מסע בחזרה לימי הביניים –מסע וקרב "קרני חיטין" קם לתחייה בשחזור היסטורי

משחזרים את המסע והקרב הגורלי בין התאריכים 3-5 ביולי 2014- מועדון "ממלכת ירושלים" אשר מתמחה בשחזור היסטורי מהתקופה הצלבנית עד נפילת ממלכת ירושלים בקרב "קרני חיטין", מלכד מועדוני שחזור וסייף היסטורי ומועדוני אבירים מישראל ומחו"ל וביחד.

שחזור המסע והקרב מתבצע במתכונת של "היסטוריה חיה" (Historical reenactment/ Living History) – כל התהליך כולל מסלול המסע החל מהכנת הציוד, ביגוד-הנעלה, אביזרים וכלי הנשק אשר מיוצרים בשיטות ימי הביניים דרך מוסיקה וריקודים אותנטיים ועד שיטות הלחימה אשר היו מקובלות (סייף היסטורי או ירי בחץ וקשת) כל אלה מיושמים בשטח על בסיס מחקרים היסטוריים על תקופת המאה ה-12.

שחזור המסע והקרב בקרני חיטין הפך למסורת בחמש השנים האחרונות, חברי המועדונים אינם נרתעים מהחום הכבד של חודש יולי ומהעומס הכרוך בהכנות למסע ובעיקר מתנאי השטח הקשים. הם עושים את דרכם בחום המתיש עם שריון האבירים והקסדות ועם כלי הנשק (מגנים, חרבות, רומחים וכד') במשקל רב, חלקם רכובים על סוסים וחלקם הולכים ברגל לאורך מסלול של כ-30 קילומטר.

מדובר במיזם אותנטי אשר במהלכו קמה לתחייה סצנה מרהיבה שמחזירה את האזור כ-800 שנים לאחור.
במסגרת השחזור ישמשו חלקם של המשחזרים בתפקידי פיקוד (המלך, מפקדי הכוחות ומקבלי ההחלטות וכן סלאח א-דין) חלקם ידמו את הצלבנים וחלקם ידמה את גדודי סאלח א-דין (אבירים עם חניתות, חיילים שכירי חרב מקצועיים, חברי מסדרים צבאיים, ממלוקים, עולי הרגל, תושבי הכפר ותושבי העיר, בדואים, פנאטים שמנהלים מלחמת קודש או צוותי תובלה של פשוטי העם).
השחזור מתנהל בהתאם להשתלשלות האירועים שקדמו לקרב, כולל תהליך קבלת ההחלטה לצאת לקרב בלילה שלפני המסע ועד הסוף המר של הצלבנים וכריתת ראשו של רנו משאטיון על ידי סאלח א-דין.

שיירות האבירים, המחנות, המתקפות של גדודי סלאח א-דין לאורך המסע, המכשפה שמקללת אותם בשולי הדרך (בהתאם לסיפור ההסטורי) והקרבות עד הסיום המר יוצרים מחזה מרהיב מרתק ולא שגרתי.

נושא השחזור ההיסטורי מקובל ומתקיים במקומות רבים בעולם המודרני המערבי ומושך השתתפות של אלפי וגם עשרות אלפי משתתפים.

הרעיון המרכזי, להפוך את מיזם שחזור מסע וקרב קרני חיטין לאירוע שחזור בינלאומי בדומה לפרויקטים דומים בעולם. נכון להיום קיימת התעניינות גוברת והולכת הן של ישראלים והן של אורחים רבים מחו"ל במיזם שחזור קרב "קרני חיטין" בעיקר על רקע האותנטיות של נופי ארץ ישראל, התרבות הרבגונית וההיסטוריה אשר קושרת את בני כל הדתות לאזור הגליל והצפון בכלל. השנה ישתתפו גם נציגי מועדונים מחו"ל מתוך כוונה להרחיב את המיזם לכדי פסטיבל בינלאומי אשר ימשוך אליו קהל ישראלי ומועדוני משחזרים מרחבי העולם.

למי שאינו בקיא/ה : רקע היסטורי - קרב קרני חיטין
קרב קרני חיטין* התרחש ב-4 ביולי 1187 בקרני חיטין הסמוכה לטבריה בין הצלבנים מממלכת ירושלים בהנהגת גי דה ליזיניאן ובין השושלת האיובית בהנהגת סלאח א-דין.

הקרב היה שיאו של מאבק שניהל סלאח א-דין נגד ממלכת ירושלים הצלבנית. קרב זה, אשר בו נחל סלאח א-דין את ניצחונו הגדול על הצלבנים, היווה את נקודת השבר שלממלכת ירושלים אשר לאחר הקמתה בעקבות מסע הצלב הראשון נראתה ככוח אזורי מבוסס. לאחר קרב קרני חיטין החלה התמוטטות הממלכה עד לחורבנה הסופי - התבוסה הייתה קשה עד כדי כך שכמעט כל הערים והמבצרים הצלבניים נכנעו לסלאח א-דין לאחריה, וממלכת ירושלים הפסיקה בעקבותיה להוות גורם משמעותי בלבנט.

צבאות התקופה לא הוגבלו לדרכים סלולות, ולרשות הצבא הצלבני עמדו מספר דרכים להגיע לטבריה שהייתה נתונה במצור על ידי סלאח א-דין. הדרך הקצרה ביותר עברה ממעיינות ציפורי עד טורעאן (אזור מחלף גולני של היום) והתפלגה שם לשני כיוונים אפשריים - האחד דרך כפר סבת (מושב אילניה של היום). השני דרך לוביא (כיום קיבוץ לביא) וחיטין לעבר הכנרת ומשם דרומה לאורך חופה של הכנרת לעבר טבריה. אפשרות נוספת הייתה לפנות צפונה לפני לוביא ולעשות עיקוף דרך הר חיטין. מים היו מצויים רק בעין תורעאן הסמוך לכפר (כיום מועצה מקומית) טורעאן, כפר סבת ועין ג'וזה (כיום עין לפידות) וחיטין. המעיינות של טורעאן היו מעטים ותפוקתם דלה, ואילו נחל יבנאל שזורם ליד כפר סבת היה תחת שליטה מוסלמית. זאת הייתה אחת הסיבות העיקריות לניסיון הצלבנים להגיע לטבריה בדרך עוקפת דרך חיטין.

הצלבנים סבלו ממחסור במים וממזג האוויר החם (חודש יולי חם במיוחד) ואלה היו בין הסיבות להפסדם בקרב. בנוסף לכך, הוצתה אש בקוצים ובשדות שסבבו את קרני חיטין והעשן והחום שגרמה האש הכבידו עוד יותר על הנוצרים. למוסלמים, לעומתם, היו מקורות מים בשפע. הפיקוד העליון על הצבא הנוצרי היה נתון בידיו של מלך ממלכת ירושלים, גי דה ליזיניאן.

תחת פיקודו הישיר נמצא צבא הממלכה שהיווה כמחצית מכל הכוחות הנוצריים שהשתתפו בקרב. המחצית השנייה הייתה נתונה לפיקוד שני ראשי המסדרים - ז'ראר דה רידפור ראש המסדר הטמפלרי ורוז'ר דה מולן ראש המסדר ההוספיטלרי. לרוב, היה הפיקוד הצלבני יעיל, מרוכז ומקצועי, אך בקרב זה סירבו הרגלים להישמע להוראות המלך וסירובם זה היה אחד הגורמים לתבוסה הנוצרית. התרופפות המשמעת נגרמה, בין היתר, בגלל המחסור במים, גודל הכוחות המוסלמים והתנאים הקשים שאליהם נקלע הצבא הצלבני.

דמות נוספת שנויה במחלוקת - רנו משאטיון, היה אחד מהאצילים שביקשו לפרוק את עול השלטון המרכזי. הוא סירב להישמע להוראות המלך. התנהלותו הייתה בין הגורמים המרכזיים לפרוץ מעשי האיבה שהביאו לקרב קרני חיטין ולתבוסת הנוצרים. התקפותיו על אורחות של סוחרים ושל עולי הרגל לחאג' היו לעילת מלחמה נוחה לסלאח א-דין ועזרו לו ללכד את כוחותיו בג'יהאד נגד הנוצרים הפוגעים בעולי הרגל.

תיאור הקרב:
מהרשומות מהתקופה הקרובה לקרב, עולה שצבא הממלכה כלל כ 1,200 אבירים, כ-4,000 פרשים קלים סרזנטים וטורקופולים ובין 15,000 ל- 18,000 חיילים רגלים. הכוחות המוסלמים כללו כ-50,000 לוחמים מהם 12,000 פרשים מקצועיים.

הקרב החל בצורה דומה לרוב הקרבות בין המוסלמים לצלבנים - הפרשים הקלים המוסלמים התחילו להטריד את הטור הנוצרי במסעו, ביום הראשון למסע הצליחו הצלבנים בעזרת קשתיהם הרגליים להדוף את ההתקפות המוסלמיות בלי שנגרמו להם אבדות כבדות במיוחד.

היעדר מים ובחום הכבד ששרר באזור היו בין הסיבות שהובילו להתרופפות המשמעת של חיל הרגלים. כתוצאה מכך ביום השני למסע, הוא יום הקרב, סירבו הרגלים להישמע להוראות המלך. סירובם של הרגלים הותיר את סוסי האבירים חשופים לחיצי הפרשים המוסלמים ולא הייתה להם תשובה הולמת לאיום זה.

החום הציק לאבירים עוד יותר מאשר לרגלים, אך הם לא ברחו והמשיכו להילחם. לרוע מזלם לא עזרו להם אומץ לבם ואימוניהם המעולים. הצבא המוסלמי היה גדול והסתערויות חוזרות ונשנות של אבירים משוריינים לא הצליחו למוטט את המערך המוסלמי.

תוצאות הקרב היו הרות אסון לצלבנים. כמעט כל צבאם הושמד במערכה ויחד אתו אבדה כמעט כל האצולה הבכירה שניהלה את המדינה. מי שלא נהרג בקרב נשבה וגם "הצלב האמיתי" אבד. בין השבויים רמי המעלה היו המלך גי דה ליזיניאן, רנו משאטיון, ז'ראר מפקד הטמפלרים ואחרים. מתוך 1,200 אבירים שיצאו לקרב רק קומץ הצליח להימלט וכ-150 נשבו.
פחות מ-1,000 לוחמים, אבירים וחיילים פשוטים הצליחו להימלט ולא נפלו בקרב או בשבי. כל השאר קיפחו את חייהם.
רנו משאטיון הוצא להורג על ידי צלאח א-דין עצמו. האבירים הטמפלרים וההוספיטלרים שנכנעו, נרצחו גם הם בפקודתו של צלאח א-דין. המלך וקומץ האצילים ששרדו את טבח השבויים הוגלו לדמשק.
השבויים הבלתי מיוחסים נכבלו ונשלחו לשוקי העבדים בסוריה.

(* תמונות : יח"צ)