץ', ממארגני הפסטיבל, אמר כי : "אנו פסטיבל צעיר שעדיין מפלס את דרכו ומנסה להגדיל את ההכרה הציבורית לעצם קיומו. זוהי מלחמה לא קלה מידי שנה אך אנו מתחילים לראות כבר תוצאות מעצם הגידול בכמות ההולכת וגוברת של שליחת סרטים אלינו מיוצרים ברחבי העולם".

הפסטיבל הקרין הפעם מעל ל- 60 סרטים מ- 19 ארצות שונות, ביניהם : בכורת סרטו החדש של וודי אלן "חלומה של קסנדרה" בכיכובם של קולין פארל ואיאן מקרגור שפתח את הפסטיבל עוד ביום רביעי, "אמא כפייתית" , בכיכובן של דיאן קיטון וליב טיילור, "פיקוח", סרט מתח בריטי שפנה לקהל ההומוסקסואלי בכיכובו של סיימון קאלו, הסרט המרוקני "להתראות אימהות" המספר את סיפור עליית יהודי מרוקו, בבימויו של מוחמד איסמעיל שהיה אמור להגיע כאורח הפסטיבל אך מחשש לחייו דחה את הגעתו, הדרמה "האהבה הגדולה מכולן" על שכונות העוני של ברזיל בכיכובו של שחקן הטלנובלות הברזילאי חוזה וילקר, הסרט העצמאי האמריקני "להתראות בייבי", "אימפריית הרשע" על החיים באירן, הסרט הטורקי "אמש חלמתי חלום", "האנגלי" דרמה חברתית על יוגוסלבים שהיגרו לאנגליה, סרט האימה הקנדי "מאוהבים", "חול המועד" סרט אוסטרלי שצולם בשוט אחד, הסרט הרומני "חלומות קליפורניה" - זוכה פסטיבל קאן, שיוצרו כריסטיאן נמסקו, נהרג בתאונת דרכים וסרט הנעילה של הפסטיבל : הקומדיה החדשה והפרועה מבית היוצר של אמיר קוסטוריצה "תבטיח לי" אשר הצליחה לגרום עונג רצוף לכל צופיו ואני ביניהם.

אורחים הגיעו....
האורח המכובד הראשון שפקד את אילת הוא השחקן הבריטי הוותיק, צ'ארלס דנס, המוכר לנו מסרטים כמו : "גוספורד פארק", "הילארי וג'קי", "מייקל קולינס", "ארץ הצללים", מיני הסדרה "היהלום שבכתר" ועוד. דנס קיבל פרס מפעל חיים על הישגיו המקצועיים והדמויות הבלתי נשכחות שהביא למסך הגדול. דנס הגיע הפעם בכובע הבמאי עם סרט הפיצ'ר הראשון אותו ביים לפני 4 שנים, "הגברות בלוונדר", בהשתתפות צמד הדיים הבלתי מעורערות של הקולנוע הבריטי, מגי סמית וג'ודי דנץ'. הסרט הוקרן בנוכחותו וזכה לאהדת הקהל.

בשיחה שקיימתי עם דנס, גבר גבה קומה ומרשים בתחילת שנות ה – 60 לחייו הנמנה בין נבחרת השחקנים הוותיקים המובחרים של הממלכה הבריטית ואף זכה בפרסים מכובדים על תפקידיו מטעם מבקרים ונציגי התקשורת כאחד, הוא ידע לספר כי לבחירת הקאסט לסרט שביים היו שיקולים כלכליים טהורים. "בסרט שלי אין סצינות סקס נועזות או סקס בכלל, רצח או שוד ולכן רק שמות גדולים כמו צמד השחקניות שהבאתי יכול היה לגייס את ההון הדרוש להפקתו."
דנס נמצא בתחום המשחק 35 שנה במהלכם צבר מגוון עשיר ומרשים של תפקידים – החל מהרויאל שייקספיר קומפני , דרך התיאטרון המסחרי בלונדון, הטלויזיה ועד לקולנוע – מה שהוא מגדיר כמדיום האהוב עליו. עוד סיפר כי "אלא אם כן אתה כוכב, רוב הזמן אינך יכול להרשות לעצמך לברור יותר מדיי את הסרטים בהם תשתתף. אני לא כוכב, אלא, בר מזל. הברירה שלי באם לעבוד או לא היא תמיד פונקציה ישירה למצבי בבנק. אם זה התאפשר יכולתי גם לסרב מידי פעם..."
בהתייחס לעובדה שסרטו הראשון כבימאי – ובטח לא האחרון לדבריו – צולם ביופי רב וחשיבה קולנועית טהורה ידע לספר כי את לימודיו הרשמיים עשה, למעשה, בבי"ס לאומנויות עם התמחות בצילום והמעבר למשחק קרה רק לאחר שסיים את לימודיו.
לדנס דור המשך בו הוא מתגאה : בן שעבד בצוות סרטו וגם בסרט האחרון של ג'יימס בונד ובת העוסקת בהפקת אירועים.
בימים אלו מגייס דנס תקציב לסרטו השני כבמאי ועובד על סרט דוקומנטרי אודות חייו הסודיים של צ'ארלס דיקנס.


האורחת הבינלאומית השנייה שהגיעה לפסטיבל היא נינה שטרייך, שהקימה את Global Peace Film Festival באורלנדו לפני שש שנים ומאז הצליחה להביאו גם ליפן, צרפת סין ועתה יחל גם בישראל כיוזמה משותפת עם יעל גורביץ', ממנהלות הפסטיבל הנוכחי.
שטרייך מגיעה מרקע של יצירה קולנועית ואקטיביסטיות פוליטית ורואה בפסטיבל הנודד שהקימה שליחות עולמית חשובה במעלתה. "אנו מנסים לחשוף קהל בפני רעיונות שונים" מבהירה שטרייך, "לאחר הסרטים אנו נוהגים לקיים על פי רוב פאנלים בהשתתפות היוצרים וארגונים רלוונטיים התומכים בסוגיות שעולות בסרטים." בשנות ה – 90 הייתה אחראית וועדת הסרטים בעיר ניו יורק ונמנתה בין הנהלותיהן של מספר פסטיבלי קולנוע בינלאומיים יותר כמו פסטיבל קנטאקי, פסטיבל ניו פורט ברוד איילנד ועוד.
לדבריה של נינה, "יש משהו בארגון של פסטיבלים שדרוש לו יותר "ראש גדול" לפעמים מעבר לסדר ולארגון. אני מאמינה שצריך להשאיר גם מקום להפתעות ואז, או שקורה משהו לא טוב או שקורה, מה שאני מכנה "הקסם" !".
בנימה אישית יותר נינה לא נישאה מעולם ואין לה ילדים. בתשובה לשאלתי על היותה פמיניסטית, זכיתי ממנה לאנחה גדולה, מחשבה ניכרת ואחר כך הגיעה התשובה המורכבת והמעניינת שלה : "נהגתי להיות בעבר פמיניסטית אבל הגעתי למסקנה שגם אם תמיד נלחמתי בעניין, ההצהרה על היותי כזו לא הפכה את המאבק למביא יותר תוצאות. לטעמי, מבחינת האידיאל המושג מוצדק אך איך שדברים נעשו וקרו בפועל – ממש לא !
בכל המקומות בהם עבדתי דאגתי שנשים תהיינה בעמדות ניהול – מה שלפעמים זכה לתגובות לא הולמות מצד הגברים מסביב. אך מה לעשות שנשים הן יותר טובות וטבעיות בהפקה ?! אני רואה אותן כאחראיות, יסודיות ויעילות.
מגדר הופך לבעייתי רק כאשר מתייחסים אליו ככזה."
עוד הוסיפה כי "לפעמים המלחמה הלכה רחוק ומעוות שהרי לא צריך לבטל את הנשיות אם כי להרחיב את מה שיודעים עליה. אתן לך דוגמא : לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטה עבדה במערכת של מגזין נשים. באחת מישיבות המערכת הציעה להוסיף גם טור של מתכונים ומיד זכתה להרמת גבות ופליאה. למה, אמרה להן... זה שאנו הגענו גם לחלל עדיין לא אומר שאנו לא יכולות או צריכות ליהנות מדברים קטנים יותר ופשוטים ..."
הסרטים שהשתתפו בפסטיבלים של נינה שטרייך כבר זכו ארבע פעמים למועמדות לאוסקר והשנה אף זכה אחד מהם, Texi to The Dark Side בפסלון המוזהב.

בהקשר זה, הציג השנה הפסטיבל באילת שני סרטים יוצאי דופן שעסקו בקשר הישראלי- ערבי מנקודת מבט מיוחדת :
הסרט הדוקומנטרי "אוורסט: טיפוס לשלום" בקריינות השחקן, אורלנדו בלום, על ישראלים ופלשתינים שטיפסו יחד על האוורסט והסרט הדוקומנטרי, "פיקנטי", על קבוצת צעירים ירדנים וישראלים שמצאו שפה משותפת בזמן מלחמת לבנון השנייה סביב תחביב הנסיעה על סקייטבורד.

מה עוד היה שם
הזמר והיוצר צביקה פיק, קיבל פרס על תרומתו למוסיקה העברית והישגיו הרבים בתחום בערב פתיחת הפסטיבל. פיק סיפר לנוכחים שבימים אלו החל בכתיבת מוזיקה לסרטים חדשים בהוליווד ובכוונתו להתמקד בתחום. "פרסים מסוג זה מסכמים עשייה, ולכן אני שמח שהם מוענקים בדרך כלל לאחרים, כי אני בעיצומה של עשייה. אני שמח על הפרס ומבטיח להמשיך בכתיבת מוזיקה בכלל ומוזיקה לסרטים בפרט".
התקיימה תחרות קליפים תחת הנושא "קליפים בהיבט הקולנועי" בשיתוף פעולה עם אתר תפוז והשחקנית אסתי זקהיים הנחתה סדנא בנושא 'יחסי שחקן-במאי'.
שמונה סרטים ישראלים, זוכי פרסים בינלאומיים שונים, התמודדו בתחרות הסרט הישראלי: "המקלט", "חופשת קיץ", "למראית עין", "בופור", "אביבה אהובתי", "עץ לימון", "הדברים שמאחורי השמש" ו"בשמיים אחרים". השופטים שבחרו בסרטו של דוד וולך נימקו בשיקוליהם, בין היתר, כי שמחו על האפשרות להעניק פרס לסרט ישראלי שטרם זכה לכבוד הראוי לו עד כה.

בטקס הסיום של הפסטיבל הוענקו פרסים לסרט הישראלי "חופשת קיץ", לסרט הישראלי הקצר "פתח תקווה" בבימויו של תום שובל מביה"ס סם שפיגל בירושלים אשר התמודד מול 18 מתחרים נוספים ונציגות של עשרה ילדים ממחונני אילת בחרו את הסרט ההולנדי, "טימבוקטו", כמועדף עליהם מבין שלושה סרטים שהתמודדו בקטגוריה זו.

יש למה לחכות בשנה הבאה.... נשאר טעם של עוד.