וכתתו חרבותם לאתים - בעקבות "לוחמים לשלום"

סיור לאזור הכפרי סביב העיר בית לחם, במטרה להעמיק את ההיכרות עם השטח והתושבים. ישראלים ופלסטינאים - להקשיב לאחר ולנסות להבין את הצד השני.

שני עמים במזרח התיכון נלחמים על שטחים, הכרה, אידיאולוגיה, כבוד... מקיזים דם ומקריבים את מיטב בניהם, במאבק אלים בלתי פוסק, מזה 64 שנים. רבים מתושביהם (מאיתנו) חושבים שאפשר אחרת - שאפשר לנסות להבין את תפיסת העוול והצדק של הצד השני, שאפשר לעשות מעשה, שניתן להשפיע ולשנות, שאפשר להפסיק עם האלימות ולהלחם למען השלום. כך גם חברי עמותת "לוחמים לשלום" - ישראלים ופלסטינאים, יהודים מוסלמים ונוצרים, השוכנים בחלקת אלוהים שיש בה מקום לשני עמים. אנשים שחיברו בין מלחמה לשלום, בתנועה הנלחמת למען השלום.

עמותת "לוחמים לשלום" הוקמה במשותף על ידי פלסטינים וישראלים, אשר לקחו חלק פעיל במעגל האלימות באזורנו: הישראלים כחיילים בצבא הישראלי והפלסטינים כחלק מן המאבק האלים לחירות הפלסטינית. אחרי שנים רבות בהן אחזו בנשק וראו אחד את השני רק דרך כוונות הרובה, החליטו חבריה להניח את נשקם ולהילחם למען השלום. ממש כמו אצל המינגווי: "הקץ לנשק"!

בהזמנתם של "לוחמים לשלום", יצאו חברי אגודת העיתונאים - בית סוקולוב, לסיור אותו ארגנו והדריכו חברי התנועה, אל האזור הכפרי שסביב בית לחם. ואם מישהו מהקוראים נסער לשמע הנטייה השמאלנית של הסיור, אז כדאי שידע שהתקיימו גם כמה סיורים בהזמנת עמותות ביש"ע. האיזון, האיזון הקדוש...

קבוצת "בית לחם - ירושלים" של העמותה, מוציאה סיורים לאזור הכפרי סביב העיר בית לחם, במטרה להעמיק ולהרחיב את ההיכרות עם השטח, האנשים והבעיות הגלומות במציאות הכיבוש באזור. במהלך הסיור מתקיים מפגש עם חברי הקבוצה הפלסטיניים, שמספרים על מציאות החיים ועל "לוחמים לשלום".

איך הפך הנוף הפסטורלי של קבר רחל לשרוול בטון אימתני? איך הגיעו בני הקטמונים להר חומה, וחרדים לביתר עלית? כיצד ייתכן שסביב הכפר וולג'ה הולכת וקמה חומה, שתקיף אותה מכל עבר? איך מתמודדים הפלסטינים תושבי הכפרים עם המציאות, ומה יש להם לומר? כיצד פועלת תנועת "לוחמים לשלום" בשטח, ומה בכלל ניתן לעשות?

לשאלות אלו ואחרות התייחסו המארגנים, בניסיון לספר לנו סיפור אחר מזה המסופר בתקשורת הישראלית. הסיור הקיף את העיר בית לחם מכל עבריה: מצפון - חומת הבטון שסביב קבר רחל והבנייה שלא הוקפאה בהר חומה; ממזרח - תקוע, נוקדים ומאחזי "גוש עציון המזרחית"; מדרום - יישובי גוש עציון ההיסטורית; ממערב - החנק התכנוני סביב הכפר נחלין, על ידי ההתנחלות החרדית בית עלית; ולבסוף - גדר ההפרדה ההולכת וסוגרת על הכפר וולאג'ה.

בתוך כך הלך ונחשף הסיפור שמאחורי הסיור: גוש עציון התקבעה בתודעה הציבורית הישראלית כאזור שהיה שלנו, ושבו נישאר גם במתווה של הסדר קבע. אך מה בין גוש עציון ההיסטורית ובין השטחים העצומים של מועצה אזורית גוש עציון כיום, המקיפים את בית לחם וחוסמים את התפשטותה מכל הכיוונים? ומה יהיה על 20,000 הפלסטינים הכלואים במובלעת גוש עציון? גדר ההפרדה הנבנית בימים אלה בקצב מזורז באזור, הופכת כמה מן הפנטזיות הישראליות לסיוט ממשי עבור הפלסטינים החיים באזור. אלה המסרים שהעלו נציגי "לוחמים לשלום".

בעמותת "לוחמים לשלום" מאמינים ש: "רק בכוחות משותפים נוכל לשים קץ למעגל האלימות, לשפיכות הדמים ולכיבושו ודיכוייו של העם הפלסטיני. איננו מאמינים עוד כי ניתן להגיע לפתרון הסכסוך בין שני העמים בדרכים אלימות, על כן אנו מכריזים על סירובנו לקחת חלק בהקזת הדם ההדדית. אנו נפעל רק בדרכים לא אלימות, למען יכיר צד אחד בשאיפותיו הלאומיות של הצד האחר. אנו רואים בדיאלוג ובפיוס את הדרך בה יש לפעול כדי לסיים את הכיבוש הישראלי ואת מפעל ההתנחלויות, ולהקים מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית, לצד מדינת ישראל".

הגיע עת סיכום - מבחינתי, זה היה סיור מרתק, מרחיב ידע, פוקח עיניים ומעורר מחשבה. עבורי, החלק המרגש והחווייתי היה המפגש והשיחה עם חברי "לוחמים לשלום" הפלסטינאים והישראלים. 'משפט המחץ' שהושמע ע"י המשתתפים הפלסטינאים היה: חזרה לגבולות 67 יהיה סוף הסכסוך!!!

וכאן ניפרד בסיפור אופטימי ומחויך, הלקוח היישר מהמפגש המדובר: כשנשאלו הפלסטינאים מה הם מעדיפים, שתי מדינות לשני עמים או מדינת כל אזרחיה, ענו כולם שמעדיפים שתי מדינות. אבל, אם עוד עשור או מאה שנים, תהיה כאן מדינה אחת, אין כלל ויכוח מי יעמוד בראשה: שמעון פרס...

(*צילומים: יילנה סיולקוב, שוש להב )