נצרת - קסם של מקום

כתבה וצילמה: שוש מיימון


עכשיו כשחג המולד הסתיים ונצרת התרוקנה מאלפי הצליינים שגדשו אותה, זה הזמן שלנו, הישראלים, לערוך הכרות עם המקום שנמצא מרחק של שעה וחצי מתל אביב (דרך כביש 6 ( ושאנחנו בקושי מכירים. כולנו יודעים שישו נולד בנצרת ושזה מקום קדוש לנוצרים, אבל עם יד על הלב: מתי בפעם האחרונה בקרתם בנצרת?
משרד התיירות, שהכיר מזמן בערכה התיירותי של נצרת, המשמשת אבן שואבת למיליוני מאמינים מכל העולם, השקיע לאחרונה ביחד עם עמותת התיירות של נצרת הרבה מאוד כסף ותשומת לב כדי לשדרג את נצרת ולהפוך אותה למרכז תיירותי עם נופך וניחוח בינלאומי.
ככה מצאנו את עצמנו, קבוצת כתבי תיירות, בטיול הכרות בן יומיים בעיר נצרת. חזרתי משם די המומה. גם מפני שגיליתי עיר יפהפייה ומקסימה וגם בכלל שהבנתי שכמעט אין לי מושג על המקום. טארק שאחדה, מנכ"ל עמותת התיירות, שיזם את הסיור, גילה לנו פינות קסומות בנצרת - על הכנסיות שלה, המסעדות והשווקים, הסמטאות והנופים והאוירה הנינוחה. אולי בגלל האוכלוסיה הערבית וגם בגלל הכנסיות והמקומות הקדושים לנוצרים, יש לך תחושה שאתה בכלל משוטט בחו"ל.

אחרי ארוחת בוקר גדושה במלון 'פלאזה' , שפעם היה מלון 'מריוט' , המשכנו לעיר העתיקה. כאן פועלים 30 כנסיות שמייצגות את הזרמים השונים של הנצרות. לכולם יש כאן נציגות. אבל הכנסיות המפורסמות הן כנסיות 'הבשורה'. אחת גדולה, של הוותיקן ואחת קטנה של הכנסיה היוונית האורתודוכסית. שם על פי האמונה התבשרה מריה, אמו של ישו, שעתיד להיוולד לה המשיח. רק לאחרונה הסתיים שיפוץ מאסיבי של הכנסיה הגדולה שהפיק 'סולל בונה' בהדרכת אדריכלים איטלקים. התוצאה: כנסיה מדהימה ביופייה.
אחר כך המשכנו למפעל משפחתי קטן 'פעחר מוסמאר' שמייצר כדי חרס יפים והתוודענו לסבא שהקים את העסק ונסע לגרמניה להביא משם מכונות למפעל. שם למדנו איך מכניסים למכונה חימר רטוב ואיך בצד השני הוא הופך לכלי חרס: כד, אגרטל, צלחת, ספל. כיד הדמיון הטובה.

בהמשך גילינו מימצא מרתק: מסתבר שנצרת הנוכחית בנויה על עשרות מבנים עתיקים. עיר תחתית שלימה חיה ושוקקת מתחת לעיר הנוכחית. ככה התוודענו ל'קקטוס', גלריה שהבעלים שלה חפר מתחת לרצפה וגילה שם בית מרחץ. לדבריו זהו בית המרחץ של ישו (אלא מה?). בכלל, כל מקום בנצרת הוא קדוש כי ישו הסתובב שם.
צהרים אכלנו ב'אל גנינה' מסעדה ערבית טיפוסית עם צלעות כבש, הרים של אורז, סלטים משובחים , קבבים ולאפות.
מאוד נעים לטייל בנצרת לא רק בגלל המבנים ההסטוריים ושלל הכנסיות והשווקים הצבעוניים. מה שמאוד בולט לעין זה הנקיון שלה. העיר מאוד נקייה ומטופחת. כאן ברור לכולם שזה אחד המקומות הקדושים בעולם. כאן הם רגילים לתיירים מכל העולם ולכן אולי שומרים על סטנדרט מאד גבוה של שירות ותחזוקה.
הכי אהבתי את המיפגש עם מעוז ושלומית ינון, זוג ישראלים שפתחו 'גסט האוז' במתכונת הקיימת באתרי תיירות שונים בעולם. אחרי שטיילו בדרומאמריקיה הם חזרו לארץ עם החלטה למצוא מקום לא מהודר אבל נקי ומינימליסטי שיענה על צרכים של מטיילים כמוהם: מקום לשים את הראשד ומטבח שאפשר להכין בו אוכל. השניים חכרו ארמון תורכי ישן וחרב, שיפצו אותו והפכו אותו ל'גסט האוז'. יש שם חדרים יפים עם תקרות קשתות ומטבח משותף ושירותים משותפים. כל מי שמגיע תמורת 12 דולר למיטה יכול לישון שם וגם להכין לעצמו אוכל. יש שם גם חדרים לזוגות אבל זה קצת יותר יקר. חוץ מזה בסופי שבוע המקום מושכר לכל מיני סדנאות רוחניות. כשבקרנו במקום התקיים שם סופ שבוע של 'זן בודהיזם'.
מאז שנת אלפיים, עם פריצת האינתיפאדה התיירות אל נצרת ירדה פלאים. הישראלים בכלל הדירו רגלם מנצרת וגם תיירים זרים כמעט ולא הגיעו. רק עכשיו מתחילים לחוש בהתאוששות קלה. זו שנה ראשונה, מזה זמן רב, שבחג המולד הזה הם מצפים להכנסות נאות ולתפוסות מליאות בבתי המלון. על בסיס הקונספציה הזאת שופץ מלון 'גולדן קראון' שפעם קראו לו רנסאנס', והיום הוא המלון הכי יפה בעיר. אלגנטי, מהודר, אוכל משובח ומשקיף לנוף יפהפה.
למחרת קנחנו בכנאפה וקפה אצל דיאב מהרום מרחוב קזנובה. לקראת פרידה טארק שאחדה מעמותת התיירות זרק לנו רעיון שיווקי חינני: 'חבילת מוסך'. איך למשוך תיירים יהודים אל נצרת? בוא לשם עם המשפחה ביום שבת, תשאיר את המכונית במוסך, טייל בעיר, תאכל במסעדה טובה ועם רדת החשיכה אתה ניגש למוסך משלם מחיר מאוד סביר עבור התיקון, אוסף את הרכב שלך וחוזר הביתה. אין לי מושג אם זה דווקא ימשוך תיירים אל נצרת, אבל אין לי ספק שמי שיגיע לשם פעם אחת יצא משם עם טעם של עוד. אין מה לעשות – קסם מהלך בכל המקומות הקדושים האלה. משק כנפי ההסטוריה משרה בם אוירה מכשפת.