אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָייְתָה כְּאַלְמָנָה..
תשעה באב הוא יום תענית מדרבנן. מקורה בדברי הנביאים ונקבעה במשנה לציון חורבן בתי המקדש: חורבן בית ראשון - בשנת 586 לפנה"ס בידי צבאו של נבוכדנצר השני, מלך בבל וחורבן בית שני - בשנת 70 לספירה בידי הצבא הרומי בראשות המצביא, טיטוס.
התענית חלה ביום ט' באב, והיא מהווה את שיא האבלות של תקופת ימי בין המצרים. במקרה שט' באב חל בשבת, התענית נדחית לעשירי באב (כפי שקורה השנה). תענית זאת היא החמורה מבין 4 התעניות על חורבן בית המקדש. לפי המסורת, לאחר ביאת המשיח ובניית בית המקדש השלישי, תשעה באב, כשאר הצומות על החורבן, יהפוך ליום של חג ושמחה (אמן!).
אבא שלי ז"ל, נפטר ביום תשעה באב לפני 14 שנים (אומרים שצדיקים גמורים נפטרים ביום זה...).
הורי היו ניצולי שואה ואצלנו בבית דיברו על הנושא (בעיקר ביוזמתי כילדה סקרנית, אחרי משפט אייכמן).
כיום, בהיותי אדם מבוגר, אני משוכנעת שחייבים לזכור הן את השואה והן את תשעה באב. "יזכור עם ישראל" - כחלק מחינוך ומודעות להיסטוריה של עם ישראל.
לא רוצה שצעיר יהודי ישאל בעוד דור או שניים, "מה לי ולשואה". לכן אני לא מוכנה לקבל את התגובות השכיחות היום בציבור, "מה לי ולחורבן הבית". החורבן היה אירוע טראומטי לעם ישראל, שיצא לגלות מארצו, ובמרחק היסטורי כמעט הוכחדו צאצאיו בשואה.
אל תתייחסו בציניות ליום הזה - המשמעות של תשעה באב, לצערי, רלבנטית עד ימינו אלה, כשבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו, וגם במאה העשרים ואחת אנו לא יושבים לבטח במדינתנו.
לדתיים בחבורה, הרי אין צורך "להטיף". לחילוניים אני מציעה (ולו להשכלה כללית) לבדוק מהי משמעות היום הזה (מגילת איכה - אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָייְתָה, כְּאַלְמָנָה...), כולל האירועים האלטרנטיביים המתקיימים בו, ולזכור את חללי העם היהודי לדורותיהם, שבשל יהדותם התנכלו להם.
וממתן הכבוד לזיכרון, נצא מחוזקים כעם, כלאום וכמדינה. לעולם לא עוד!