על הכפרים הבדואים 'הלא מוכרים' בנגב ועל תוכנית פראוור

ארגון עדאלה ומרכז אעלם ארגנו סיור עיתונאים לנגב, כשמטרתו היתה לעמוד מקרוב על התוכניות הממשלתיות המיועדות להגביר את הלחץ על התושבים הערבים-בדווים בנגב בכל תחומי החיים.

ערב יום האדמה ה- 36, ארגנו ארגון עדאלה ומרכז אעלם סיור עיתונאים לנגב, הנתון תחת גל הפקעת האדמות הגדול מאז 1948. מטרת הסיור היתה לעמוד מקרוב על התוכניות הממשלתיות המיועדות להגביר את הלחץ על התושבים הערבים-בדווים בנגב בכל תחומי החיים. העיקריות בהן היא תוכנית פראוור, המאיימת להפקיע קרוב ל- 800 אלף דונם מאדמות הערבים-הבדווים, לעקור עשרות אלפים מבתיהם ולהרוס את כפריהם.

תוכנית הסיור כללה ביקור כפר אל-סר, השוכן מדרום לבאר שבע, ליד כלא ב"ש החדש, השייך לשטח השיפוט של העיר. בכפר גרים כ- 2000 תושבים והוא מיועד להריסה בהתאם לתוכנית פראוור; תצפית על האסיאז' (שפירושו שמורה, גדר) שהוא אזור הריכוז של הבדווים ובו כפרים לא מוכרים (ואינם מחוברים לחשמל ומים); "שגב שלום - ישוב עירוני אליו מייעדים להעביר את תושבי הכפרים הבדווים הבלתי מוכרים; התארחנו בכפר ח'שים זנה, בו הוקם מיזם תיירותי יפה, עם אפשרות אירוח ללינת לילה, ארוחות, סיפורי מורשת הבדווים ורכישת מוצרים (כמו שטיחים רקומים) שנשות הכפר יוצרות במו ידיהן.

הסיור הסתיים בכפר אל-סירא, הממוקם ליד שדה התעופה הצבאי נבטים. בכפר ניתן ללמוד על הדרכים היצירתיות שנוקטים התושבים כדי להשאר באדמותיהם ולשפר במעט את תנאי חייהם. כל בתי הכפר נתונים לאיום הריסה, כשבנובמבר 2011 ביטל בית משפט השלום את צווי ההריסה, אך המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי. תושבי הכפר מארחים בחביבות, ועונים בעברית טובה על השאלות שלנו.

את הסיור ליווה בהדרכה ובהסברים נרחבים, ד"ר ת'אבת אבו-ראס, שמאמר שכתב עם פרופ' אורן יפתחאל, מופיע בהמשך.

רקע על מתווה פראוור : ב-11 לספטמבר 2011 אישרה ממשלת ישראל מתווה להסדרת ההתיישבות של אזרחי ישראל הבדואים בכפרים הלא-מוכרים בנגב. את המתווה הכינה ועדה שבראשה ישב אהוד פראוור, לשעבר סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, וקיבלה את הכותרת "תוכנית פראוור".

תוכנית העיירות החדשה? ארבע סיבות לדחות את "תוכנית פראוור"
מאת: ת'אבת אבו-ראס ואורן יפתחאל*

כיצד להבטיח התנגדות להצעת חוק חדשה? התעלם מהאוכלוסייה, היה עמום וסודי, והצע תנאים מעליבים. כך נראה תזכיר החוק "להסדרת התיישבות בדואים בנגב" שפורסם לפני כשבוע על-ידי הממשלה. החוק המוצע ו"תוכנית פראוור" אותה אישרה הממשלה בספטמבר, משרטטים מתווה בעייתי, אשר מזכיר את תוכנית העיירות הישנה, בכך שהוא מבקש לרכז את הבדווים ביישובים מצופפים, תוך הפקעת רוב קרקעותיהם. במקום להוביל את הנגב לתהליך פיוס ותכנית פיתוח מוסכמת, תוכנית פראוור מעמיקה את הסכסוך בין הבדואים למדינה. הנה ארבע סיבות מדוע לדחות את החוק המוצע בצורה נחרצת.

ראשית, בהיבט הקרקעי, המרכזי ביותר לפיתרון המוצע, המתווה מתעלם מהזכויות הקנייניות של רוב הבדווים, אשר היו בעלים של קרקעות נרחבות בנגב לפני 1948. בשונה מכל הצעות המדינה הקודמות, החוק החדש מדיר את כל הבדואים שאינם מחזיקים כיום בקרקעותיהם מכל אפשרות לזכות בקרקע. מדובר בלמעלה ממחצית תובעי הקרקע אשר גורשו מאדמותיהם במערב והר הנגב בשנות החמישים, ובקבוצות מסוימות באזור עראקיב ולקייה. במקום לתקן עוול היסטורי, מציע החוק להעניש אזרחים אלה פעמיים - בפעם הראשונה כאשר גורשו מאדמותיהם, ובפעם השנייה כשאין מכירים בתביעתם לקרקע. כמובן שאף קבוצה לא תקבל הסדר פוגעני שכזה.

בנוסף, ההסדר המוצע לבדואים היושבים על קרקעותיהם אמנם מציע אחוזי תמורות מעט גבוהים יותר מאשר בעבר, אבל גם תנאי סף קשים יותר לרישום קרקעות, תוך ויתור על פיצויים. בהערכה מושכלת נראה שהמקסימום שהבדואים יוכלו לקבל מההסדר המוצע בחוק הוא 100-90 אלף דונם, כלומר פחות מאחוז אחד מאדמות הנגב, או עשירית מתביעות הקרקע המקוריות שלהם. לכך יקרא בעברית - לעג לרש.

שנית, בהיבט ההתיישבותי המצב חמור לא פחות. במקום להתייחס בכבוד הראוי לכפרי הבדואים שרובם קיימים עוד מלפני קום המדינה, הצעת החוק והחלטות הממשלה מכנה אותם בצורה מזלזלת כ-'פזורה'. זאת כאילו 46 הכפרים הבדואים הנמצאים בשטח עשרות ומאות שנים אינם קיימים. התוכנית נסוגה מהצהרות הממשלה בעבר, למשל בדו"ח גולדברג, שיש "להכיר בכפרים ככל שניתן", תוך ציון שמותיהם. הדוח הנוכחי מתנה את זכויות התכנון של הבדואים בהשלמת הסדר המקרקעין הבעייתי, ומשאיר את יתרת תחום התכנון כעמום וסודי. בכך מאבדת התוכנית לחלוטין את אמונה של האוכלוסייה הבדואית, החושדת מהרס ופינוי. נזכיר למשל שהכפר עראקיב אשר פונה לראשונה בשנות החמישים, נהרס עוד שלושים פעם הריסתו השנייה ב-2010. קיים חשש סביר שהממשלה מכינה עתיד דומה לעשרות אלפי בדואים במסגרת תוכנית פראוור.

שלישית, המערך המנהלי המוצע ריכוזי ולא דמוקרטי. בניגוד לפרויקטי תכנון אזרחיים אחרים, 'המבצע' להסדרת השטח הבדואי ינוהל ישירות ממשרד ראש הממשלה, ועל מטה הביצוע יופקד אלוף במיל' דורון אלמוג, כאשר לידו פועלת רשות מיוחדת להסדרת ההתיישבות הבדואית, ובראשה הניצב בדימוס יהודה בכר. האם מדובר כאן במבצע צבאי או תכנון אזרחי? בנוסף, ועדת התביעות המרכזית אותה מציע החוק תורכב ממשפטן בכיר כיו"ר, מארבעה נציגי ממשלה ומנציג בדואי אחד ויחיד, אשר ימונה על-ידי... ראש הממשלה. שום אוכלוסייה לא תוכל להסכים למערך ניהולי שכזה, בו אין לה ייצוג הולם, ועוד בנושא רגיש ונפיץ כמו הקרקע וההתיישבות.

רביעית, תוכנית פראוור נגועה באפליה אסורה. רק לפני כשנה הוכשרו עשרות חוות יהודיות שהוקמו באופן לא חוקי בנגב. באותו הזמן מבקשת המדינה, באותם אזורים, לפנות יישובים בדואים בני מאות ואף אלפי אנשים מאדמות אבותיהם. זאת ועוד, באוקטובר השנה אישרה הממשלה הקמת עשרה יישובים יהודיים חדשים באזור ערד, כאשר מאותו אזור היא מבקשת לפנות יישובים בדואים. לא ניתן להגדיר מדיניות זו בשום צורה מאשר אפליה גזענית. האם ועדת פראוור והשר בני בגין לא מבחינים בכך? האם הם מאמינים שהאוכלוסייה תקבל תכנית הבנויה על אפליה?

מה ניתן אם כך לעשות? יש לדעתנו להקפיא מיידית את הצעת החוק ותוכנית פראוור. במקביל יש לדון עם הערבים הבדואים על תוכנית חלופית שהכינה המועצה האזורית לכפרים הבדואים הלא מוכרים עם ארגון 'במקום', העומדת כעת לאישור סופי. תוכנית זו מציגה מתווה המדגים כי ניתן, ראוי ומתבקש להכיר בכל הכפרים על אדמותיהם המסורתיות, וזאת על פי קריטריונים שוויוניים לערבים ויהודים בנגב. במקום לכפות תוכנית עקירה וריכוז כפוי, אשר תעמיק ללא ספק את הסכסוך בנגב, ניתן ללא קשיים מיוחדים להכיר בכל 46 הכפרים הבדואים הקיימים, ולהכיר בכל תביעות הקרקע שיתבררו כאמיתיות. זאת התשתית ההגיונית, הצודקת והשוויונית לפיוס היסטורי בנגב, ולא הבדואים אל תוך עיירות חדשות בנגב.

**דר' אבו-ראס הוא מנהל פרויקט עדאלה בנגב, ופרופ' אורן יפתחאל יועץ למועצה האזורית לכפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב - שניהם מלמדים באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע.