בלונדי באמפי פארק ברעננה

Parallel Lines, Heart of Glass, One Way or Another, Picture This, Hanging on the Telephone – הם רק חלק קטן מאינסוף הלהיטים שהנפיקו דבי הארי וחבריה ללהקת BLONDIE שהשפיעו השפעה עמוקה על מוסיקת הפופ והרוק של שנות ה-80, שנות ה-90 ועד ימינו אנו. די אם נזכיר את Madonna, No doubt-וכל בלונדינית אחרת שניתן לחשוב עליה.



BLONDIE קמה בראשית שנות ה -70 ואופיינה כלהקת פאנק שכמעט ולא זכתה להערכה.. בשנות ה-70 המאוחרות ובראשית שנות ה-80, היא הצליחה לגבש סגנון הרפתקני ונועז, שאפשר לה לצאת מהזירה המקומית ולזכות להכרה בינלאומית רחבה, הסגנון המוזיקלי של הלהקה היה מבוסס על מוזיקה אלקטרונית ומיקסים המשלבים אלמנטים של דיסקו, ריקוד והיפ הופ.

הלהקה נכנסה להיכל התהילה של הרוק'נרול בשנת 2006 - מקום השמור לאמנים מן השורה הראשונה בתחומם.

את הלהקה ייסדה דבי הארי, שנולדה במיאמי ב-1945 וגדלה במשפחה מאמצת. עם סיום לימודיה עברה הארי למנהטן, וניסתה את מזלה בתחום המוסיקה. ההרכב הראשון בו הופיעה היה להקה היפית בשם Wind in the Willows. הרכב זה אפשר לה להתנסות בתחום, אך לא להתפרנס ממנו. הארי עבדה למחייתה בעבודות מזדמנות, ביניהן עבודה בבאר של "פלייבוי", בתור שפנפנה. בראשית שנות ה- 70, ניסתה הארי את מזלה בהרכב חדש בשם ה-Stillettoes אותו הקים כריס סטיין, בוגר בית הספר לאמנות חזותית בניו-יורק. סטיין הפך לשותפה המוסיקלי הנאמן ביותר של הארי, ומאוחר יותר גם לחברה לחיים. יחד החלו השנים לעצב מחדש את הלהקה ושינו את שמה ל-Blondie" על שמו של טור קומיקס מצליח שמתפרסם בעיתוני ארה"ב מאז 1930. "Blondie" גם היה קריאה נפוצה של עוברי אורח לעבר הארי, כשהלכה ברחוב.

באוגוסט 1974 החלו הארי וסטיין לגבש את הרכב הלהקה. התהליך הסתיים כעבור שנה, כשבנוסף להארי ולסטיין, היו חברים בלהקה קלם בורק, גארי ואלנטיין וג'ימי דסטרי. הארי וסטיין כתבו את רוב החומר של הלהקה, ובדצמבר 1976 הוציאו בהוצאה פרטית אלבום ראשון, שלא זכה להכרה. בעקבות הכישלון נעשו שוב שינויים בהרכב: ולנטיין הבסיסט פרש, והוחלף בפרנק אינפנט.

באוקטובר 77' חתמה הלהקה על חוזה עם חברת התקליטים “Chrysalis”. היא הוציאה מחדש את אלבומה הראשון, והקליטה אלבום נוסף בשם Plastic Letters. שני האלבומים, שנחשבו לאלבומי פאנק, נכשלו. כשההצלחה המסחרית לנגד עיניה, שינתה הלהקה כיוון. אינפאנט עבר לנגן גיטרה ונייג'ל הריסון הצטרף כבסיסט. חברי Blondie פנו ליוצר הלהיטים הנודע מייק צ'פמן (שהתפרסם בעיקר בעבודתו עם סמוקי) שיפיק אותם ועבדו על התאמת החומר שלהם לקהל יעד רחב.

התוצאה: הצלחה מסחררת. אלבומם השלישי, Parallel Lines, יצא בשנת 1978, והצליח להתברג באיטיות לצמרת המכירות. הלהיט "Heart of Glass” הגיע למקום הראשון בבריטניה ובארה"ב, והאלבום הגיע לפלטינה. בעקבות ההצלחה נכנסו Blondie לתקופת עשייה אינטנסיבית. הם הוציאו תוך שנה אלבום רביעי בשם Eat to the Beat, ושנה לאחר מכן הוציאו את אלבומם החמישי,Autoamericon. שני האלבומים זכו להצלחה והגיעו לפלטינה. באותה תקופה גם שולבו שירים של הלהקה גם בפסקול הסרט המצליח "ג'יגולו אמריקאי", ביניהם הלהיט "Call Me" שהארי כתבה עם מפיק-העל ג'ורג'יו מורודר.

Blondie רכשה קהל מעריצים גדול, שסגד ללהקה, ובעיקר לדבי הארי. הארי נחשבה לתשובה המודרנית לכוכבת העבר מרלין מונרו וזכתה להערצה המונית. תמונתה הופיעה על מרבית עטיפות האלבומים של Blondie, והיא הייתה ללא ספק כוכבת הלהקה. בעקבות ההערצה, אף זכתה הארי לככב במסע פרסום לג'ינס של המעצבת גלוריה ואנדרבילט. מאוחר יותר, היא זכתה שיוציאו בול במאלי שנשא את דיוקנה. הפער שנוצר בין סולנית הלהקה לשאר חבריה, החל ליצור סדקים בBlondie. חברי הלהקה התמרמרו על כך שהגבול בינה לבין הלהקה כולה היטשטש בעיני המעריצים עד כדי כך שBlondie נתפסה כלהקתה של הארי.
בנוסף לכך, שינוי הקו המוסיקלי ושילוב הצליל האלקטרוני, הוציאו את אינפאנט מהתמונה. הוא תבע את חברי הלהקה, בטענה שהם הורסים את הקריירה שלו, בכך שאינם מאפשרים לו להשתתף בכל הישיבות, החזרות וההקלטות. בסופו של דבר הגיעו חברי הלהקה לפשרה מחוץ לבית המשפט, ואינפאנט נשאר בהרכב. הסכסוכים הובילו גם לכך שלאורך שנת 1981, עבדו חברי הלהקה על פרויקטים אישיים, בניסיונות עצמאיים לרכב על גל ההצלחה של הלהקה. בורק הפיק להקה ניו-יורקית בשם Colors, ודסטרי ניסה את מזלו באלבום סולו.

בלט במיוחד אלבום הסולו המצליח של הארי,Koo Koo, בהפקת ברנרד אדוארדס ונייל
הארי פנתה גם לתחום המשחק והשתתפה במספר מחזות באוף-ברודווי, ובסדרות טלוויזיה, ביניהן "סוכן סמוי".

ב-1981 הוציאה הלהקה אלבום אוסף וב-1982 חזרו חבריה לשתף פעולה. אלבומם השישי, The Hunter, נכשל מבחינה מסחרית, למרות שמספר סינגלים ממנו כיכבו במצעדי הפזמונים. גם סיבוב ההופעות של Blondie לא הצליח להתרומם, ובאוקטובר 1982 התפרקה הלהקה.

מלבד הארי וסטיין, שהחליטו לקחת חופשה מעולם המוסיקה, המשיכו שאר חברי הלהקה להופיע בהרכבים אחרים. הריסון ובורק הצטרפו להרכבו של סטיב ג'ונס (לשעבר מהסקס פיסטולס) שנקרא Checquered Past . הארי השקיעה את מאמצים רבים בטיפול בסטיין, שלקה במחלה גנטית קשה ונדירה, ורק באמצע שנות ה- 80 חזרה בכוחות מחודשים לפיתוח קריירת הסולו שלה. מבחינה אומנותית ומסחרית לא הצליחה הארי לשחזר את ההצלחה לה זכתה בBlondie. דסטרי הפך למפיק וסטיין התאושש ממחלתו והקים חברת הפקות עצמאית בשם “Animal Records”.

ב-1998 התאחד ההרכב המקורי של Blondie, הארי, סטיין דסטרי ובורק, לסיבוב הופעות משותף באירופה. 16 שנה אחרי פירוקה, עוררה עדיין הלהקה עניין רב. היא הוציאו אלבום חדש בשם No Exit והשיר "מריה" מתוכו הגיע למקום הראשון בבריטניה. יחד עם זאת, התקשה האלבום לשחזר את הצלחת העבר.
בתחילת 2001 החלה הלהקה לעבוד על אלבום חדש וסיבוב הופעות.
בשנת 2004 שחררו אלבום ו - DVD בשם "Blondie's Live by Request"

בשנת 2008 EMI ישחררו שוב את האלבום שהקנה ללהקה את המקום הראשון בארה"ב "Heart of Glass" ונמכר במעל 20 מיליון עותקים .

לאחרונה, הודיעה BLONDIE על יציאה לסיבוב הופעות עולמי במסגרת חגיגת ה- 30 שנה ל- Parallel lines - "קווים מקבילים" שהפך אותם לסיפור הצלחה בינלאומי ענק וכלל את הלהיטים "Heart of Glass" ו-"One Way or Another". האלבום יצא לאור בשנת 1978 .

החלק הראשון של סיבוב ההופעות התקיים בארה"ב, עתה הם הגיעו לישראל, הופיעו אתמול באמפי פארק של רעננה ונתנו הופעה מחשמלת וזו, למעשה, יריית הפתיחה של סיבוב ההופעות האירופאי.