"משתחווה ומודה" - ישראליות פטריוטית במיטבה

לפני מס' חודשים הוזמנתי להיות שופטת בפסטיבל קולנוע בינלאומי לסרטים יהודים ברומניה. מתוך מבחר של עשרות סרטים מרחבי העולם, החליט צוות השופטים שאני נמניתי ביניהם פה אחד לבחור דווקא בסרטה של הדס לוי-סצמסקי, "משתחווה ומודה" כסרט הטוב ביותר. ולא בכדי.

סרטה של הדס, תושבת ירושלים, בהפקת ערוץ הכנסת עושה שימוש בשפה קולנועית עשירה, עריכה אסתטית ובימוי מהודק ככל שניתן לסרט דוקומנטרי.
מעבר לכך, סרטה הוא חשוב ומשמעותי ומבחינתי, חובה בכל בית בישראל לצפות בו לפחות פעם אחת ובצפייה משפחתית של מס' דורות.

ולמה?
כי הוא יחדש לכם אספקטים שבטוח לא ידעתם על הכנסת הראשונה של ישראל, על האנשים שהרכיבו אותה והעניקו למדינה בראשית דרכה את צביונה המתגבש.
אלה היו ימים קשים, ימי תקופת הצנע ואותם אנשים שהרכיבו את הכנסת הראשונה היו לסמל ומופת – מה שקשה להגיד היום, למשל, על הכנסת שלנו.

הסרט באורך שעה יוקרן ביום העצמאות בשעה 12.00 בצהריים בערוץ הכנסת (אפיק 99) ואני ממש מפצירה בכם לראות, להקליט ולהראות למי שפספס וכך ללמוד קצת על העבר המשותף של כולנו ועל איך נראינו אז... בתחילת הדרך.

רוצים יותר פרטים? בבקשה !

בט"ו בשבט של שנת 1949, חודש לאחר שהתקיימו הבחירות הראשונות במדינת ישראל שזה עתה קמה, התכנסו לראשונה החברים שנבחרו לאסיפה הכללית (כך נקראה הכנסת בראשית דרכה).

תחושה של התרגשות הייתה באוויר. קולו של היו"ר החדש, יוסף שפרינצק, רעד מהתרגשות כאשר הודה לחבריו באומרו: "אני משתחווה לאסיפה המכוננת ומודה לכבוד שזיכיתם אותי".

הדס לוי-סצמסקי (בתמונה העליונה) מפיחה חיים בדמויות מספרי ההיסטוריה ונותנת פנים לשמות שרובנו מכירים רק כרחובות.

חברי הכנסת הראשונה ¬ שרבים מהם היו עד רגע קט לפני כן, בימי המחתרות, אויבים מרים ¬ מצטיירים כטיפוסים יוצאי דופן. ביניהם, למשל, חבר ששאל חליפה להשבעתו וצעד ברגל, בגשם, אל המשכן. הם התווכחו על קביעת שכרם ועל פמיניזם, על חינוך ועל מקומה של הדת, ובתוך כך עיצבו את דמותה של המדינה, לרבות חוקים ונורמות שאיש לא יעז לשנות עוד עשרות שנים אחר כך.

מסעה של הבימאית היה מדהים כי היא הבינה מדוע קיום מדינתנו הוא לא נס כי אם תוצאה של דמויות משמעותיות שעמדו בראשה ובנו את חלקי בניינה.

הסרט מורכב מקטעי ארכיון נדירים, תמונות מחזור ישנות, תמונות ושמע ששרדו, שיחות עם בנים של ונכדים של, חוקרת יהדות והסטוריה וגם מישהו שנמנה בשעתו בין קבוצת נערים ונערות שאספו את חתימותיהם של חברי הכנסת הראשונה – אותם העריצו.
(נסו היום לשאול את הצעירים מי הם השרים או הח"כים ... והרבה תשובות נכונות לא תיראנה באופק... )

הנשים של הכנסת הראשונה
את חברות הכנסת, 12 במספר בכנסת הראשונה, הצליח לאחד הנושא של זכויות נשים. מנחם מאיר, בנה של גולדה מאיר, מספר בסרט על דיון בכנסת אחרי מעשה אונס שאירע, ובו הציע ח"כ הרב יהודה לייב מימון (שר הדתות הראשון) להגן על נשות הארץ באמצעות עוצר שיוטל עליהן בשעות החשיכה. מאיר הבן זוכר כיצד התנגדה אמו והציעה להטיל את העוצר על הגברים. הרב מימון היה אחיה של עדה מימון אך המרחק האידיאולוגי בין השניים היה כמרחק שמים וארץ.

זה אינו המקרה היחיד של הגנה נחרצת על זכויות הנשים. ביוזמתה של עדה מימון הוחלט להעמיד את הגיל המינימלי לנישואים לנשים על 17, כדי שלא לאפשר נישואי קטינות שהיו נפוצים אז במקצת הקהילות. רק באחרונה, שישה עשורים אחר כך, התעוררה יוזמה להעלות את הגיל המינימלי ל 18.

עדה מימון הייתה פורצת דרך לנשות מפא"י, וכך גם בבה אידלסון וגולדה מאיר הלכו אחריה, וזאת כנסת שהייתה בה גם נציגה, רחל כגן, בסיעת יחיד לויצ"ו שהייתה אז מפלגה פוליטית לנשים. נדמה שמבחינת קידום נשים וייצוגן היתה שם רוח חדשנית.
עדה מימון (חברת כנסת מטעם מפא"י, ג"א) החליטה להישאר רווקה כדי להקדיש את עצמה לחיים הציבוריים.

הדס, בימאית הסרט, הסבירה כי הנשים האלו הלכו נגד הנוחות החברתית. אישה אז לא בהכרח יצאה לעבוד בחוץ, ואם יצאה זה היה לצורכי פרנסה. ובכל זאת בכנסת הראשונה היו 12 חברות כנסת, 10%. הן היו משמעותיות מאוד. אולי כי אלו נשים שבאמת היו כל הזמן בעשייה, זה נראה להן טבעי. בתוך הכנסת לא היה צריך לשריין מקום לנשים והן לא ראו את עצמן שונות מגברים בכלל. העשייה הציבורית שלהן הייתה עשייה ציבורית ולא שינה אם הן נשים או גברים. הן היו לוחמות, זה היה בנשמתן, אז מה זה להיות חברות כנסת? היום המגדר הוא הרבה יותר עניין.

בסרט באים לידי ביטוי עקרונות הצניעות והדוגמה האישית, קיום ההבטחות שנתנו אותם אישים כבירים, האנקדוטות שמאחורי הקלעים, הסיפורים הקטנים בצילם של אלו הגדולים וגם סקופ רומנטי ואחרים שלבטח יגרמו לכם להרים גבה או אפילו שתיים.

בקיצור,
בין פיקניק לבילוי עם חברים ובין סרט ישראלי אחד לאחר – עשו לעצמכם ולדורות השונים במשפחה טובה גדולה וצפו בסרט הכל כך מיוחד הזה של בימאית עם ראייה מעניינת ונשמה גדולה על אנשים גדולים מהחיים.

צפייה מהנה ומושכלת !

(* התמונות באדיבות ערוץ הכנסת)