מאכלי ראש השנה בעולם

ראש השנה היהודי הוא מסורת מרתקת של מאכלים וסמליות, ואנחנו בחרנו להסתכל על הסמלים המוכרים שלנו מנקודת מבט שונה.

מה אומרים הסינים על ראש הדג? ומה מביע הרימון לספרדים? הסמלים שלנו, הפרשנות של העולם.



ראש השנה הוא חגיגה של טעמים וריחות, אבל הסמליות שהצטרפה למאכלים במשך השנים הופכת את ארוחת החג להרבה יותר מסתם סעודה. כדי לתת משמעות נוספת למאכלים הנפלאים, מצרפת המסורת סימנים למרכיבי המזון של החג, וכך הופכת אותם מאוכל חגיגי לפולחן של ממש.
אנחנו בחרנו לקחת את מאכלי החג המסורתיים שלנו ולהכיר אותם קצת אחרת - כל מאכל והמקום ממנו בא, כל מאכל והסמליות שהוא נושא איתו. בפעם הבאה שאתם נוסעים לרחבי תבל, תוכלו לראות איך מסורות העולם מתחברות אחת לשנייה, ותראו איך אתם לוקחים מעט מהחגיגיות של ראש השנה איתכם.


* "יהי רצון...שנהיה לראש ולא לזנב." - ראש דג, סין
הסינים, אתם ודאי יודעים, מעריכים מאד את החוכמה היהודית, אבל בתחום אכילת הדגים יש לנו מחלוקת: בעוד אצלנו מקובל לאכל את ראש הדג, כדי שנהיה לראש ולא לזנב, בראש השנה בסין מעדיפים ללכת על הדג כולו. להיות ראש, הם מסבירים, זה חשוב אבל חשוב מכך שיהיה לכל דבר גם התחלה וגם סוף מוצלחים. תודו שיש בזה משהו. אבל אל דאגה – אם אתם אוהבים דגים אבל לא רוצים לאכול את הראש והזנב – גם לזה יש משמעות עבור הסינים: העובדה שאנחנו משאירים שאריות מוכיחה שאנחנו נהנים משפע, ומי ייתן וכזו תהיה גם השנה הקרובה.

סין הגדולה הופכת בשנים האחרונות ליעד פופולארי במיוחד אצל המטיילים הישראלים, הודות לשלוש סיבות מרכזיות:
1. הפתיחות הסינית. כתוצאה מהמהפכות החברתיות המתרחשות בה היא הופכת לנגישה יותר וקלה יותר לטיול.
2. מצד שני, סין עדיין נחשבת לשונה ביותר, וגם לאחר שיעדים רבים באסיה כבר הפכו מערביים למדי עבור התייר הישראלי – סין עדיין אקזוטית ומסקרנת.
3. לבסוף, המחירים הזולים יחסית של טיול בסין עוזרים לנו לוודא שגם אנחנו נוכל להרשות לעצמנו להשאיר שאריות מארוחת החג.


* "יהי רצון...שנהיה מלאים מצוות כרימון." - רימון, ספרד
הרימון מגיע במקורו מאגן הים התיכון והמפרץ הפרסי, אבל דווקא בעיר גרנדה שבספרד הוא הפך לסמל של ממש, והוא אפילו מופיע בסמל העיר.
שם העיר עצמה הוא וריאציה על המילה רימון בספרדית - מה שמלמד על הקשר של הפרי למקום. אחד הסיפור המסורתיים מסביר שהרימונים הגיעו לאזור יחד עם הכובש המוסלמי, והשתקעו בו בצורה מצוינת. הגרסה הרומנטית, כמו הגרסה היהודית, מתייחסת לשפע האדיר שיש ברימון – גרנדה המסתורית היא עשירה ומתוקה כמו הפרי.

חבל אנדלוסיה, המתפרש בחלקה הדרומי של ספרד הוא איזור עתיר קסם הודות לנופים וההיסטוריה שלו, וגרנדה, בירתו של מחוז גרנדה, היא ללא ספק אחת הפנינים שלו. המורים, שפלשו לאזור זה מצפון אפריקה במאה השמינית השאירו את חותמם בכל פינה, והמונומנטים המדהימים שנשארו אחריהם מהווים מוקד משיכה לאזור עד היום. תושבי גראנדה בחרו להתמקם למרגלות ההרים הגבוהים ביותר בספרד, והנוף כאן מהמם ממש. הגנים היפים והרחובות הצרים עטורי הפרחים של העיר, מבטיחים שהות נעימה תוך שמיעת שירת הפלמנקו של הנוודים ברקע. המבקרים בה יזכו גם לראות את אלהמברה הנהדרת, המפורסמת באתרי אנדלוסיה - גבעה שמשקיפה על העיר ומאכלסת מבנים מורים שונים. ונסיים בנימה רימונית: השער המוביל לטירת אלקזאבה (Alcazaba) נקרא על שם הפירות המלכותיים ומעוטר בהם.


* "יהי רצון...שייכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו." - כרתי (כרישה), ווילס
הכרישה לא נחשבת במחוזותינו לירק הדור במיוחד, אבל לפי מקורות ספרותיים שונים, הוולשים בחרו בה לאחד הסמלים הלאומיים שלהם, וגם הם ביקשו לכרות את כל מבקשי רעתם. הוולשים הם אחד מהעמים המאוחדים כיום תחת הממלכה המאוחדת, אבל ההיסטוריה שלהם עתירת מאבקים לאומיים. מעמדה של הכרישה התבסס באחד מאלה: במהלך קרב במאה השישית מול הסקסונים, שנערך בשדה כרישה, הורה המלך לחייליו הוולשים לשים על קסדתם את הירק, ומאז הוא נשאר עימם. ביום סנט דיוויד, שחל מדי שנה בראשון למארס, וולשים רבים לובשים עד היום את סמל הכרישה.

ווילס שוכנת בצד הדרום מערבי של האי הבריטי, ולמרות קרבתה היחסית ללונדון, היא עדיין לא הפכה ליעד פופולארי בקרב המטייל הישראלי. שעתיים ברכבת מלונדון והמבקרים בה פוגשים בה את בריטניה האמיתית – לא זו של העיר הגדולה, אלא זו של המרחבים הירוקים, הטירות, והאוויר הפתוח. בשטח הזהה לגודלה של מדינת ישראל תמצאו טבע נפלא, הרים, גבעות, ופארקים לאומים שהופכים את הביקור כאן לאנחת רווחה לריאות ולנפש. ווילס יכולה להתאים למטיילים תרמילאים באותה קלות שהיא מתאימה לטיולי משפחות, ואפילו לשוחרי האקסטרים. אפילו אוהבי הערים ימצאו בבירתה, קארדיף (Cardiff), מקום שנעים מאד לבקר בו.


* "יהי רצון...שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו." - סלק, רוסיה
אחד המאכלים הידועים ביותר במטבח הרוסי, והמזרח אירופאי בכלל, הוא הבורשט, מרק סלק חמוץ-מתוק. המאכל קיבל וריאציות שונות במדינות השונות, אבל בכולן הוא נהנה מצבע אדום עז שוודאי עזר לו לקבל מעמד של כבוד כבכיר המנות. קר, כפי שהוא נהוג בקרב יהודי אשכנז או חם, כפי שהוא מקובל ברוב המטבחים המזרח אירופיים - השרידות של הסלק הפכה אותו פופולארי, ועזרה גם לרוסים עצמם לסלק כמה אויבים ושונאים.

רוסיה נחשבת כיום ליעד מתפתח עבור הקהל הישראלי – גם זה ששורשיו במדינה והוא נוסע כעת לבקר במחוזות ילדותו, וגם לאוכלוסיה הכללית, שמגיעה לכאן בעיקר כדי לטבול בפאר של הערים הגדולות, ובעיקר מוסקבה וסנט פטרסבורג. שתי הערים הן אבן שואבת לאוהבי אדריכלות ותרבות גבוהה הודות לכיכר האדומה המוסקבאית והסצנה התרבותית המפותחת של סנט פטרסבורג. גם תרמילאים מתחילים להתוודע ליתרונות הביקור באמא רוסיה, וכיום נסיעה ברכבת הטרנס-סיבירית נחשבת לאטרקציה בפני עצמה.


* "יהי רצון...שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכיותינו." - קרא (דלעת), ארה"ב
כל מי שראה סדרה אמריקנית בטלוויזיה יודע שבארה"ב מתייחסים מאד בחיבה לדלעת שלהם. אם בעברית היה קורא אדם לרעייתו "דלעת" סביר להניח שהתגובה הייתה זועמת למדי, אבל בארה"ב המושג Pumpkin מקובל ביותר כשם חיבה. בתקופה של סוף הסתיו, כשהדלועים בשלים, מתכסה צפון אמריקה בגושים הכתומים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מסעודות החג בחג ההודיה ובקישוטי ליל כל הקדושים. המאכל הידוע ביותר הוא כמובן עוגת הדלעת, ה Pumpkin Pie אם תרצו, שמרגע שמתגברים על הרתיעה הראשונית מהמונח העברי, מתגלה כקינוח נפלא.

כמעט אין צורך לתאר את הנפלאות של ארה"ב כיעד תיירותי, אבל פעמים רבות המטיילים בה מסתפקים בערים הגדולות, ומפספסים קצת את אמריקה האמיתית. מסע בעקבות הדלעת, בעיקר בחודשים אוקטובר ונובמבר לוקח אותנו אל מחוץ לניו יורק, אורלנדו ולוס אנג`לס ומפגיש אותנו עם אמריקה ירוקה וצומחת באזור הצפון של ניו אינגלד, בטבע הפתוח של איזור פנסילבניה ואוהיו, בדרום המסורתי של אלבמה ומיסיסיפי, ובמדבריות של נבאדה וניו מקסיקו. השילוב הנפלא הזה הופך את ארה"ב ליעד פורה לטיולים רבים וחוזרים, בכל מיני גילאים ולכל תחומי העניין.

* "יהי רצון...שתגזור עלינו גזירות טובות." – גזר, הולנד
הגזר הפך לנפוץ באירופה, בין היתר, הודות לפריחה לה הוא זכה בהולנד במאות ה-15 וה-16. למעשה החיבור בין הולנד לגזר הוא נסיבתי בלבד, שכן השורש הפך לסמל הודות לצבעו הכתום. בימי המרד ההולנדי, נסיכות Orange השתמשה בו כדי לעורר את מחאת ההמונים. גם היום, אגב, ניתן לראות שמשתמשים בצבע הזה כדי לעורר קולות מחאה, גם אם הגזר עצמו, כבר הפך לירק א-פוליטי.

הולנד היא יעד פופלארי ביותר בקרב הקהל הישראלי, גם משום שהמדינה תמיד מצטיירת לישראלים כאוהדת, וגם בגלל ההיצע האדיר שהיא מציע למטיילים מכל הסוגים: המטיילים הצעירים באים להולנד כדי לחוש קצת מהליברליות שלה, ומאווירת הפתיחות השוררת בה - בעיקר בבירתה אמסטרדם, בעוד משפחות מוצאות אותה אטרקטיבית בעיקר הודות לשלל האטרקציות שהיא מציעה, ולטעימה של אירופה הקלאסית שהיא מאפשרת. גודלה המצומצם יחסית, כמו גם קבלת הפנים הלבבית של התושבים הופכת את הולנד לאחד המקומות הנעימים ביותר לביקור.


* ולסיום... תפוח ודבש - הודו
בראש השנה מסמל התפוח העגול את השלמות לה אנחנו מייחלים בשנה הקרובה, והטבילה בדבש הופכת את הכל למתוק יותר. הסממן המובהק ביותר של החג, התפוח, הוא גם מושא הגאווה של מנאלי בהודו. המבקרים באזור זה, שנקרא לעיתים קרובות "ארץ התפוחים" (Apple Country), פוגשים בכל פינה מטעים אדירים ומדיפי ריח של תפוחים. מצחיק לגלות שהיו אלה דווקא הבריטים שהביאו לכאן את התפוחים, והעצים התאקלמו כל כך מהר עד שתוך זמן קצר הם פשוט התמוטטו מנטל הפרי. את הדבש מספקת כאן האווירה: הרי ההימלאיה, הנהרות השוצפים ואלפי המטיילים מכל העולם מתנקזים לכאן – כולם יחד עושים את האזור למזמין במיוחד.


לכל מקום שתבחרו לנסוע, שתהיה לכם שנת טיולים נפלאה!