שרי הורמן, בימאית הסרט החשוב "פרח המדבר"

בשיחה מרתקת עם מי שהחליטה להפוך את חייה של וואריס דירי לסרט שהעולם כולו יוכל לראות ולדעת מה קורה, בין היתר, לנשים בסומליה היא מצהירה כי "סיפורה האוטוביוגרפי של וואריס דירי הוא ספר מסע מדהים. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה ניגודים ושינויים בדמות אחת. נערה נוודית מהמדבר ודוגמנית צמרת, נערה מנקה במסעדת המבורגרים שלא יודעת קרוא וכתוב ההופכת לדוברת מטעם האו"ם... אם הסיפור לא היה אמיתי היה נדמה לי שזה סיפור מודרני של סינדרלה. "פרח המדבר" הוא בעיקר קול קורא וזעקה מתריסה נגד אי צדק, קול קורא נגד השחתת גוף האישה, פצע אמיתי הנחבא מאחורי חומה של יופי וזוהר."

כבימאית החתומה על הצלחות בקולנוע ובטלויזיה וזכתה להערכה מקצועית ולפרסים על עבודותיה, פמינסטית החושבת כי נשים מסוגלות לעשות כל דבר וכאימא לבת בעצמה, לא חששה הורמן להרים את הכפפה עם נושא כל כך רציני העומד בבסיס סרטה החדש.מהם החומרים המעניינים אותך לטפל בהם בסרטייך ? האם קיים איזשהו מכנה משותף ?"אני מאמינה גדולה בעוצמתן של רגשות. כאשר הולכים לקולנוע או לתיאטרון והאורות כבים, אתה נמצא בסוג של חלל מוגן בו הסרט הוא זה שלוקח אותך למסע ומטשטש את דאגות היומיום. לבסוף, אם הסיפור היה טוב והביצוע עוד יותר, את מרגישה מעודדת, מחוזקת, נרגשת, מאושרת, אולי בכית ואולי צחקת. אם היה טוב לא תישארי אדישה אליו. מקסימום תחזרי לעולמך האמיתי כעבור שעה וחצי. מה שמרתק אותי הוא לצאת בתחושה שקיבלנו מעוף והעצמה כצופים מהדמויות שהשתקפו על המסך".מה היו מחשבותייך כאשר קראת לראשונה את הספר ?"עד כמה הסיפור הזה הוא חוצה יבשות וגבולות ומיועד גם לנשים, כמובן, אך גם לכל גבר האוהב נשים. לכל מי שמבין ששינוי חייב לקרות ."מה היה הרגע מחולל השינוי שחיזק את רצונך להפוך את הספר שבידייך לסרט ?"הכנות של וואריס דירי משכה אותי. "פרח המדבר" הוא סיפור אמיתי על אישה שהיה לה את האומץ להתעלות מעל חוקי חברה עתיקים שנקראו כך תחת מעטה המסורת. היא אישה שלא הייתה מוכנה לקבל "לא" כתשובה. דמיינו רק את המעבר הזה מרועת צאן מסומליה שאינה יודעת קרוא וכתוב לנואמת לפני האו"ם . לא זו בלבד : את אותו נאום קשה ונוקב היא עשתה בשיא הקריירה שלה כאשר היא יודעת כי היא מסכנת את כל מה שהשיגה עד לאותה הנקודה. ככה זה בחיים : צעדים קטנים מביאים לשינויים גדולים !מישהי הייתה צריכה לצאת עם הסיפור הנורא הזה החוצה והיא עשתה זאת. אם להיות ספציפית, הייתה זו פילוסופיית חיים של וואריס שהדליקה אותי. היא טוענת שהומור הוא תמיד הנשק החזק ביותר לשרוד. מאותו רגע ידעתי איך אני רוצה לספר את הסיפור."בחירתה של ליאה כדמות הראשית נראית טבעית, אך כיצד בחרת את יתר הקאסט ?"האמת היא שכל סוגיית הליהוק לסרט הייתה קשה מאוד. החלק שצולם בסומליה היה מאתגר מנשוא. בתרבות הסומלית לא מכירים את מושג המשחק ועל כן, מצאתי עצמי מנסה לתקשר עם אנשים פשוטים החיים את המציאות הזו כאשר לפעמים לא ידעתי כיצד לגשת אליהם ולהוציא את הרגש שרציתי, אך המציאות עשתה את שלה וזה הצליח. לאחר מכן, חיפשנו את השחקנית שתגלם את וואריס והחיפושים שלנו לקחו אותנו למסע תלת יבשתי בין אפריקה, ארה"ב ואירופה. ראינו מאות שחקניות עד שלקראת הסוף צצה לה ליאה קבאדה. כולה צניעות, קסם וחמלה. פשוט מושלמת !ואז נשארה המשימה ללכד סביבה קאסט של שחקנים שישלימו את התמונה וכמובן שבחרנו בקאסט בריטי משובח שנהניתי ממנו בצורה יוצאת דופן. אנשים חכמים, מצחיקים ובעלי ענווה פנימית יוצאת דופן".כיצד השפיע עלייך המפגש האישי עם וואריס דירי ?"בעודי מכינה את התחקיר לסרט, פגשתי את וואריס מספר פעמים. כל מפגש איתה היה חוויה מסוג אחר. היא לא מהאנשים שתשב עימם ליד שולחן ותכתוב כל מה שהם אומרים או תקליט אותם. וואריס צריכה להיות בתנועה ואסור להפסיק לה את זרם המחשבה. על כן, מצאנו עצמנו משוטטות ברחובות וינה – שם התגוררה באותה העת – ומדברות משך שעות. לאחר כל מפגש הייתי רצה מהר לבית המלון כדי לרשום כל מה שסיפרה פן אשכח פרט כזה או אחר. אם יש דבר אחד שהדהים אותי אצלה זוהי הניגודיות שבה : הצחוק שלה מחד לצד העצבות שלה על האמת שסיפרה מאידך. יש בה מרירות קורעת על הדרך בה קוטעים לכל ילדה קטנה בסומליה את נשיותה כבר בגיל צעיר והיא מועדת לחיים של סבל וחוסר סיפוק והכל בשם המסורת האיוולת הזו".מה רצית שיסמל פס הקול בסרטך ?"רציתי מאוד שזו תהיה נעימה המנוגנת ע"י תזמורת שלמה. רציתי שהמוסיקה תעטוף את וואריס ותגן עליה לאורך המסע הארוך שלה ויחד עם זאת, היה לי ברור כי לא רציתי שום צליל של מוסיקה בסצינה הקשה של המילה".האם את באמת מאמינה כי נשים מבצעות את המילה לבנותיהן ולנכדותיהן רק בשם המסורת ? האם את חושבת שיכולת לעשות כזה דבר אם היית חיה בסומליה ?"אני אדם המכבד מסורת, אך איני יכולה להבין מדוע מישהי תרצה לפגוע בילדה קטנה לשארית חייה, תגרום לה לסבול, להיחלש או אפילו למות. למה ??? זהו דבר שהוא כבר מעבר לתרבות או מסורת זו זוועה !"מה היית מצפה שיקרה כתוצאה מהסרט ברמה העולמית מלבד תרומתה הגדולה של וואריס להעלאת המנהג לסדר היום הציבורי ?"מה שקרה כאשר חזרנו לדג'יבוטי. החלטנו להקרין את הסרט לקהל שם. באמצע המדבר. ציפינו שיגיעו כ – 800 איש ומצאנו את עצמנו מקרינים את הסרט לפני קהל של 4,000 איש. בסוף הקרנת הסרט, קם על רגליו אבא מן הקהל ואמר בקול רם שהוא מצהיר בזאת כי לעולם לא יגרום יותר בעתיד לאף אחת מבנותיו להינזק בצורה מחפירה שכזו. הוא הוסיף ואמר כי אין זה נהוג לדבר על המעשה במשפחה וכי מי שאחראיות על הביצוע הן הנשים בינן לבין עצמן והוא לא שיער בנפשו שעל כך המדובר. הוא הרים קולו עוד יותר בסוף דבריו שזה פשוט חייב להיפסק ! לפתע, נעמדו על רגליהם גברים - אבות נוספים לשם הסכמה. זה היה רגע גדול ומרגש ביותר מה שמוכיח כי המאבק חייב להמשיך ואם צפייה בסרט תסייע, מה טוב".