קישוט לסוכה – שרשרת של אהבה

חגי תשרי הם כמו נסיעה ברכבת-הרים אחת גדולה. במיוחד בשביל הילדים. בהתחלה מתרוממים מעלה עם תחושה נפלאה של חידוש ותקווה, טובלים תפוח בדבש, מקנחים עם ראש של דג ונפגשים עם כל המשפחה. אחרי שבוע של רגיעה כולם לפתע מתכנסים בתוך הבתים, מנהלים חשבונות נפש, שומעים את תקיעת השופר ומייחלים לשפר את מעשינו בשנה הבאה. ברגע שיום כיפור נגמר – הופ! שוב עולה לה הרכבת למרומים, מלווה בשמחה וקישוטים, ומובילה אותנו היישר אל תחילתו של החג עם המנהג הכי חביב בשנה – הישיבה בסוכה.




הבעיה היא שכל העליות, הירידות והשינויים בשגרה מובילים את הילדים מדי פעם לרגעים של אי שקט. כך שלמרות שרוב הזמן הצלחנו להעסיק אותם, היו פה ושם פספוסים ולילדים יצא קצת לריב ולהתווכח על כל מיני דברים.

למזלנו חג סוכות טומן בחובו הזדמנות נפלאה לאסוף את כל הרגשות, המצבים והטלטלות שעברנו במהלך החודש הזה ולכנס אותם במקום אחד, תחת קורת סכך אחת. לכן החלטנו לנצל את השבוע הזה ומנהגיו ולהאיר לילדים את השביל שיכול להוביל את כולנו אל חידוש הקשר ואיחוד המשפחה, אל השמחה והאהבה.

"שלומית בונה סוכה..."
בניית סוכה היא תמיד חוויה מהנה. אני זוכרת שבתור ילדים היינו נפגשים כל יום אחרי בית ספר בשביל לחפש קרשים, מבקשים מאבא פטיש ומסמרים וניגשים מהר למלאכה כדי להכין את הסוכה הכי מוצלחת, הכי יפה, הכי גדולה! סוכה שתוכל להכיל את כל המשפחה, את השכנים, הקרובים ואם אפשר, אז גם את כל המדינה. מכיוון שהילדים שלנו עדיין קטנים בכדי לעזור לאבא עם קרשים (ועד כמה וכמה כשמדובר בפטיש ומסמרים), החלטנו לשלב אותם בחלק המהנה והקל ביותר של הבנייה – הכנת הקישוטים לסוכה.
התיישבנו בסוכה על כיסאות הפלסטיק שהורדנו מהבית, והנחתי להם על שולחן מאולתר, ארבע רצועות נייר מלבניות. לאחר שקיפלתי כל אחד כמו אקורדיון, ציירתי עליהם דמות של איש. נתתי לילדים מספריים והראתי להם כיצד לגזור מסביב לדמות, ללא כפות הידיים. כשפתחנו את הרצועות, התגלו לנו ארבע שרשראות ארוכות עם דמויות של אנשים אוחזים ידיים.

כשהגיע זמן לנטילת הלולב, הנחנו את הקישוטים בצד בינתיים והבטנו כולנו באבא. כשהוא סיים להתכונן, הוא אחז בידו את האתרוג, הלולב, ההדס והערבה, נענע אותם אל הצדדים וברך. הסברנו לילדים כי ארבעת המינים הללו מסמלים ארבעה פלגים שקיימים בעם שלנו. "כשאנחנו אוחזים בהם כאגודה אחת" אבא הוסיף, "אנחנו מסמלים את השאיפה שלנו לחיבור שעלינו ליצור בינינו. כי דווקא כשמחברים בין חלקים שונים יוצרים דבר אחד שלם וחזק". הילדים נטלו לידיהם את ארבעת המינים והקשיבו. "כשאנחנו עושים מאמץ להתחבר יחד", המשיך אבא, "גם כמשפחה אחת וגם כאומה אחת, מתגלה בינינו כוח מאחד של אהבה".

"ואז מתוך הסכך, יציץ לו ויזרח..."
כשאבא סיים את הברכה, הילדים ניגשו חזרה אל הקישוטים כדי לצבוע את הדמויות בשרשרת והבן הקטן, מסיבה כלשהי, החל להציק מעט לאחיו. ניגשתי אל הבן הגדול והסברתי לו שמכיוון שהוא גדול ממנו ומבין הרבה יותר, יש לו את היכולת לסיים כל מריבה בקלות רבה מאשר אחיו הקטן. "אם תנסה לשאול אותו מה הוא צריך, ואולי גם לתת לו גם חיבוק או נשיקה, יש סיכוי שהוא מיד יפסיק להציק לך וכך תוכל גם אתה לשמש לו כדוגמה – דרך אהבה".

כשהערב ירד, הילדים החלו לחפש כוכבים מבעד לסכך. אבא הסביר לנו שהסכך שאנו מניחים על גג הסוכה למעשה מורכב מענפים ועלים שנראים לנו כפסולת, כאלו שמצאנו על האדמה לאחר שכבר נשרו והתנתקו מהעצים. "בדומה לאותם ענפים שנראים לנו כלא חשובים, כך לעיתים נראה לנו הקשר שלנו עם האחרים. אולם אם אנחנו מעלים את הענפים האלה ובונים מהם את הסכך, אנו מסמלים בזה את מעלת החשיבות שבחידוש הקשר בינינו".

"ולפי זה יוצא, שהסכך נעשה דווקא על ידי פסולת... שדווקא המחשבות והדעות שמביאים לאדם את הפסולת... מהם הוא עושה את הסכך..." (הרב ברוך שלום אשלג)
לאחר שהילדים סיימו לצבוע את השרשראות, תלינו אותם יחד, אחת ליד השניה. "כשאנחנו מאוחדים יחד כמו ארבעת המינים", אמרתי, "ויושבים במשך שבעה ימים תחת סכך אחד שמסמל עבורנו עד כמה האיחוד בינינו חשוב, מתגלה בקשר בינינו, כוח מיוחד של אהבה". ניגשתי אל הקישוטים והידקתי את ארבעת השרשראות יחד לשרשרת אחת גדולה. "כך, בדומה לשרשרת האנשים שאוחזים בידיים, כשנשוב ונרגיש מהי סוכת שלום אמיתית, יירקם בינינו אותו קשר של אהבה וימלא את ליבנו בהרבה אושר ושמחה".

חג שמח!