כשהגוף זועק 'הצילו', עזרה ראשונה רגשית: שיטת החוויה הסומטית לריפוי טראומות

מה ההבדל בין איילה שעומדת בג'ונגל מול נמר שעומד לתקוף אותה לבין אדם שעומד מול שודד הרוצה לשדוד אותו? האיילה יכולה לצאת ללא כל נזק מהמפגש עם הנמר בעוד האדם שעומד מול השודד, גם אם לא ייפגע פיזית או ישדד, יכול לגרור את האירוע הטראומטי עוד שנים רבות.

"את הטראומה הזאת, אפשר למנוע על ידי הגשת עזרה ראשונה רגשית", אומרת אורלי שטיינבך, פסיכותרפיסטית גופנית מוסמכת מתל אביב, "על פי שיטת החוויה הסומטית, ה- S.E – SOMATIC EXPERIENCE אותה פיתח ד"ר פיטר לוין בארה"ב, אפשר להשתחרר מטראומות אפילו לאחר שנים רבות מאז שהן קרו. השיטה מתבססת על מחקרים שנעשו באמצעות צפייה בחיות בר בטבע הנמצאות תחת איום מתמיד. כשחיה מרגישה בסכנה, האינסטינקט הראשוני שלה הוא לברוח. אם היא לא מצליחה לברוח, היא מנסה להילחם. במידה ופעולות ההגנה של החיה לא היו יעילות מספיק, נכנס אוטומטית לפעולה המנגנון השלישי – קפיאה. במצב זה הגוף לא מרגיש כאב, החיה עושה עצמה מתה ואז יש סיכוי שהטורף יניח לה. כשהסכנה חלפה, החיה קמה אט אט על רגליה ומתחילה לרעוד. הרעד משחרר את האנרגיה ואת ההורמונים שגרמו לקיפאון בגוף.

התהליך אורך כמה דקות ולאחריו החיה חוזרת לרוץ.

ד"ר פיטר לוין גילה שיש מקרים בהם בני האדם לא מאפשרים לעצמם את תהליך שחרור האנרגיה הזה ולכן זיכרון האירוע הקשה נשאר בגופם. מטרת שיטת ה- S.E. היא לשחרר את האנרגיה הטראומתית האצורה בגוף".

לדברי שטיינבך, החלק במוח השולט על האירוע הטראומטי הוא הניאוקורטקס (המוח הרציונאלי). זהו אזור מאוד מפותח, בעל עוצמה המפעיל את רגשות הפחד ואת מצב עודף השליטה; לכן הוא מפריע לפעולת דחפים אינסטינקטיביים. אנרגיה שלא השתחררה בגופנו היא אנרגיה של טעינת ייתר במערכת העצבים.

שטיינבך מתארת את התחושות הגופניות והרגשיות של אדם במצב של טראומה וטעינת ייתר במערכת העצבים:

עירור ייתר – דפיקות לב מהירות, נשימה מואצת, חוסר מנוחה, קשיי שינה, מתח, שרירים בכיווץ ייתר, מחשבות מתרוצצות, לעיתים התקף חרדה.

התכווצות – תופעה כלל מערכתית המשנה את קצב הנשימה, את טונוס השרירים, כלי הדם בגפיים ובאיברים הפנימיים מתכווצים ואז הדם זמין לשרירים המתוחים המתכוננים לפעילות הגנה.

התנתקות – שנמצאים במצב של איום וסכנה, מתנתקים מהאירוע ולא מרגישים תחושות פיזיות ורגשיות. במצב זה אנשים לא מזהים את הסכנה, הטראומה עלולה לחזור שוב.

קפיאה – חוסר תזוזה, חוסר אונים. תחושה של שיתוק, אדם לא יכול לצעוק, או לזוז, או לחוש. מערכת העצבים לא מגיבה.

"על פי שיטת ה- S.E. לא חייבים להיכנס בעת הטיפול לסיפור הטראומה, אלא מתייחסים רק לסימפטומים הגופניים הנלווים אליה", מסבירה אורלי שטיינבך, "אני מלמדת את האדם להקשיב לגוף שלו, לזהות ולהיות קשוב לסימפטומים הגופניים, צעד אחר צעד. העבודה נעשית באיטיות, בקול שקט ומרגיע. עם ההקשבה לסימפטומים, יתרחש תהליך שחרור טבעי של אנרגיה ממערכת העצבים ועשויות להופיע תחושות נעימות לצד תחושות לא נעימות, כגון: עייפות נעימה, רעד, גלי חום, זיעה חמה, רעשים בבטן, בכי או צחוק ספונטאני, נשימה ספונטאנית עמוקה, פיהוקים, גיהוקים, צמרמורת עדינה. קבלת השחרור של אנרגיה אצורה זו מאפשר הקלה, רגיעה, העצמה, וחזרה לאיזון טוב יותר של מערכת העצבים.

בשלב השני של הטיפול לומדים להתייחס לכוחות הטבעיים של הריפוי איתם נולדנו. לומדים להבין שיש תנועה טבעית שמתנהלת כל הזמן בגוף ומטרתנו היא להחזיר אותה. אני מבקשת מהמטופל להכין רשימה של משאבים: תכונות שהמטופל אוהב בעצמו, מה עושה לו טוב. אם המטופל לא מוצא משאבים פנימיים, הוא יכול להיעזר בדמיון שלו: זיכרון או מחשבה שעושים לו טוב, להתחבר לרגש, התנהגות או דימויים מעצימים. אלו דברים שמחזקים את כוחות הריפוי הטבעיים בגוף. מטרת הטיפול בשלב זה היא להסית את תשומת הלב מהסימפטומים הגופניים. תהליך הטיפול משתנה ממטופל אחד משנהו ויכול להמשיך בין מספר פגישות בודדות למספר חודשים, תלוי מתי התרחש האירוע הטראומטי – לאחרונה או לפני שנים רבות.

אם כן, תפקיד הטיפול הוא לעורר ולהחזיר את מערכת העצבים והגוף למצב מאוזן, ליצור מודעות ולאפשר למלוא הפוטנציאל האישי להשתחרר ולהתבטא.

"שיטת החוויה הסומאטית מתאימה לאנשים שלא מצליחים להשתחרר מטראומות ומזיכרונות מאירועים קשים. למשל, אני מתמחה בטיפול בנפגעות תקיפה מינית - להן פעמים רבות קשה להשתחרר מהזיכרון הטראומטי המתמקד בעיקר בגוף. קטגוריה נוספת היא אנשים שחיים במצבי הימנעות – אדם שהייתה לו תאונת דרכים ולא נוהג יותר, או אדם שחושש לעבור בדיקה רפואית, או לעלות על מטוסים ועוד. הטיפול מתאים לכל האנשים שחייהם הופכים להיות מצומצמים יותר. קטגוריה אחרת הם אנשים שיש להם סימפטומים שאינם מוסברים מבחינה רפואית, כאבים המתרחשים כתוצאה מהאירוע הטראומטי. השיטה טובה גם לאנשים שאינם ישנים טוב בלילה, הסובלים ממחשבות טורדניות, עצבנות או חוסר מנוחה בלא סיבה, סימפטומים של מתח או כעס בלתי פוסק ללא סיבה נראית לעין", מסכמת שטיינבך.

לסיכום מדגימה שטיינבך תרגילים בהם היא נעזרת במהלך הטיפול. תרגילים אותם ניתן לנסות גם בבית:

קרקוע בישיבה – שב על כסא, הרגש את כפות רגליך על הקרקע, שים לב איך הכיסא תומך בך. הסתכל סביבך. שים לב לארבעה עצמים בחדר הצבועים באותו צבע. לאחר מכן, שים לב לחמישה מרקמים שונים של חפצים. שים לב איך הנשימה שלך הופכת לעמוקה ושלווה יותר. התרגיל נמשך כ- 3 דקות ומטרתו להפעיל את הניאוקורטקס – המוח הרציונאלי המחזיר אותנו לכאן ועכשיו.

קרקוע בעמידה – דמיין שיש שורשים מכפות רגליך לתוך האדמה. הרם את ידיך כלפי השמיים והרגש כמו עץ חזק ויציב. העבר את משקל גופך מהעקבים אל הבהונות וחזרה. לחץ את הצד הפנימי של כפות הרגליים כלפי הרצפה, אחר כך לחץ על הצד החיצוני של כף הרגל. עקוב אחרי נשימתך. שים לב לשיווי המשקל באמצעות זרועותיך. הרגש את תחושת היציבות המתפשטת בגופך ואת הנשימה ההופכת לעמוקה יותר.

תרגיל משאבים – זהו חיבור לכוחות הריפוי: בחר שני דברים שעושים לך טוב במחשבה ועגן אותם בגוף – שים לב איזה תחושה הם עושים לך בגוף. התמקד היכן בגופך אתה מרגיש את הביטחון והשלווה שהזיכרון הזה מעורר בך. האם אתה מצליח לחוות תחושות של פתיחה, התרחבות? היכן? האם השרירים רפויים? האם אתה מרגיש נעימות? חמימות?

לפרטים : אורלי שטיינבך – www.innertouch.co.il