מדוע קשה לנו כל כך עם החופשה ?

חופשת הפסח הקרבה מעוררת תקוות אצל רבים מאיתנו. רובנו צריכים את המנוחה, את השקט ואת החוויה שיוציאו אותנו מהמציאות היומיומית והמתישה. אך בכל שנה, הופכת החופשה לחוויה מתישה בפני עצמה עבור ישראלים רבים. ד"ר טובי בראונינג, מפתחת שיטת 'עוצמת הרכות', מסבירה מדוע קשה לנו כל כך עם החופשה, מדוע אין לנו ממש חופש בחופש, ומה ניתן לעשות על מנת לשפר את המצב.


רבים מאיתנו מחכים כל השנה לחופשה ומעמיסים עליה חלומות ותקוות רבים. לא פעם ולא פעמיים חשנו כי החופשה לא בדיוק טענה לנו את המצברים, לא בדיוק נחנו, ולא תמיד נהנינו. למי שחשב ש"רק לי זה קורה", יכול להירגע (או שלא). ד"ר טובי בראונינג, מחברת הספר 'עוצמת הרכות', ספר העוסק בחתירה לחופש, טוענת שרוב הישראלים לא יודעים ליהנות מהחופשה שלהם, וההסבר לכך פשוט: אנחנו מתקשים להירגע, לחיות את הרגע, לאבד שליטה, מפני שאנחנו מכורים לאוטומט, לעבודה ולסטרס. ברגע שאנחנו חווים שקט, מתחילים לעלות בנו תכנים מודחקים שאותם אנחנו לא אוהבים לפגוש, והפתרון של רובנו – לחזור ולהיות עסוקים.

"ביומיום שלנו אנו עסוקים כל הזמן ב"אוטומט" שלנו" אומרת טובי בראונינג, "בחופשה, פתאום נפסקת הפעילות האוטומטית הזו, וכל מה שהדחקנו צף ועולה".
לדבריה, במציאות היומיומית אנו עסוקים ב'להיות בשליטה', בעשייה האינסופית, במירוץ, בדברים שעוזרים לנו שלא להרגיש את התחושות שקשה לנו להתמודד איתן. "אנו רגילים לחשוב קדימה כל הזמן, או להיזכר אחורה, אבל להיות ברגע הזה אנחנו כמעט ולא מסוגלים, משום שזה מצריך מאתנו לשחרר שליטה".
"כדי באמת להיות בחופש וליהנות מחופש, התנאי הראשוני הוא לשחרר שליטה" אומרת ד"ר בראונינג. "זה הדבר הקשה לנו ביותר. אנו פוחדים לאבד שליטה, מפני שהנתיבים העצביים במוח שלנו רגילים להיות יום יום, ושעה שעה במצב הכן של 'שליטה'. כמו מכורים אנחנו רגילים לכל הורמוני הלחץ שרצים בדם שלנו. אמנם אנחנו באמת ובתמים מחכים בכיליון עיניים לחופש, אבל לצערנו, אנחנו ממש לא יודעים איך לקיים את החופש הזה ברמה הכי בסיסית, הביוכימית, כאשר הגוף שלנו מוצף באדרנלין, קורטיזול ושלל הנוירו-טרנסמיטרים של דחק וסטרס שמפעלים אותנו גם כשאנחנו לא צריכים לפעול".

חופשות עמוסות
לדברי בראונינג, יש כאלה שמהפחד לאבד שליטה, או מהרצון לפצות על כל השנה, דוחסים אינספור דברים לתוך חופשה אחת, להספיק לראות את כל העולם ואשתו, כל שוק, כל מוזיאון, כל אתר תיירותי – רק לא לעצור "ולהיתקל" בעצמי. לא פלא שהנופשים האלה חוזרים מותשים בסוף החופשה וזקוקים לחופשה...
יש כאלה שמאותן סיבות לוקחים את העבודה אתם לחופשה, ומן הסתם לא מצליחים להירגע או להיטען מחדש.
בראונינג טוענת שגם הפער בין הפנטזיה של 'החופשה האידאלית' למציאות גורם לקושי להשתחרר. האמונה הזו ש"כשאצא לחופש, יהיה לי זמן עם המשפחה, לא ארגיש אשמה, ואטען את המצברים שלי מחדש", לעומת המציאות בה רבים שואלים את עצמם: "מה!? משפחה 24 שעות ביחד? מה עושים? איך לא מתפוצצים?". הכעסים שעולים, ההיעלבויות, והמאמץ סביב כולם.. ממש מתיש! ואז רבים משכנעים את עצמם ש"כבר עדיפה לי המשרה היומית שלי!"

חולים על חופשה
תופעה נוספת שמאד טיפוסית לחופשות היא נפילה למשכב או פציעה.
ד"ר טובי בראונינג מסבירה את התופעה הזו בכך שלעיתים, רק מחלה יכולה לעצור אותנו רק בשביל שסוף כל סוף ננוח. "מאחר שאיננו יודעים לשחרר שליטה, אנו תלויים בגוף שלנו שיכתיב לנו את פסקי הזמן. כשהוא איננו יכול יותר להתמודד עם כל הלחצים מבחוץ, ומול כל הרגשות שעליו לאצור, לאגור ולנצור מבפנים, הוא קורס ודורש את שלו, בין אם זה גב כואב שמכריז שביתה, בין אם זה גרון דולק או שפעת, או כל מחלה אחרת שנוחתת". לדברי בראונינג, לעיתים חלק מאיתנו מעדיף, שלא במודע, להיות חולה במיטה בחופשת החג, מאשר להתמודד עם כל המשפחה וכל הרגשות המודחקים שעלולים להתפרץ להם פתאום.

אז מה עושים? מתחברים לגוף
"הבעיה העיקרית לא רק של ישראלים, אלא של בני התרבות המערבית בכללותה" אומרת בראונינג, "היא חוסר היכולת להרפות, לחיות ברגע, לתרגל הוויה בכאן ובעכשיו, ובאמת להרגיש שקט. על מנת לדעת איך להגיע אל המקומות הללו, צריך לסגל אותם ולתרגל אותם באופן קבוע. בעזרת שיטת 'עוצמת הרכות' או בשיטות הוליסטיות נוספות, ניתן ללמד אנשים איך לתרגל את ה"כאן ועכשיו".
'עוצמת הרכות' היא שיטת טיפול הנערכת על מיטת טיפולים, על ידי מטפל מוסמך בשיטה. המטפל מנענע את המטופל בעדינות ובקצב מהיר של שני נענועים בשנייה – ממש כמו בקצב הלב של עובר.
"הנענוע המהיר מאזן את המוח ואת המערכת הפיזיולוגית, מזרים את הנוזלים החיסוניים, משמן את המפרקים, מביא להפרשת הנוירו-טרנסמיטרים החיוניים לבריאות, כמו אנדורפין (הורמון הצחוק וההנאה), סרוטונין (חיוני נגד דיכאון) ובכך מרגיע מיד את מערכת העצבים ומסייע לה לתרגל הוויה, במקום עשייה או דאגות. היות ואנחנו טובים כמעט רק במה שאנו מתרגלים, התרגול לשאת שקט, חוסר שליטה ורוגע, יאפשר לנו לדעת כיצד להתמודד עם התחושות הללו כשהן יגיעו בחופשה. כאמור, עד היום, לאורך כל השנה, רובנו מתרגלים את המירוץ, את העשייה הכפייתית, את החשיבה קדימה, ואת הדאגה. בגלל שאנחנו כל כך מאומנים אליהם, אנחנו גם מעדיפים לייצר אותם בחופשה, ואז להתמודד מולם, מול המוכר הישן וה(לא כל כך) טוב".
לדברי בראונינג, המטרה בכל טיפול או פעילות המתרגלים 'כאן והעכשיו', כמו מדיטציה, יוגה או שיטת 'עוצמת הרכות', היא ללמד אותנו איך לשבור מצד אחד את האוטומט שסוחף אותנו לעיסוק בעתיד ובעבר, ולהיות בכאן ובעכשיו, ומצד שני איך לא לפחד מהרגשות שלנו, איך להרגיש בבית בתוכנו.
"כשנגיע לשלום ולרוגע הפנימי הזה, קל יהיה לנו להתחבר לשאר המשפחה ואנשים בכלל. שיטת 'עוצמת הרכות' מלמדת אותנו איך לעבוד עם הגוף – ולא נגדו. הדבר הזה מונע למשל את המצב בו הגוף שלנו "תוקף" אותנו בחזרה בדיוק כשאנחנו רוצים לנוח וליהנות, מה שקורה להרבה אנשים במהלך החופשה".
"חיבור נכון לגוף ולרצונות המשתקפים ממנו, יביא למצב בו נוכל לבחור מה מתאים לנו, ומה לא כל כך מתאים, ולא ניסחף למצבים מורכבים ולא רצויים כמו חופשות עמוסות, או מחלות שלכאורה נכפות עלינו עלי ידי גופנו ללא בחירתנו, כשכל מה שאנחנו רוצים זה אך ורק חופש".

מיהי ד"ר ברואנינג ?
למי שטרם מכירה, ד"ר טובי בראונינג היא בוגרת הקולג' הבריטי לנטרופטיה ואוסטיאופטיה, אשר התמחתה בחו"ל גם בתחומי הקרניופטיה (רפואת גולגולת), רפואת גוף-נפש ועוד. במשך שנים רבות התגוררה בניו-זילנד ובאוסטרליה, והתמחתה בקליניקות ברחבי העולם.

איך הגעת לשיטה שאת מיישמת ?
"חיפושיי אחר המשמעות האמיתית של ההוליסטיקה הובילו אותי לפתח גישה מיוחדת ושלמה לריפוי החיים ובכלל. כך - הספר שלי, "The Power of Softness" ("עוצמת הרכות" במהדורה העברית) תורגם לשפות שונות.

לאחרונה הוציאה ספר נוסף 'איך הפכה האישה לגבר' אך עליו נרחיב כבר בכתבה אחרת...