תשעה באב - יזכור עם ישראל...

הוועדה בראשותו של האלוף (במיל') ישי בר, לבדיקת סוגיית נוסח תפילת "יזכור" בצה"ל, קבעה לא מכבר, כי יש לאמץ את הנוסח הממלכתי של "יזכור עם ישראל" כנוסח שבו משתמשים ביחידות הצבא.

אבא שלי ז"ל, נפטר ביום תשעה באב לפני 14 שנים (אומרים שצדיקים גמורים נפטרים ביום זה...). הורי היו ניצולי שואה ואצלנו בבית דיברו על הנושא (בעיקר ביוזמתי כילדה סקרנית, אחרי משפט אייכמן). כיום, בהיותי אדם מבוגר, אני משוכנעת שחייבים לזכור הן את השואה והן את תשעה באב, ובמיוחד "יזכור עם ישראל" - כשלחינוך ומודעות יש חלק נכבד בטיפוח הזיכרון.

לא רוצה שצעיר יהודי ישאל בעוד דור או שניים, "מה לי ולשואה". לכן אני לא מוכנה לקבל את התגובות השכיחות היום בציבור, "מה לי ולחורבן הבית" (וחמור מזה, שני בתי-המקדש) - בית המקדש הראשון נחרב בשנת 586 לפנה"ס בידי נבוכדנצר השני מלך בבל, ובית המקדש השני חרב בשנת 70 בידי המצביא הרומאי טיטוס. החורבן היה אירוע משמעותי וטראומטי לעם ישראל, שיצא לגלות מארצו ובמרחק היסטורי מצאה את צאצאיהם בשואה.

אל תתייחסו בציניות ליום הזה - המשמעות של תשעה באב, לצערי, רלבנטית עד ימינו אלה, כשבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו, וגם במאה העשרים ואחת אנו לא יושבים לבטח במדינתנו.

לדתיים בחבורה, הרי אין צורך "להטיף". לחילוניים אני מציעה (ולו להשכלה כללית) לבדוק מהי משמעות היום הזה (מגילת איכה - אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָייְתָה, כְּאַלְמָנָה...), כולל האירועים האלטרנטיביים המתקיימים בו, ולזכור את חללי העם היהודי לדורותיהם, שבשל יהדותם התנכלו להם.

וממתן הכבוד לזיכרון, נצא מחוזקים כעם, כלאום וכמדינה. לא עוד!