דליה רביקוביץ התראיינה אתמול בבוקר ברדיו, ברשת ב. הראיון היה עמוק, מעמיק, רגיש ומרגש. אחת התשובות שהפתיעו מאוד היתה התשובה לשאלה אם היתה לה משאלה אחת, מה היתה מבקשת המשוררת. להביא את בנה עידו המתגורר בניו יורק, לגור בארץ, למשל?
לא ולא, אמרה רביקוביץ'. שהילד יתגורר איפוא שגורם לו אושר. אם היתה לי משאלה אחת הייתי מבקשת כסף, כסף ועוד כסף.
כמה מילים על דליה רביקוביץ': היא למדה באוניברסיטה העברית בירושלים. במשך שנים אחדות עסקה בהוראה. זכתה בפרס ביאליק ופרס ראש הממשלה ליצירה. ב- 1999 היתה הכלת פרס ישראל לשירה והיא נחשבת למשוררת הישראלית הגדולה ביותר החיה כיום בארץ.
שיר: אפילו סלעים נשברים.אפילו סלעים נשברים, אני אומרת לך,
ולא מחמת זקנה.
שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום ובקור,
שנים כה רבות.
כמעט נוצר רושם של שלוה.
אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים.
מעין גאווה.
שנים רבות עוברות עליהם בצפייה.
מי שעתיד לשבר אותם
עדיין לא בא.
ואז האזוב משגשג, האצות נגרשות והים מגיח וחוזר,
ודומה, הם ללא תנועה.
עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים
יבוא וילך.
ופתאום האבן פצועה.
אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה.
ומה גם אנשים
פסטיבל שירה במטולה דליה רביקוביץ מקריאה משיריה בפסטיבל שירה במטולה