71 שנה לגירוש טרנסניסטריה – ומה אנו יודעים על כך?

הם מגיעים מערים, מכפרים, מעיירות, הם מגיעים אצלנו מהערים הגדולות.
הם - ניצולי השואה, הזוועות, הפוגרומים, גיבורי המלחמה, ההישרדות ותקומת המדינה.
ביקור מקרי בכל אחד מבתי העלמין בארץ יחשוף בפנינו אנדרטאות לקהילות שלמות שנספו, שנמחקו, שרצו להעלים. ויש גם מקומות, ערים ומועצות המחליטות להגדיל ראש ולתת במה מוניציפאלית לקהילה וניצולים. סיפור כזה יש בפתח תקווה למול ניצולי טרנסניסטריה.

טרנסניסטריה היה אזור ששימש זמן רב מרכז של חיי רוח וחיי קהילה יהודיים.
זהו שם חלקה של אוקראינה שהבטיח היטלר למרשל יון אנטונסקו כגמול על השתתפותה של רומניה במלחמה נגד ברית המועצות.
על-פי נתוני מפקד האוכלוסין הסובייטי מ 1926 מנתה אוכלוסיית האזור 2.5 מיליוני נפשות- רובם אוקראינים ורוסים. כמו כן, נמנו כ 300,000 יהודים, 290,000 רומנים ו- 125,000 גרמנים.

איך נכתבה ההסטוריה (בקצרה...)
בטרנסניסטריה בוצע רצח העם בשלבים:
ראשית בידי יחידות של איינזצגרופה של קולונל אוטו אולנדורף. יחידות אלו חברו לחיילים מן הארמיה הגרמנית ה- 11 ומן הארמיות הרומניות השלישית והרביעית. במעשי ההרג השתתפו חיילים גרמנים לצד רומנים.
על-פי חישובים המבוססים על דוחות הז'נדרמריה והשלטונות הרומניים בטרנסניסטריה ועל סמך עדויות של יחידים, נותרו כ- 45,000 יהודים במחוז הצפוני ובמחוז המרכזי של טרנסניסטריה: מוגילב, טולצ'ין, ימפול, בלטה וריבניצה.
באותה עת היו במחוזות האחרים של דרום טרנסניסטריה יותר מ - 45,000 יהודים.
בין החודשים אוקטובר ודצמבר רוכזו הניצולים היהודים מדרום טרנסניסטריה במחנות המוות הרומניים על גדת נהר הבוג.

פקודות הקבע של הצבא נוסחו בצו שנחתם בידי הגנרל הרומני, הוגו שוואב.
צו זה, שהופץ ברחובות ברומנית, בגרמנית וברוסית פירט בין השאר את המדיניות כלפי היהודים:
* היהודים יחיו בגטאות, בקולוניות, במחנות עבודה.
* כל יהודי המצוי כיום באזור טרנסניסטריה שלא יתייצב בפני השלטונות בתוך עשרה ימים מיום פרסום צו זה לשם קביעת מקום מגוריו, יוצא להורג.
* על היהודים נאסר לעזוב את הגטאות, את מחנות העבודה ואת השיירות ללא אישור מן השלטונות. כל המפר צו זה ייענש בעונש מוות...
* כל יהודי המובא לטרנסניסטריה שינסה לחצות או יחצה את הגבול לרומניה בלא אישור השלטונות, יוצא להורג.
* כל מי שייתן מחסה ליהודים... צפוי לעונש מאסר של 3-12 שנים ולקנס הנע בין 100 ל 200 מארקים.

בחורף 1941 הוחלט לרצוח יותר מ 200,000 יהודים : וכך, ב- 17 באוקטובר 1941 לאחר נפילת אודסה, שלח גוסטב ריכטר, נציגו של אייכמן ברומניה, מזכר לממונים עליו ובו דיווח כי המרשל אנטונסקו הורה על ריכוזם ועל השמדתם של 110,000 יהודים מבסרביה ומבוקובינה בשני יערות סמוך לבוג. החלטה נוספת התקבלה: לרצוח יותר מ70,000 היהודים נותרים- רובם חולי טיפוס - בבוגדנובקה ולאחר מכן בדומנבקה.
ואפשר להמשיך ולפרט עוד ועוד, לצערנו, על מכונת ההרג המשומנת של העמים הללו שלא ידעו שובע מהו.

ביום השואה שיחול השנה ב – 19.04.12, יום ה', יתקיים טקס אזכרה לקדושי טרנסניסטריה בעיר פתח תקווה בה הוקמה אנדרטה לזכר הנספים בטרנסניסטריה כמו גם שדרה על שמם. הטקס ייערך ליד האנדרטה הנמצאת בסמוך לקניון סירקין בעיר.

בטקס שיחל בשעה 09.45 ישא דברים מר מיכה חריש המכהן כיו"ר ארגון א.מ.י.ר. (ארגון מאוחד של יוצאי רומניה בישראל) ויספר על נדבך חשוב בהנצחה של יהודי רומניה – ביניהם קורבנות טרנסניסטריה – באמצעות הקמת מוזיאון יהדות רומניה בראש פינה ויתר הפעילויות המלוות את שימור המורשת והנצחתה של הקהילה השנייה בגודלה בישראל ומי שהייתה הקהילה היהודית השלישית בגודלה באירופה.

הטקס ייערך במעמד: מר יצחק אוחיון – ראש עיריית פ"ת, מר יעקב בן שמחון – סגן ראש עיריית פ"ת, מר מאיר שפי – יו"ר ארגון ניצולי טרנסניסטריה, מר ישעיהו אבידן – יו"ר ארגון ניצולי טרנסניסטריה בפ"ת, חברי מועצת העיר, חברי הנהלת ארגון א.מ.י.ר. וחברי ועד ארגון ניצולי טרנסניסטריה.

הסיפורים האישיים
תמיד גורסים כי המציאות עולה על כל דמיון וכאשר שומעים את העדויות וסיפורי החיים של הניצולים, מבינים חוזק, מזל, גורל וניצחון הרוח מהו.
מי שהקים את ארגון ניצולי טרנסניסטריה ועומד בראשו הוא מאיר שפי.
שפי הוא ניצול טרנסניסטריה ששהה בגטאות של ברשד ובלטה, איבד שם את כל משפחתו ונשלח לבית היתומים בגטו.
בחודש מרץ 1944 נערך מו"מ בין שלטונות רומניה וגרמניה לשחרורם של אנשים ממאה גטאות. שפי היה ביניהם וכך, בסוף שנת 1944 הגיע לארץ עם קבוצה של 2,000 ילדים יתומי טרנסניסטריה.
בשנת 1948 התגייס לצבא ושירות בקבע עד פרישתו לגמלאות בדרגת רב סרן. נשוי +1.

מי שעומד בראש הארגון בעיר פתח תקווה הוא ישעיהו אבידן שהסיפור שלו לבד יכול לספק, בקלות, תסריט לסרט הוליוודי שלא מבייש את כל מה שנעשה עד כה.
ישעיהו נולד בשנת 1929, ברומניה. עת החלה מלחמת העולם השנייה ישעיהו היה עוד ילד ומשפחתו סולקה מביתה. הוריו נהרגו בדרך למחנות ונשארו הוא ואחיו הצעיר ממנו שהופרד ממנו במהלך המסעות.
כשעברו את הדנייסטר היה בחוץ קור של 40 מעלות מתחת לאפס והוא חשב שהוא הולך למות. ישעיהו ישב בחוץ קופא מקור כאשר לפתע עברה אישה יהודיה בשם רוזה דונביץ' שהחליטה לאסוף אותו – כחוש ככל שנראה – והחביאה אותו משך מספר שבועות בתוך מה שנהג היה להיות תנור לחם ישן. רוזה ומשפחתה היו אומנם דלי אמצעים אך טיפלו בו בהרבה חום ואהבה, הזינו אותו במעט האוכל שהיה ברשותם עד שהתאושש ושב לעמוד על שתי רגליו באופן עצמאי. לרוזה הייתה תינוקת באותה העת (כיום אישה בשנות ה – 70 לחייה המתגוררת בלוס אנג'לס).
כאשר נשלחו יהודי מוגילב לפצורהלאגר בסמוך לנהר הבוג הבינו עד מהרה שמי שהולך במסלול שקבעו החיילים לא חוזר משם. רוזה לקחה את ישעיהו והתינוקת והם הסתתרו חורף שלם בכל מסתור שמצאו בדרך.
הנוהג היה שאת הגברים שלחו לעבודה בפרך וכאשר היה מגיע האביב והיו מתפשטות המחלות, החיילים היו מכינים בורות גדולים ויורים בכולם. כך היה מתרוקן המחנה עד שהיה מגיע משלוח חדש של יהודים. ישעיהו, רוזה והתינוקת הסתתרו מתחת לסלעים של נהר הבוג "עד יעבור זעם". בהזדמנות הראשונה שמצאה לנכון, יצאה רוזה ממחבואה, התחזתה לאוקראינית וניסתה לחזור למוגילב יחד עם הילדים.
(מוגילב הייתה עיר על נהר הדנייסטר שהפכה לגטו והייתה מרכזית בתולדות הגליית היהודים לטרנסניסטריה).
על מנת להגיע ליעדם, ביום נהגו השלושה להסתתר בשכיבה בין צמחיית הטבע ובלילה להתקדם במסלול. אוכל – אכלו מה שמצאו בשדה. בדרך תפסו אותם ה – ס.ס האוקראינים אך רוזה הצליחה לשחד אותם עם כמה זהבונים שנותרו לה והם הניחו לשלוש לברוח. לאחר עשרה ימים הגיעו בחזרה למוגילב – שם נאלצו שוב לחפש מקום מסתור. הפעם היה זה מרתף ישן.

כאשר החלה המלחמה בסטלינגרד ב – 1944, הגרמנים לא הצליחו להניע את הטנקים שלהם בעוד שהרוסים הצליחו ושם הם שברו את הקו.
בשנת 1944 הגיעה משלחת עם כסף על מנת להציל יהודים. לקנות אותם בכסף מידי הרומנים. יצחק ארצי (כן, כן... ה"אבא של...") הציל 2,000 ילדים ממוגילב ודאג להביא מהאמריקאים סיוע של אחיות ורופאים שיטפלו בכולם.
בבוקרשט נאספו 2,000 ילדים עד גילאי 17 ונשלחו על האוניה המלכותית, "טרנסילבניה" לארץ. ב – 29.10.45 הגיעו 45 ילדים – שהוא ביניהם – לפתח תקווה למשק פועלות.

ניצול שהפך לדמות מופת
בד בבד הצטרף ישעיהו אבידן ל"הגנה", התגייס לפלמ"ח בשנת 1947. היה חלק מגרעין ההכשרה-"היוגבים". מאוחר יותר התאמן יחד עם הקבוצה בישוב-משלט תל גזר. היה בפלוגה המסייעת, בגדוד החמישי, חטיבת הראל. עסק בליווי שיירות.
ישעיהו השתתף במבצע "נחשון", בקרב על הקסטל, ובכל יתר הפעולות של הגדוד: פעולת התגמול בהר הצופים. פעילות במסרק. השתתף בקרב על לטרון. בסוף 1948 השתתף במבצע חורב"ו בכיבוש צומת רפיח, אבו-עגילה, עוג'ה אל-חפיר.
בצה"ל, נמנה ישעיהו, על כוחות המילואים. שרת ביחידה קרבית בתפקיד של סמל קשר. השתתף בכל מלחמות ישראל עד [כולל] מלחמת יום-הכיפורים וקיבל את כל אותות הגבורה.
ישעיהו (שייקה) אבידן התקבל לעבוד בבי"ס לגננות ועסק בהוראה משך 40 שנה – במהלכם חינך את הנוער שעבר דרכו לאהבת הארץ, הצומח והאסתטיקה.

כן, כן... אלו הם הגיבורים ששרדו, שבנו, שנלחמו ושאנו רק יכולים לקחת דוגמא מהם.
בייחוד בעיתות בהם סולם הערכים בקרב הצעירים הוא רופף ונמוך וקיימת תחושה כי שכחו מהיכן באו.

איך מתעדכנים, לומדים ושומרים על קשר?
באמצעות הארגונים שקמו בארץ. קיימים ארגוני הנצחה כמו זה של שפי וארגונים כלליים כמו זה שמר חריש עומד בראשו.

כמה מילים על ארגון ניצולי טרנסניסטריה
ארגון הכולל אנשים שגורשו מבוקובינה, בסרביה ומחוז דורוחוי לטרנסניסטריה ונמצאים בארץ. איסוף שמותיהם ופרטיהם החל לפני 20 שנה וכיום חברים בארגון 600 איש.
עיקר פעילות הארגון היא פעילות הנצחה. הארגון מעודד כתיבת ספרים ביוגרפים, סיורים לאזור ופעולות המטפלות בזכויות הניצולים.
מידי שנה, נשלחת נציגות מטעם הארגון לטקסי יום השואה ביד ושם. השנה יניח את הזר מר יוסף גוברין, כיום ירושלמי, ניצול שואה מטרנסניסטריה שכיהן כשגריר ישראל ברומניה.
טלפון להתקשרות : 6131383 - 03

אודות ארגון א.מ.י.ר.
ארגון א.מ.י.ר. הוקם ע"י : משה נתיב ז"ל, יצחק ארצי ז"ל, מנחם אריאב ומשה נגור ושם לו למטרה להנציח את ההסטוריה וההישגים של יהדות רומניה ובכלל זה להיות ארגון-על עבור רוב הארגונים הקיימים של יוצאי רומניה הפעילים בישראל, לפעול בשמם ולמענם מול מוסדות רלוונטיים בארץ ובחו"ל, להעלות את קרנה של הקהילה ולדאוג לאינטרסים המשותפים.
במסגרת הפעילות השוטפת של א.מ.י.ר., נעשות פעולות המנציחות את ההיסטוריה של קהילת יהודי רומניה בישראל, כגון : הקמת מוזיאון ומרכז מורשת וגם פעולות לחיזוק התרבות והקשר בהווה.
טלפון להתקשרות : 6121533 - 03

(* בתמונה העליונה: מר מאיר שפי כיום, בתמונות התחתונות : ילדים ונערים ניצולי טרנסניסטריה - בוקרשט 1944 )