"ליידי מקבת ממצנסק" באופרה הישראלית

הפקה משותפת של האופרה הישראלית ובית האופרה קירוב, ביצירה מאת דמיטרי שוסטקוביץ', בהשתתפות סולני אופרה מרוסיה וישראל ובניצוחה של קרי לין וילסון.

האופרה הישראלית שבה ומעלה את "ליידי מקבת ממצנסק" מאת דמיטרי שוסטקוביץ' - סיפור אהבה יצרי, שבמהלכו מבצעת הגיבורה שלושה מעשי רצח, בגלל אהבתה האובססיבית לגבר חייה. את האופרה הקדיש שוסטקוביץ' לאשתו לעתיד.

האופרה ליידי מקבת, לא זו של שקספיר, אלא מקבילתה ממצנסק שברוסיה, מבוססת על נובלה קצרה של ניקולאי לסקוב, המתרחשת בעיירת ספר במחוז מצנסק. הגיבורה, קתרינה, נשואה לבעל אמיד בעל נכסים השוהה זמן רב מחוץ לבית. כשהיא נותרת לבדה היא מתאהבת בסרגיי, פועל העובד באחוזה, ומכאן מתחיל מסע של רצח כדי לסלק מדרכה את כל מי שעומד בינה לבין אהובה.

היא מרעילה את חמה, בוריס, לאחר מכן ביחד עם סרגיי היא רוצחת את בעלה זינובי וכאשר המשטרה מגלה את גופת הבעל נשלח הזוג לסיביר. במהלך המסע המפרך, סרגיי הבוגדני לוטש עיניו לבחורה צעירה והוללת. לאחר שהזוג החדש משפיל אותה, מבינה קתרינה כי יש לה יריבה, היא דוחפת אותה מהגשר למימי הנהר הקפואים ולאחר מכן קופצת בעצמה אל מותה.

האופרה הועלתה לראשונה ב-1934 ולאחר מכן עברה שינויי עריכה על ידי המלחין. ב-29 בינואר 1936 הופיע מאמר מערכת בעיתון "פרבדה" תחת הכותרת "כאוס במקום מוסיקה". הטענה המקובלת הייתה כי סטלין עצמו כתב את המאמר, בו הוקיע את שוסטקוביץ' ואת האופרה שלו. האופרה תוארה כ"עצבנית, צעקנית, נירוטית... בוטה, פרימיטיבית, וולגארית ... כאוס אחד גדול במקום מוסיקה. אולי הסיבה לכך נעוצה בכאוס שבמוסיקה ובחוסר ההתייחסות לפוליטיקה, ואולי אופרה זו מתאימה לטעם הקלוקל של הקהל המערבי".

ההתקפה על האופרה הייתה מכה קשה ובלתי צפויה עבור המלחין הצעיר, שנחשב כבר אז לאחד המלחינים המובילים בברית המועצות. סלומון וולקוב, אשר ערך את הספר "עדות", זיכרונותיו מעוררי המחלוקת של שוסטקוביץ', טוען כי כתוצאה מהגינוי הרשמי של "ליידי מקבת ממצנסק", שוסטקוביץ' עמד על סף איבוד לדעת. שוסטקוביץ' ענה למתקפה באופן שהיה אופייני לו, הוא התכנס בתוך בעצמו והלחין את הסימפוניה החמישית, יצירה שחיזקה מחדש את מעמדו כמלחין.

בכל תקופת שלטונו של סטלין, חי שוסטקוביץ' תחת תחושת אימה. הממשלה התערבה באמנות כשהיא מגנה בחריפות את מגמות האבנגרד האירופאי במוסיקה ובשאר האמנויות. המגמות הניסיוניות השונות באמנות נאסרו לחלוטין. המטרה המקובלת היחידה של האמנים ויצירתם הייתה לגרום לצופים ולמאזינים הנאה. בשנת 1948 האשים השר אנדרי ז'דאנוב באופן חריף ביותר את שוסטקוביץ' ועמו גם את פרוקופייב ומאיסקובסקי על כך שלא חגגו את ניצחונה של אמא רוסיה במלחמת העולם השנייה בצורה מוסיקלית נאותה. רק עם מות סטלין ב-1953 הרגיש שוסטקוביץ' בטוח דיו להוציא את כל המוסיקה שהתגבשה בלבו פנימה במשך אותן שנות דיכוי: מחזור שירים, הקונצ'רטו לכינור והסימפוניה העשירית.

האופרה מועלית בישראל בהשתתפות סולנים מהשורה הראשונה. את ליידי מקבת שרה זמרת הסופרן הקנדית ילידת אוקראינה אנה שפנז'יסקייה, לסירוגין עם זמרת הסופרן הישראלית לריסה טטוייב, מבכירות סולניות האופרה הישראלית. בתפקיד סרגיי מופיעים לסירוגין שני זמרי טנור רוסיים, המופיעים כדרך קבע על במות האופרה המובילות בעולם: וסבולובד גריבנוב ורומאן מורביצקי. את תפקיד בוריס, חמה של קתרינה, מבצע זמר הבס-בריטון המוביל של האופרה הישראלית ולדימיר בראון.

עוד מופיעים: הבס הרוסי (הנפלא) ולדימיר מטורין, בתפקיד הכפול של הכומר ושל האסיר הזקן; הטנור האמריקאי דג ג'ונס בתפקיד שוטה הכפר השיכור; הטנור הרוסי מראט גאלי בתפקיד זינובי; סולני האופרה הישראלית ליליה גרצובה, איילה צימבלר, אלה וסילביצקי, אפרת אשכנזי, פליקס ליבשיץ, נח בריגר, עמית פרידמן, סורין סמיליאן ועוד.

האופרה בניצוחה של קרי-לין וילסון, המנצחת הקנדית ששבה לאופרה הישראלית (לאחר שניצחה בשנה שעברה על "פיק דאם"); בבימוייה של אירינה מולסטובה, מי שהייתה ידידתו הטובה של שוסטקוביץ'; בישראל תביים את ההפקה על פי הבימוי המקורי של מולסטובה, הבמאית יוליה פבזנר; מעצב התפאורה הוא ג'ורג' ציפין ומעצב התאורה הוא ולדימיר לוקסביץ', שניהם מבכירי המעצבים של בית האופרה קירוב; על ההצגה האחרונה ינצח המנצח הישראלי הצעיר דניאל כהן

כמקובל באופרה הישראלית, שעה לפני כל מופע תתקיים הרצאה בת 30 דקות באולם (הכניסה חופשית לבעלי הכרטיסים לאותו ערב) ובתום חלק מהמופעים יתקיים "אופרה טוקבק" עם משתתפי ההפקה באכסדרה העליונה. המופעים בבית האופרה במשכן לאמנויות הבמה בת"א עד 17 במרס 2011. ההופעות בשפה הרוסית בליווי כתוביות תרגום בעברית ובאנגלית.

(* תמונות : יוסי צבקר)