בשליטה מלאה

לאיסבל מסדו ממש נמאס ששואלים אותה על פקונדו ארנה. אחרי שעשר שנות זוגיות נגמרו בזה שהוא אבא לילדה ממישהי אחרת, היא ממשיכה בחייה עם חבר חדש, כלב חדש ותפקיד חדש. סוף פסוק.



היא כנראה לעולם תישאר בתודעה כאקסית המיתולוגית של פקונדו ארנה אבל איסבל מסדו עושה הכל כדי להתנתק מהסטיגמה, להתנתק מהזכרונות שצברה בזרועות הבלונדיני המסוקס ולהמשיך הלאה. באוגוסט היא חגגה 33, יש לה בן זוג חדש בשם סימון ברושרד, היא עובדת בפול ווליום על הטלנובלה "דון חואן וגבירתו היפה" בכיכובו של חואקין פוריאל ויש לה גם כלב יורקשייר חדש העונה לשם באוור, על שם ג'ק באוור הסוכן הבלתי נלאה מ־"24". "אני עוברת תקופה נפלאה", היא מצהירה, "והרבה בזכות חברותיי הטובות, שהחזירו אותי לחיים, והרשו לי לבכות ולצרוח, רק עד גבול מסוים".

מה עוד עזר לך להתגבר על הפרידה?
"בכל דבר רע אפשר למצוא גם דברים טובים. מהר מאוד הבנתי שהעצב הזה מזיק לי גם פיזית. זה הגוף היחיד שיש לי, ואני צריכה לשמור עליו".

אני מבין שגם פיתחת אמונה רוחנית חדשה בכל מה שנוגע לגוף?
"כבר כמה שנים אני מקפידה לא לקחת אף תרופה חוץ מאספירין לכאב ראש, וגם אז, רק כשהכאב חמור. כל כאב פיזי עובר דרך הראש ואפשר להשתלט עליו בעזרת כוח המחשבה והמוח. קראתי ספרים על זה ואני שומעת הרצאות".

הפסקת גם את הטיפול הפסיכולוגי?
"אני אדם מאוד מודע. אני רואה את כל מה שאני רואה באופן מאוד בהיר. אני יכולה להסתכל על עצמי מהפינה, בריחוק".

נשמע מסובך...
"כן, אבל הגעתי למצב של כזאת שליטה עצמית, שאני מסוגלת לשנות לעצמי את החלום תוך כדי שינה ולגרום לו להסתיים בדיוק כמו שאני רוצה".

לא יכול להיות! עד הקטע הזה האמנתי לך....
"אני נשבעת לך. כשאני מבינה שחלום עומד להסתיים רע, אני מתעוררת אומרת לעצמי: 'איזה חלום מכוער, אני משנה את הסוף שלו' ואז אני מאמצת את המחשבה ומשנה אותו".

זה די ברור שאת אוהבת להיות בשליטה. זה נכון שאת חולת סדר וניקיון אובססיבית?
"לא. אני בסך הכל צריכה שהבית יהיה נקי, מסודר ויפה. יש לי עוזרת בית שעוזרת לי. ולמרות שאני דואגת לכל פרט, אני אף פעם לא מצליחה להבין למה בין הבגדים הלבנים בארון, תלויה פתאום גם חצאית ג'ינס".

חשבת על זה שאם תרצי לעבור לגור עם חבר שלך תצטרכי לשנות כמה דברים?
"כרגע אני לא מתקרבת אפילו לרעיון של מגורים משותפים. כשאעשה את זה אצטרך להתפשר על כמה דברים, אבל על החלוקה בין צבעים במגירה, אני לא מוותרת. אסור שהצבעים יהיו מעורבבים".

זה נכון שנשים מתחילות להילחץ כשהן מגיעות לגיל 30?
"דווקא אני ממש בסדר, מאוד רגועה. יש לי את העבודה שלי, המרחב שלי המכונית שלי והבית שלי. אני אדם עצמאי שנהנה מהזמן שלו".

זה נשמע כאילו את אומרת: "אני לא צריכה גבר שיפרנס אותי"....
"אני לא זקוקה לגבר במובן הזה. בגלל זה אני עובדת כל כך קשה. במשך השנים עשיתי הרבה מאמץ כדי להגיע אל המקום בו אני נמצאת היום. למשל, עבדתי שנתיים בלי הפסקה, כדי שאוכל לעשות גם תיאטרון, בשביל הכיף. תמיד בחרתי איפה אני אהיה ועל מה אעבוד. הכל משתנה בחיים, והמהפכות עוזרות לך לגדול".

אף מילה על פקונדו

את משתעשעת במחשבות על משפחה?
"החלום הזה תמיד היה. אבל זה משהו שאי אפשר לעשות לבד. אין לי תכנית מוגדרת שאומרת שבגיל הזה והזה, כבר יהיו לי ילדים. אני נותנת לזמן לזרום. החיים מובילים אותך בדרכים שונות".

את לא שואלת את עצמך למה הדברים מתרחשים כמו שהם מתרחשים?
"תראה, יש דברים שמגיעים בלי שחשבת שהם יגיעו. לפעמים דברים קורים בצורה מסוימת, רק בגלל שמשהו טוב יותר עומד לקרות. אני חושבת שזה טוב לחשוב ככה בחיים. תמיד יש משהו טוב בדרך, ששווה לחכות לו".

סיימת יחסים של עשר שנים. איך הצלחת להתנהל בכזאת שלווה במהלך הפרידה?
"אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה. אין לי ברירה אלא לקבל את זה. למזלי בחרתי לעשות את זה בצורה בריאה. שמתי גז על העבודה ודאגתי להיות בקשר עם החברים שלי ועם האנשים שאוהבים אותי".

היה לך קשה לראות אותו מכניס אדם חדש לעולמו?
"אני לא מתעסקת בשאלה הזאת. כל אחד חי את החיים שלו הכי טוב שהוא יכול. אין פה הרבה מקום לאנליזות ופרשנויות. זה משהו עמוק מדי, ואני לא יכולה לפתוח אותו בפני כל העולם, שיקרא".

חלפה שנה וחצי והתחלת ביחסים עם גבר אחר....
"חייתי מעולה עם הבדידות שלי ואני עדיין עושה את זה. אני אדם חופשי ואני נהנית לקרוא עד שש בבוקר, בלי להפריע לאף אחד לידי. יש לי קו מחשבה קצת מטורף, קצת אובססיבי אבל גם אחראי. ובזכות האחריות הזאת, אני מסוגלת להתענג על כל יום שעובר. בזכות האחריות שאני מגלה, כל מי שעשה לי רע לא נמצא בחיים שלי. אני רוצה רק יחסים בריאים. כל מי שפגע בי, סילקתי אותו מחיי".

את מתכוונת לפקונדו? בגלל זה זה נגמר? הוא פגע בך?
"אני לא הזכרתי את שמו ולעולם לא אעשה את זה. אני לא מדברת על זה".

מה עבר עלייך כשגילית שהוא עומד להפוך לאבא?
"..........."

אוקיי, הבנתי. אז בואי נעבור ליחסים שלך עם סימון. את עדיין מעדיפה לקרוא במיטה עד שש בבוקר?
(צוחקת) "אני חיה את ההווה. המון דברים עוברים לי בראש בו זמנית. סיימתי לקרוא את התסריט של 30 פרקים של 'דון חואן וגבירתו היפה' והתחלתי בחזרות על המחזה 'ארוחת ערב של טיפשים', עם הקומיקאי פרנצ'לה ואדריאן סואר. בקרוב אני נוסעת למר דה פלטה ואחר כך נראה".

אז אולי שנה הבאה מתאימה לאמהות?
"לא, לא. בשבילי החיים הם היום. מפה אני הולכת לצילומים, אני עוד לא יכולה לחשוב על אמהות".



*** הכתבה פורסמה בגיליון 103 של מגזין "ויוה".