מכתב מלוס אנג'לס

איזה ישראלי לא עקב השבוע בדריכות, בלי לפספס כמעט אף מהדורת חדשות או פרשנות בקשר לעיסקת הטיעון עם הנשיא לשעבר, משה קצב?


המציאות הישראלית מייצרת דרמות חדשות לבקרים, אבל טלנובלה עסיסית כזו, שבה א' וקבוצת נשים מאשימות את הנשיא באונס - מזמן לא העסיקה אותנו.

מלכתחילה, היתה לי תחושה ודאית שגם אם לא ברור אם קצב 'אנס' או 'כפה את עצמו' על הנשים שעבדו איתו - הרי שיחסי מין עם א', זו שפוצצה את הפרשה, וגם עם אחרות, בטוח היו.

עד שבאה עיסקת הטיעון. תגובה אינסטינקטיבית שלי למשמע החדשות: ''איזה בזיון! איך קצב יצא בזול! עורכי הדין של קצב עשו עבודה מצויינת!'' . אחר כך הקשבתי למזוז, ב'פגוש את העתונות', ולמרות ההשתלחויות האגרסיביות של דנה וייס המראיינת, מזוז נשמע שקול, ענייני, בהיר, מנומק, זהיר, אחראי, כבד ראש, צלול ומנוסח היטב.

השתכנעתי: בשביל מה להיגרר למשפט שסיכויי ההרשעה שלו קלושים, להימרח שנתיים על כותרות בתקשורת העולמית ואז אולי גם לצאת בלי כלום? עדיף צפור אחת ביד, משתיים על העץ. ואז באה ההפגנה הספונטאנית הגדולה בכיכר רבין, ושוב עברתי צד. בקיצור, ממש מטוטלת.

בשיחות קצרות שנהלתי עם מכרים שמתי לב לנקודה מהותית אחת: הגברים היו בעד עיסקת הטיעון, והנשים כועסות ומתלהמות טענו שמזוז פישל בגדול.

נראה לי שההבדל בין שתי התגובות, חושף בעצם את התהום הפעורה, בכלל, בין נשים וגברים. כל ההתנהלות, במקרה הזה, היתה התנהלות גברית. החוקרים הם גברים, עורכי הדין- גברים, הפרקליטות- רובם גברים.

יש לי תחושה שאילו נשים היו מנהלות את כל העסק, הן היו הולכות עם זה עד הסוף. נו אז מה אם היו סתירות בדברי המתלוננת? כמה מאיתנו לא אמרו פעם מתוך סערת נפש משהו אחד, ואחרי שבוע הוסיפו תיאורים נוספים? זה לא אומר שיש סתירות. זה רק מראה שאנחנו מתנהלות אחרת. זה הכל. מדברות מתוך רגש, מתלהבות, נסחפות, לא תמיד רציונאליות. בקיצור, כל מה שגברים לא אוהבים.

בכלל, כל הדרמה הזאת חשפה רובדים נוספים ביחסי גברים-נשים. אני בטוחה שלפחות גבר אחד או שניים שהם נשואים והיו בצד ''החוקר'' ניהלו מערכת יחסים ו/או פלירטטו עם נשים. אני בטוחה שבתת ההכרה של הגבר החוקר, הנתון הזה- שזה יכול לקרות גם לו- שאיזו בחורה תתפוצץ עליו ותלך ותספר לכו-לם, ניקר גם אצלו.

השבוע, למשל, קראתי בתדהמה, (באתר 'מחלקה ראשונה'), שלמיכאל חשין, שכיהן כשופט בבית המשפט העליון, נולדה בת מחוץ לנישואין ושהוא התכחש אליה לחלוטין. רק כשהיתה בת 20 נפגש איתה פגישה חטופה ומאולצת. אותו שופט, חשין, פסק פסיקות רבות בנושאי תביעת אבהות ומזונות וכיו"ב. תהרגו אותי, אבל אני לא מאמינה שאיש כזה יכול להיות לגמרי אובייקטיבי ונייטרלי בשיפוט שלו, כשזה נוגע לנושאים שכאלה.

אני מכירה לא מעט נשים שניהלו פרשיות עם גברים נשואים. כולן מצטטות אמירות די דומות שא' טוענת שקצב לחש לה: ''שכבתי עם אשתי וחלמתי עלייך''. והנה עוד כמה משפטים פופולארים: '' אשתי לא מבינה אותי'', ''אשתי משעממת אותי'', ''אני לא סובל אותה'', ''אני לא נוגע בה''. וראו זה פלא....כמה חודשים אחר כך נולד לו תינוק מ....אותה אחת שהוא לא נוגע בה.

מה אני רוצה לומר? שא' מבית הנשיא, אולי לא נכללה בעיסקת הטיעון, אבל היא זו שפוצצה את הפרשה. ועל כך מגיעה לה טפיחה גדולה על השכם. היא זו שבעצם ההתייצבות שלה באה ואומרת קבל עם ועדה: ''די ! מספיק! מספיק להיות האשה בצל! זאת שגבר נשוי מתעסק איתה לאורך זמן, מנצל את תמימותה, שותה את עלומיה ואחר כך, כשנמאס לו, מחפש את הכיבוש התמים הבא''.

אגב, אני גם לא מזדעזעת מהעובדה שהיא דרשה כסף מהנשיא. החוקרים טוענים שזה חושף מניעים אפלים באישיותה. אז מה אם היא בקשה ממנו כסף? לדעתי, הגיע לה פיצוי על עוגמת הנפש, הניצול והרומן המיוסר והמעוות שניהל איתה גבר נשוי, ועוד בעמדה בכירה כל כך. והוא, במקום לעזור לה להסתדר בחיים, היה אידיוט מספיק כדי ללכת ליועץ המשפטי, להעמיד פני קוזק נגזל ולטעון שא' סוחטת אותו.

מה אני רוצה לומר? נשים, נגמרו הזמנים שהרמטכ"ל משה דיין התעסק עם כל דבר שזז, כולל עם אשת איש, וכולם שתקו. נגמרו הזמנים שגבר קורא לך: ''מיידלע'', תוך שהוא מתעלק עלייך ועושה את שלו.

בקיצור, בנות, לא לשתוק! ממרומי שנותי אני יודעת, שכשאת מנהלת פרשיית אהבים עם גבר נשוי, בדרך כלל הוא לא מתגרש. להיפך, הוא חוזר הביתה, לחיק האשה שחיכתה בשקט ובסבלנות, ''שזה יעבור לו''. כשהוא חוזר, הוא מיילל בדמעות תנין, כמה היא נפלאה וכמה היא האשה היחידה שמבינה אותו....


שלכם,
שוש מיימון