סלאביינסקי בזאר, האולימפיאדה של האמנויות והמוזיקה - ויטבסק, בלארוס

פסטיבל "Slavianski Bazaar" הינו אחד המובילים והמשפיעים בתחום מופעי המוזיקה והאמנויות, בעולם בכלל ובמדינות הסלאביות בפרט. זו השנה ה- 24 שהתקיים ב- Vitebsk, Belarus, במפגן מרהיב של צליל וצבע, 15-7 ביולי 2015.

זו השנה השנייה שאני זוכה להגיע לפסטיבל כעיתונאית. הפעם הראשונה הפתיעה אותי בשפע, בססגוניות ובגודל של המופעים והאירועים אך גם עוררה חשש בשל אי-ידיעת השפה הרוסית. הפעם, כבר הרגשתי לגמרי 'בבית'. לא שהרוסית שלי השתפרה (לצערי, לא), לא שהאנגלית שלהם השתפרה (כלל לא), אבל החביבות והחום האנושי של באי הפסטיבל, הזכירו לי את הפתיחות הישראלית וכידוע, התרבות, האמנות והמוזיקה, הינן שפות בינלאומיות!

אם בשנתו ה- 24 היה כה מגוון, מרהיב, נוצץ ומוצלח, אני מתקשה לדמיין מה עוד צפוי לו בשנה הבאה, כשיחגוג את חצי היובל.. אני מתכוונת ל"סלאביינסקי בזאר" - פסטיבל האמנויות והמוזיקה, המתקיים מאז שנת 1992 בעיר ויטבסק שבבלארוס. הפסטיבל נחשב לאולימפיאדת הפסטיבלים של העולם הסלאבי בתחומים הכוללים מוזיקה, תיאטרון, מחול, מופעי רחוב, תערוכות אמנות ומופעים בין-תחומיים מגוונים.

2015 היא השנה בה הגיעו משתתפים מהכי הרבה מדינות - 42 במספר, מאות אמנים, עיתונאים וקהל עצום ורב, בעיקר מהארצות דוברות הרוסית. נשיא בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו, שכיבד את הפסטיבל בנוכחותו באירוע הנעילה המרשים, ברך את הקהל ואמר שהוא רואה בפסטיבל זה כ"גשר לשלום, שיתוף וקשר בין אנשים ומדינות". הוא גם מצפה להכפלת הארצות והאמנים שישתתפו בשנה הבאה, כשהפסטיבל יחגוג 25 לקיומו. אכן, צפוי חצי יובל לוהט..

פסטיבל "סלאביינסקי בזאר" (Slavianski Bazaar)
פסטיבל "סלאביינסקי בזאר", המתקיים מאז שנת 1992 בעיר ויטבסק שבבלארוס, נחשב לאולימפיאדה של האמנויות בעולם הסלאבי, בתחומים הכוללים מוזיקה (בעיקר פופ), תיאטרון (משייקספיר ועד תיאטרון בובות), מחול (קלאסי, מודרני ופולקלוריסטי), מופעי רחוב (מקהלות, ליצנים ובזארים), תערוכות אמנות (סלבדור דאלי, פיקאסו, מארק שגאל) ומופעים בין-תחומיים מגוונים.

ב 1995 נטל נשיא בלארוס, לוקשנקו, את הפסטיבל תחת חסותו, ב 1998 נודע בשמו כ"סלאביינסקי בזאר" וב 2005 הכריז הנשיא על קיומו כ"דרך האמנות לשלום, הדדיות והבנה". הפסטיבל הוא הפרויקט הבין-מדיני התרבותי הגדול ביותר של בלארוס ורוסיה, ולא בכדי מגיעים כ- 50 אנשי תקשורת מרוסיה לסקר את הפסטיבל. בקונצרט הפתיחה שודרה ברכה מוסרטת מפי ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה. אכן, יש כבוד!

הפסטיבל השנה התייחד בכמה דברים: הושם דגש מיוחד על מופעי רחוב פתוחים לכל הצופים, ברחובות, בכיכרות ובגנים, וניתנה לזה כותרת "פסטיבל רחוב לאמנויות של שבע הרוחות". הפעם גם הוקדש יום מיוחד לצעירים, שהם דור העתיד של המוזיקה. מרבית הקונצרטים היו של מוזיקה פופולרית, המבוצעת ע"י זמרים ותיקים מבוגרים ואיכותיים, לצד צעירים כריזמטיים, במופע מסחרר של שירה, ריקוד, תאורה, אש וזיקוקי דינור. באמת מרהיב.

בין המופעים, תחרות נוסח האירוויזיון, המתקיימת לזמרים צעירים וכן לילדים. כל אחת נמשכת 3 ערבים, כשהזמרים מבצעים שיר בשפת המדינה בה נולדו, שיר בשפה סלאבית וכן שיר לבחירתם (רובם בחרו באנגלית). הפתעה – את שני הפרסים הראשיים ("גראנד פרי") קטפו נציגי קזחסטן, הבוגר בן 20 עם קול קונרה-טנור מופלא, וילדונת בת 10 שכבשה את לב הקהל. על זה נאמר, "אתה ראשון יה קזה"..

הקשר היהודי והישראלי..
ויטבסק ידועה כעירו של מארק שגאל - הצייר היהודי המפורסם, שהמוזיאון על-שמו נמצא בבית שבו גרו הוריו. מבין היהודים הידועים שנולדו בויטבסק, ניתן להזכיר את: ש. אנסקי - מחבר "הדיבוק", איסר הראל - ראש המוסד בשנות ה-50, מרים בן פורת - שופטת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה בשנות ה- 90. ובנוסף, מיכאל פינברג - הינו מנצח תזמורת הסימפופופ, המלווה בפסטיבל את המופעים הגדולים. למנכ"ל הפסטיבל - ליאוניד בוגוראד, משפחה בישראל. מנהל מרכז התקשורת - העיתונאי ארקדי שולמן, מבין עברית. ראש המשלחת הישראלית - ארקדי קרומר (ולצידו, אחיו יפים), הם ילידי ויטבסק.

במסגרת הפסטיבל התקיימה במרכז התקשורת מסיבת עיתונאים מרגשת, לזכרו של מיכאל (מישה) שולמן - עיתונאי, סופר, איש טלויזיה ואחד מיוזמי הקמת "סלאביינסקי בזאר" והרוח החיה בו, במלאת עשור למותו. מישה ז"ל היה אחיו של ארקדי שולמן, שותף לכתיבת ספרים עם ארקדי קרומר וחבר של ליאוניד בוגוראד. שלושתם, שכבר הוזכרו קודם, נשאו דברים לזכרו.

גם השנה הגיעה לפסטיבל משלחת אמנים מישראל. בתחרות הילדים השתתפה פריאל רובין בת ה- 11 מבת ים (מלווה ע"י מוטי, אביה התומך), בעלת קול זמיר, מראה שברירי ונוכחות של סטאר, שזכתה במקום הרביעי המכובד. אין ספק שנשמע עליה. ברוח המסורת, התקיים בפסטיבל "יום ישראל". כ- 300 מקומיים נרגשים, רובם ודאי יהודים, הצטופפו באולם העגול של "היכל הקונצרטים ויטבסק", שהפעם השתתפו בו מוזיקאים מישראל, וגם להקה וזמרת צעירה מויטבסק.

נגני תזמורת המנדולינות של קונסבטוריון ב"ש, סחפו עימם את הקהל. בקונסרבטוריון למוזיקה בבאר-שבע התפתחה, בין היתר, "אסכולת נגני באר-שבע במנדולינה", ע"י שמחה נתנזון, שייסד, ניהל וניצח על תזמורת המנדולינות לנוער. האסכולה התייחסה לכלי, ככלי נגינה אמנותי ווירטואוזי לכל דבר, כאחיו של הכינור והצ'לו. כיום, בניצוחו של טדי שושנקוב, עם נגנים מבוגרים וצעירים גם יחד (כולל אבות ובנים), הם הקסימו את הקהל והתבקשו לעוד ועוד הדרנים. המנדוליסטים של בירת הנגב כבשו את ויטבסק.

רביעיית "מאסטר קוורטט", הלהיבה את הנוכחים. חברי אנסמבל מאסטר קוורטט הם: יבגני מיכאלנקו - באיין, בוריס קרלין - בללייקה, ולדימיר קונדרטייב - דומרה, ולדימיר זצ'ינסקי - גיטרה באס. הרביעייה, שחבריה עלו מרוסיה בתחילת שנות התשעים, זוכה בשנים האחרונות להצלחה גדולה בהופעותיה בארץ ובעולם. ההרכב מתמחה בביצוע אופייני של מוזיקה עממית רוסית, לצד ביצוע ייחודי של מוזיקה דרום-אמריקאית, בלקנית, צוענית וקלאסית קלה. נפלא!

להקת "מרחבים" מויטבסק, אחותה של "מרחבים" הישראלית, שרה ביידיש ובעברית, ברוסית ובבלארוסית, כולל "יעשה שלום", שהקהל הקשיש ידע את כל מילות הפזמון החוזר בע"פ. עדן דובקין הצעירה, בתו של נציג הסוכנות הישראלי בבלארוס, שרה בקול אופראי והקסימה את המאזינים. גם שגריר ישראל בבלארוס, יוסף שגל, הגיע במיוחד ממינסק הבירה, כדי לכבד את "יום ישראל" בפסטיבל.

את קונצרט "יום ישראל" הנחתה בידע רב ובנעימות, העיתונאית הישראלית וד"ר למוזיקה, אינה שיחטוביץ - ילידת מינסק, שגם למדה באוניב' של ויטבסק. אינה אף קיבלה אות הוקרה על כתבותיה אודות הפסטיבל ותרומתה לו, בטקס פתיחת מרכז התקשורת. אכן, נוכחות יהודית וישראלית נכבדה וגאווה גדולה!

אודות המארחת - ויטבסק, בלארוס (Vitebsk, Belarus)
בלארוס העצמאית הוקמה עם פירוק ברית המועצות ב- 27 ביולי 1990 והוכרה ב- 25 באוגוסט 1991. היא מדינה ללא מוצא לים, גובלת ברוסיה ממזרח, אוקראינה מדרום, פולין במערב ובליטא ולטביה מצפון. בלארוס הייתה אחד האזורים הסובייטיים שנפגעו באופן הקשה ביותר מהכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה. חלקיה המערביים צורפו לנציבות הרייך, אוסטלנד, וכרבע מתושביה נספו, בהם כ- 700 אלף יהודים. בסיום המלחמה הייתה בלארוס עיי חרבות ונזקקה לשיקום ממושך. כיום גרים בה בין 20 ל- 30 אלף יהודים, מהם כ- 2000 בויטבסק.

ויטבסק, אחת הערים העתיקות בעולם הסלאבי, היא העיר הרביעית בגודלה בבלארוס, שוכנת צפונית-מזרחית לבירה מינסק ומשמשת כמרכז המנהלי של מחוז ויטבסק, המונה כ- 400 אלף תושבים. שנת ייסודה הרשמית היא 974 וזאת לפי הוראתה של אולגה נסיכת קייב. היא התפתחה מנמל בחוף נהר ויטבה (שממנו נגזר שמהּ), הנשפך לנהר דווינה הגדול יותר, לעיר גדולה ותוססת, מרובת כיכרות פורחות ומונומנטים מרשימים.

בעשורים האחרונים מיצבו אותה כעיר הפסטיבלים, מפסטיבל הג'אז ב 1980, דרך פסטיבל שירים פולנים, עד שבשנת 1988 נבנה האמפיתיאטרון הקיצי הייחודי, שעוצב במיוחד לצרכי הפסטיבל. ויטבסק, היושבת ממערב לנהר הדווינה, הפכה לאחת ממרכזי הפסטיבלים החשובים בעולם, שאליו מגיעים משתתפים מיותר מ- 70 מדינות. היא נחשבת כבירת התרבות של בלארוס, ובה חיי רוח, מוזיקה ואמנות פעילים, כשפסטיבל "סלאביינסקי בזאר" הוא גולת הכותרת.

לסיכום: "סלאביינסקי בזאר" הוא חוויה רב-תחומית ורב-חושית, פסטיבל המופק ברמה מקצועית גבוהה ביותר ובדמיון חזותי מעורר התפעלות, מהנה עד מאד ומותיר רושם עז. אכן, האולימפיאדה של המוזיקה והאמנויות הסלאביות.

*** הכותבת הייתה אורחת הפסטיבל, באדיבות יורי סימאקוב משגרירות בלארוס בישראל.

(*צילום: שוש להב / (Foto: Shosh Lahav, Israel