הבה נישא תפילה לשלום החיילים

מצב הלחימה בדרום על הקורבנות שהוא גובה בחיילים ובערעור שלוות חייהם של תושבי האזור, לא מותיר לכל מי שלא נמצא שם הרבה ברירות, אלא, לחזק, להתפלל לשלומם ולעשות מאמצים בגילויי רגישות ובינה.




לא שבימים כהרגלם אין עלינו להתפלל לשלום חיילנו היקרים ולא שבימים כהרגלם אין עלינו להשקיע בהסברה - אבל מצב מיוחד מחייב היערכות אחרת.

בהתייחס לתושבי הדרום, יפה הוא לראות שחברות, עסקים, ארגונים ואנשים פרטיים רבים נרתמים לסייע ולהקל עליהם.
חבל רק שחלקם בלבד בתחושת שליחות ולא רוב העם...
יש מי שיושב לו בנחת בבתי קפה ב"מדינת תל אביב" ומרשה לעצמו להסתכל מגבוה על ההחלטות הצבאיות והמדיניות, על התושבים בדרום הנחשבים בעיניהם ל'בשר תותחים' ועל כל מי שמעז להפר, חלילה, זכויות אדם ברצועה.

זהו מצב שמביא אותי לתהייה מה בדיוק חסר לאותם אנשים בהבנה ?!
האם המדובר בהיעדר ידע בסיסי של הבנת המצב, שיעור קטן בהסטוריה, שיעור גדול בחוכמת חיים, אגואיסטיות חומרנית או פשוט המחשבה המובילה של להיות "אין" רק שאיני מבינה בחסות מי?

זהו המקום בו מתעוררות לחיים אותן סיסמאות שאינן 'מתות' לעולם, אלא, רק נדחקות הצידה לנוכח אמירתם של מי שאיבדו תחושת מוסר או פטריוטיות שהן כבר נדושות בעיניהם.

"אין לנו ארץ אחרת" - אמת
לא משנה מהיכן באנו ואיפה ביכולתנו להתגורר בעולם - בית יש רק אחד - ובית הוא המקום בו נמצאים הלב והנשמה ולא המשכורת הגבוהה ביותר...

תולדה נוספת של המצב - הן בארץ והן בעולם - היא העובדה שיותר ממה שמתנהלת המלחמה בין חיילנו לחמאס ונפגעים אזרחים בשני הצדדים - היא מתנהלת למול מצלמות הטלויזיה - מה שהופך את התקשורת העולמית והמקומית למכריעה את כף המאזניים לפני ויותר מכל גורם מדיני אחר.
אתם יודעים מה, להיות 'כלב השמירה של הדמוקרטיה' זה בסדר אבל ברגע שאותו כלב שמירה מתחיל "לנשוך את בעליו" זה כבר ממש לא בסדר !
חובת הדיווח קיימת אך חובת המחשבה לפני מעשה מחייבת עוד יותר.
יש להרתיע וליידע אבל למה להלחיץ מעבר למה שכבר לחוצים כולם? למה לחשוף מידע שעלול להזיק לנו רק בשם 'אלוהי הרייטינג' ?
בכל פעם שכתב - בכיר ואיכותי כל שיהיה - מציין בפני הצופים במהדורות החדשות הנרחבות שהוא "מגלה רק את מה שהצנזורה אישרה"... נדמה כי הוא מצפה למדליה או פרס כלשהו. מה קורה כאן? האם עמיתיי למקצוע שכחו איפה הם חיים ומה לא צריך להגיד ?
אם אתה מדווח על דבר א' ולא על דבר ב' אז כנראה שאינך יכול להגיד דבר ב'. אתה לא צריך לציין זאת במיוחד ובטח לא לצפות לשבחים על העניין..
ואז מגיעות מהדורות החדשות הזרות המנסות לשמור על אובייקטיביות לפעמים ואחרות מגיעות 'מטעם' ומשדרות רק צד אחד או מסלפות עובדות.

מסתבר שההסברה שלנו קלוקלת ולא מספיקה. זה בכל זאת קשה כאשר אתה אחד ולצד השני יש גב של עשרות מדינות המסבירות בשמם - גם אם ביניהם הם יכולים ואף הורגים האחד את השני ללא מפרע. העניין הוא שברגע שיש להם אויב משותף, ציוני וקטן אבל משמעותי – יש ביניהם תחושת אחדות.

ומה עם תחושת האחדות שלנו?
מה עם יכולות ההסברה שלנו?
היכן שהמדינה מתאמצת לעשות את העבודה – מגיע מקום בו גם אנו יכולים להירתם ולעזור. להסביר עובדות, לחזק את הקיים ולתת גושפנקא לקיומנו בעבור כל מי שלא ממש בטוח למה בכלל יש צורך בכך.

ומה עם קצת עובדות הסטוריות וגם עכשוויות ?

מדינות ערביות בהגדרה יש "רק" 22 (!)
מדינות מוסלמיות בעולם יש "רק" 56 - נתון המהווה שליש מכדור הארץ.
המקום המקודש ליהודים הוא אכן ירושלים.
המקום המקודש למוסלמים הינו "מכה" !
מה שמביא למסקנה שרק משום שמוחמד דרך כאן לא נותן לגיטימציה לערבים לדרוש בעלות על המקום כמו שישראלים לא ידרשו בעלות על העיר בזל, למשל, רק משום שהרצל - חוזה המדינה הגה שם את רעיונותיו... ?!

מיהם הפלשתינים במקור?
כיום הם נחשבים לעם המבקש לגיטימציה ומדינה. מתבססים על חוק ההתיישנות ("אנחנו היינו פה קודם...") יותר מכל חוק הגיוני אחר.
בפועל, בהגדרתם ולו לפי השם הם סוג של פיקציה.
הרומאים שכבשו את ישראל קראו לה כחלק מאקט הכיבוש 'פרוביניקה פלשתינה' - על שם הפלישתים שישבו בערי החוף הישראליות . הפלישתים היו יורדי ים אדומי שיער שהגיעו לחופי ישראל מאירופה ונעלמו מאזורנו כ-1,600 שנה לפני הולדת מוחמד .
אין לערבים שמקורם בחצי האי ערב כל קשר לפלישתים - לא גנטי, לא דתי, לא תרבותי, לא היסטורי ולא גיאוגרפי. המדובר קודם כל בערבים ולא בפלישתים.
אין כל תיעוד היסטורי או מפה היסטורית או היסטוריון מקובל ע"י האקדמיה הבינלאומית המסוגל להראות איפה פלסטין, מתי הייתה אי פעם בהיסטוריה האנושית מדינה או ארץ שנקראה כך.
בקוראן ארץ ישראל נקראת 'ארץ ישראל, ארצו של עם ישראל'.

אגב, ב-1948 היה מספר הערבים שישבו בארץ ישראל זהה למספר היהודים שישבו בארצות ערב .
המאה העשרים הייתה מאה של הגירה וחילופי אוכלוסין על פני כדור הארץ כולו. היהודים מארצות ערב היגרו למולדתם ישראל, בעוד הערבים מישראל יכלו להגר חזרה לארצות מולדתם הערביות אך זה לא קרה....

שנמשיך ?
מסתבר ששיעור קטן בהסטוריה המקומית שלנו לא היה מזיק לרבים מביננו.

כך שלא צריך ללכת רחוק אלא להתייחס לקיים ולעובדות ואת אלו להבין ולהעביר הלאה.

מה שקורה הוא כואב ועצוב אך לכל קבוצת אנשים – באם היא עם או תושבי אזור ומדינה – יש תווית מחיר שהיא משלמת על בחירותיה והחלטותיה.

ישראל יצאה מעזה ובכך התאפשר לתושבי המקום הערביים להקים לעצמם תשתית ומקום לצמיחה. בעזה נמצאות אדמות פוריות לחקלאות, רצועת חוף יפה, גישה לים ואנשים שללא ספק, רוצים לחיות בטוב.
בשביל זה צריך להשקיע בחינוך ובהשכלה גבוהה, בתרבות, לבסס את הקהיליה העסקית, ליצור מסחר ראוי. יש מי שיודע לעשות את כל אלו גם בקרב הערבים המקומיים ויכול היה להצליח בכך ואף לקבל סיוע וייעוץ מכל העולם.
את הכספים שזרמו יכלו להשקיע בתשתיות ובבניה ובכל מה שצריך.
ובמקום לעשות ולבצע את הנכון – מתחת לבתי הספר בונים בונקרים ומסתירים נשק ואח"כ מתפלאים למה הצבא מפציץ שם ... האוניברסיטאות הופכות למעוז גיוס לוחמני במקום לדאוג להשכלה גבוהה שתקדם את הסטודנטים ותאפשר להם משרות והזדמנויות ראויות, הכספים שזורמים מנוצלים לרכישה והצטיידות של נשק במקום לצרכי המחייה הבסיסיים של התושבים ובמקום לבחור בהנהגה שיכולה להועיל ולהוביל להשגת המטרות בדרך מדינית, בוחרים – אם באילוץ ואם לאו – בארגון טרור החי על החרב, משתמש בתושבים כמגן אנושי ומנצל אותם, לא בוחל בשום דרך להמשיך ולהפריע לחיי תושבי הדרום הישראליים הגרים מחוץ לרצועת עזה, לא מוכן להידברות ורואה כאמצעי רק דם ודם ועוד דם.


על כולנו לעשות מאמץ לעזור, לסייע, להסביר ולהרגיע – כל אחת ואחד – לפי יכולתו/ה ולא לשכוח שאנחנו עם אחד עם מדינה אחת שיש לשמור עליה!

לסיום, ובתקווה לטוב – הבה נישא תפילה משותפת לביטחונם של חיילנו וחזרתם שלמים ובריאים הביתה.
מי שרוצה – כתפילה אישית ומי שרוצה – בקריאת פרק מתהילים.


לימים טובים ובשורות טובות !