אורלי בר קימה

מי שהייתה עיתונאית קרייריסטית, המכורה לביפרים וטלפונים, שגידלה ילדים ובנתה משפחה בשלט רחוק, עם חוסר איזון מוחלט בין הבית לקריירה, וחוסר אמונה בשום דבר שלא ניתן להוכחה דרך חמשת החושים, עברה תהליך של צמיחה אישית ורוחנית, עזבה את המוכר והידוע ב"עולם הישן", כפי שהיא מכנה זאת היום , יצאה לריק וממנו הפכה לאימא במשרה מלאה, ובהמשך לכותבת, מאמנת אישית לחיים, מרצה ומנחת סדנאות להעצמה נשית והתפתחות אישית ורוחנית.

את אורלי בר קימה למדתי להעריך דרך הרצאה מרתקת שהעבירה במפגש נשים בשרון בו השתתפתי.היא החלה מלגולל את הסיפור האישי שלה, עברה להסבר על מתודת 'המפתחות לשינוי' שפיתחה ולאחר כל השיח מרובה הנשים, התיישבתי עימה לשיחה של אחת על אחת עם הרבה הנאה, ברק בעיניים ותובנות מעודדות על החיים.ראשית החלה אורלי מלספר על ילדותה. "מגיל מאוד צעיר הייתי לבד. גידלתי את עצמי כבת הזקונים, אחרי אח ושני אחיות גדולים ממני בשנים רבות, ולאחר שנולדתי, אמי יצאה לעבוד מחוץ לבית, כי הרגישה שמיצתה את שלב גידול הילדים ועבודות הבית. היא הפקידה אותי בידיה של אחותי הגדולה ממני ב-11 שנים, והתפנתה לענייניה, וכך גדלתי, כילדת מפתח קלאסית, עם יומנים מקושטים בפרחים ולבבות, ועם עולם פנימי ודמיון עשיר מאוד. בגיל 16 החליטו הוריי לעזוב את הארץ, ולנסוע לכמה שנים בארצות הברית - שם התגורר אחי, ולנסות את מזלם. אחיותיי הגדולות כבר גרו מחוץ לבית עם בני זוגן, ואני סירבתי לנסוע והחלטתי להישאר בארץ בבית הורי ולחיות לבד. אמנם הייתי עצמאית וחוויתי הרבה חופש, אך גם הרבה בדידות. בעבר, נשאתי בתוכי הרבה כעסים על התקופה הזו, במיוחד על אמא שלי, שהייתה הרוח החיה מאחורי ההחלטה, אך בדיעבד, אחרי ששחררתי את הכעסים, וסלחתי, אני יכולה לומר לה "תודה", משום שזו הייתה אחת החוויות המעצבות של חיי. "על שנות לימודיה האקדמאים סיפרה שהיו אלה שנים עליזות בחוגים למדע המדינה ותיאטרון, באוניברסיטת תל אביב. "למדתי בבקרים והתפרנסתי מעבודה בלילות, כמלצרית באחד מבתי המלון בתל אביב. בתקופה הזו חקרתי את עולם הצבעוני ומרובה האפשרויות של צעירה תל אביבית, חופשייה ועצמאית, והרשיתי לעצמי, בגיל עשרים וקצת, לעשות את רוב הטעויות האופייניות לנשים בגיל הזה. זוגיות, כאמור, לא הייתה בראש מעייניי, אך לקראת סיום הלימודים הכרתי את אבי, והרגשתי שמשהו שונה מתרחש. עם הזמן הפכנו לזוג, והוא אף החליט להצטרף אלי לכמה חודשים של הטיול המסורתי כתרמילאים במזרח הרחוק. כשחזרנו לארץ כבר עברנו לגור ביחד, וכעבור מספר שנים התחתנו. "ואיך השתלבת בשוק העבודה ?"מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי כקרייריסטית. עולם התקשורת תמיד משך אותי, ואחרי כשלוש שנים בהן עבדתי כתקציבאית במשרד יחסי ציבור, היה לי ברור שדווקא הצד השני של המטבע, העיתונאות, מעניינת אותי יותר. נרשמתי ללימודי עיתונאות בבי"ס "כותרת", ומשם הדרך לעבודה בתקשורת הישראלית הייתה קצרה ומהירה. הקריירה הייתה הדבר המרכזי שעניין אותי, והיה בראש סדר העדיפויות שלי מגיל צעיר מאוד. משפחה וילדים בכלל לא היו בראש מעיני, אך למזלי ולשמחתי, מישהו שם למעלה שמר עלי, ובדרך, שאני קוראת לה היום, לא פחות מ"נס", יצא שפגשתי באדם שהצליח להמיס את השריון שהיה באותם שנים על ליבי. התחתנו כעבור שלש שנים, ונולדו לנו שני בנים (15, 10). ולפני כשלש שנים נולד לנו בן שלישי, תינוק הפתעה, שהביא הרבה אור ושמחה לחיינו, ואפשר לי לשמחתי, לתקן את חווית האימהות שלי. "נהנית מאותה קריירה שפיתחת?"החיים שלי עד אז היו ריצה אחת ומתמשכת "מסביב לזנב של עצמי", עם הרבה מתח, בין דד ליין אחד למשנהו. עבדתי בלי חשבון מסביב לשעון, עם התמכרות קשה לביפר ולשני פלאפונים. עולם התקשורת שאותו חייתי ונשמתי ככתבת תקשורת, במשך שנים רבות, היה מאז ומתמיד רווי בתחרות וכוחניות, זהו עולם מאוד גברי, אך שרדתי ואפילו הצלחתי להתקדם בו, כשבכל כמה שנים עשיתי שינויים קטנים בתוך המקצוע שלי. עבדתי בעיתונות מקומית ומשם עברתי לכמה שנים בעיתון ארצי כשבחמש השנים האחרונות, לפני שקפצתי את "הקפיצה הגדולה" עבדתי בטלוויזיה החינוכית. באיזשהו שלב הרגשתי שחיקה וזה כמובן הקרין גם על משפחתי. הטירוף שבין ניהול בית וגידול ילדים, ושמירה על זוגיות שפויה, ומשרה תובענית, תבע מכולנו מחיר כבד. שני בני הגדולים גדלו עם מטפלות וביביסיטריות, וחוו אמא בשלט רחוק. לא פנויה, עצבנית ולחוצה רוב הזמן, עם רמת קשב מאוד נמוכה כלפיהם, ולמען האמת, כלפי העולם בכלל. בכנות, אז לא ראיתי את זה כך, כי מבחינתי, מימשתי את עצמי מבחינה מקצועית, וזה מה שהיה לי הכי חשוב, באותה התקופה. מאידך, אחרי 5 שנים בטלוויזיה, התחילה גם תחושה של מיצוי מסוים לחלחל. אמנם "היה לי הכול" : בית מקסים, משפחה נהדרת, עבודה מכובדת ומעמד מסוים שרכשתי, וזה היה אמור להספיק, אך באיזשהו מקום בתוכי ידעתי תמיד שיש עוד משהו מעבר לזה. שיש לי יעוד שונה, גדול יותר מעבודתי כעיתונאית, ושאני עדין לא הגעתי אליו. ואיך קרה השינוי? מתי הגיעה התובנה?"יום אחד גם הגוף שלי "דיבר". התעוררתי עם 40 מעלות חום - שנמשך 10 ימים ברציפות. אחרי שהגעתי למיון בבית החולים עם חשש להתייבשות, התברר לי שאני חולה במחלת הנשיקה. הייתי עייפה כרונית, וזה אילץ אותי להוריד הילוך בחיים, ולעבוד קצת פחות. לראשונה בחיי מצאתי את עצמי במיטה עם הרבה זמן למחשבות, ואז התחלתי גם לשאול את עצמי שאלות עומק, והאסימונים התחילו ליפול. הבנתי שזהו "צלצול השקמה" שגרם לי בכוח לעצור את הגלגל המטורף שבו חייתי, ולבדוק האם אלו החיים שאני רוצה. אך עדיין כנראה שהוא עדיין לא צלצל חזק מספיק, משום שכשהתאוששתי, כעבור מספר חודשים, חזרתי לעבודתי בטלוויזיה במשרה מלאה. וכשלא מבינים את המסר בסטירה הראשונה שחוטפים, מהר מאוד מגיעה סטירת לחי נוספת, חזקה יותר, שהפעם הביאה כמעט לפירוק המשפחה שלי. הבנתי כי מה שנכון לי הוא לחזור הביתה, ולחזק את השורשים שלי, בבית ובמשפחה, מתוך הבנה פנימית עמוקה, שהם הדבר החשוב ביותר בחיי, הכוח האמיתי שלי, ומהם אני שואבת את העוצמה, לצאת החוצה לעולם ולהצמיח ענפים ועלים. עברתי תקופה של הרבה תובנות ושינויים ואחרי שנתיים של "ניקוי רעלים" מוחלט מעיתונים וחדשות, התחברתי מחדש לכתיבה, אחת מאהבותיי הגדולות, אך ממקום אחר, ובהחלטה ברורה לכתוב רק על דברים חיוביים וטובים, ולכן בחרתי לכתוב במגזין "דרך האושר", שהפך לאחרונה ל"חיים אחרים", ושם אני כותבת בעיקר על הדברים שמעניינים אותי ועל התחומים שבהם אני עוסקת בעצמי, של צמיחה והתפתחות אישית אימון אישי, והעצמה נשית. "המהפך"באחת מסדנאות ההתפתחות הראשונות בהן השתתפתי, הכנתי "לוח חזון" – עליו הדבקתי תמונות של כל מיני חלומות שלי, דברים שאני רוצה לעשות ולהגשים בחיי. אחד מהם היה להשתתף במסע "מלכת המדבר". באותה התקופה, זה היה תהליך קשה מאוד להתקבל לשם, כי בכל מסע היו מעל אלף נשים שרצו ורק 45 מתוכם, שעברו את כל המיונים, יצאו בסופו של דבר למסע. פורסם שהמסע יגיע להודו, עוד מקום שרציתי וחלמתי להגיע אליו, ולכן החלטתי להגיש מועמדות, ולבדוק האם השיטות הללו באמת עובדות, וכך אוכל להגשים שני חלומות במסע אחד. שמתי תמונה שהורדתי מהאינטרנט של מסע מלכת המדבר בהודו, והתחלתי לדמיין את עצמי נוסעת בגי'פ עם נשים נוספות בנופים הקסומים של הודו. וזה עבד. נרשמתי, הוזמנתי למיונים, והתקבלתי. זוכרת את עצמי קופצת ורוקדת בטירוף בבית ביחד עם הבן הצעיר שלי, ביום שישי בצהריים, כשפורסמה באתר שלהם, רשימת הנשים שהתקבלו, ואני בתוכן. עבדתי אז, מזה כחמש שנים בטלוויזיה החינוכית בתוכנית "תיק תקשורת", וחשבתי שלא תהיה לי בעיה לקבל חופשה של שבועיים לצורך השתתפות בחוויית חיי. אך התבדיתי. אחד המנהלים, שלא ממש חיבב אותי, בלשון המעטה, בגלל היותי סוג של "טרבל מייקרית" מקצועית, בכל מה שקשור למאבקי עובדים וזכויות הפרילנסרים בתחנה, הודיע לי בצורה מאוד יבשה ולאקונית, שהוא לא מאשר את בקשתי לחופשה לצורך מסע המלכות בהודו. זוכרת את עצמי, יוצאת מהמשרד שלו המומה, ומתיישבת על ספסל בחניון הטלוויזיה, וחושבת לעצמי, רגע אחד, מי שולט בחיים שלי למעשה, אני או אותו מנהל? האם הוא יקבע אם אני אהיה על הג'יפ בהודו? זה היה אחד מהרגעים המכוננים של תובנה מאוד עמוקה ובסיסית. הבנתי שאני, ורק אני, מנהלת את חיי, ושמעתה ואילך, לא אתן לאף אחד את הכוח הזה. באותו הרגע החלטתי שאני אהיה בהודו על הג'יפ, ובדמיון שלי, הרי, כבר הייתי שם ממילא. וכך היה. נסעתי לחוויה המדהימה של מסע "מלכת המדבר" בהודו והתנתקתי למשך כשבועיים מהעולם שלי, מהבית ומהמשפחה, רק כדי למצוא את עצמי מחדש, כשחזרתי אכן עזבתי את הטלוויזיה, ויצאתי "לריק". זה היה מפחיד, כי לא הייתה לי שום ודאות בנוגע למה אני הולכת לעשות מכאן ואיך, ויחד עם זאת הייתה לי תחושה פנימית מאוד חזקה, שזהו צעד נכון עבורי, ושמתוך הריק, יצמח משהו חדש, נכון יותר ומדויק יותר עבורי." ואיך העסקת את עצמך בזמן "הלא נודע" בחייך ?"התחלתי מסע חיפוש אחרי הייעוד שלי. התחלתי לשתות בצמא הרצאות, ספרים, פניתי ללימודי קבלה, NLP, דמיון מודרך, ובמקביל עברתי וחוייתי סדנאות שונות הקשורות במודעות, התפתחות אישית ורוחניות. בגיל 40 בערך, הרגשתי כמו ספוג, שאני רוצה ללמוד לחוות לנסות עוד ועוד מהעולם החדש והמרתק הזה שנגלה לי, וסחף אותי למסע פנימי של צמיחה וגדילה. במסגרת החיפוש, חברה שלי המליצה לי על סדנה של ד"ר קרול מקול, מאמנת מאסטר אמריקאית, בתחום תקשורת והקשבה, שמקיימת פעמיים בשנה בארץ סדנאות. השתתפתי בסדנת העצמה נשית במשך 3 ימים רצופים "ונדלקתי". מצאתי שם גם את הייעוד שלי, וגם את המורה שלי. בסדנה הזו התברר לי שאני רוצה לעורר השראה ולהניע אנשים לצמיחה ולשינוי, ולהביא להם את המסר של חופש הבחירה. עוד הבנתי אז כי מימוש הייעוד שלי יכול לבוא לידי ביטוי בכל מיני אופנים, גם דרך תחום של האימון האישי לחיים, שמאוד התחברתי אליו, וגם בכתיבה, בהרצאות ובסדנאות העצמה, ובעוד דרכים שאני מניחה שתתגלנה לי בהמשך הדרך." ברגע שהאסימון הזה נפל, ההתרגשות שלי הייתה גדולה, וזה היה הזמן לפעול. נרשמתי ללימודי אימון. למדתי במקביל בתוכנית האמריקאית, ובארץ, והפכתי להיות מאמנת מוסמכת. זו מבחינתי אחת הדרכים הנפלאות, והכיפיות, שבאמצעותה אני מממשת את הייעוד שלי כיום. המהפך שלי הושלם כשהבנתי שהוא נעשה לא רק בצד המקצועי, אל גם באדם שהפכתי להיות בתוך התהליכים שעברתי ואני ממשיכה לעבור. למדתי להכיר את האגו שלי, שניהל חלק גדול מחיי עד אז, ולהיפרד מהחלק, ההרסני שבו, בידידות. התחברתי לעצמי לכשרונות ולעוצמות שבי, והתחלתי לקבל אותם כחלק ממי שאני. אני מאמינה ויודעת כיום, כי לכל אחד ואחת יש ייחודיות משלו, והמטרה שלי היא לסייע ולכוון אנשים ובעיקר נשים, למצוא את המתנות והייחודיות שלהן ולעזור להן לפעול מתוכן. גם ילדיי, שמ"אמא בשלט רחוק", עצבנית ולחוצה, הכירו לפתע אמא חדשה, מאוד נוכחת, הרבה יותר רגועה וקרובה אליהם, הסתגלו למצב החדש די מהר, והם ממשיכים לאמן אותי יום יום, וללמד אותי כיצד להיות אמא שלהם. " במהלך ההרצאה, הדגישה אורלי נקודה חשובה:, שינוי הוא, ללא ספק, דבר מפחיד, כי זה מוציא אותנו מהנוחות, מהמוכר והידוע, וזה משליך גם על האנשים שסביבנו, ולכן הם לא תמיד יפרגנו ויתמכו, ולהיפך, ינסו להניא אותך מלעשות זאת. לשמחתה של אורלי היא גילתה שיש לה בן זוג אוהב, מפרגן ותומך, שקיבל את החלטותיה ואיפשר לה ללכת לשם, והיא מודה ומוקירה אותו על כך, ואוהבת אותו היום באופן עמוק ושלם יותר. כיצד נולד הספר שלך ?"שנה וחצי הייתי בבית, נהניתי מכל רגע ובאיזשהו שלב, אחרי שגם לבן שלי נמאס לראות אותי כל יום כל היום, הכנסתי אותו לגן, ופתאום התפנו לי שמונה שעות. בשלב זה החלטתי ללכת לים ולשאול אותה (כך מכנה אורלי את אלוהים, היקום, מי שמנהלת את העניינים), מהן התוכניות שלה בשבילי. התיישבתי מול הים ושאלתי: 'מה את רוצה שאני אעשה עם הזמן שלי? ' תוך כדי המדיטציה קיבלתי תשובה מאוד ברורה: כתבי ספר על נשים לנשים, ואל תסתפקי בסיפור שלך. אפילו את המספר חמישים קיבלתי. זה נכון שהיה לי חלום לכתוב ספרים, ויש לי אפילו רומן שהתחלתי לכתוב אותו, אבל לא חשבתי בכלל על הכיוון הזה, לא הבנתי מה אני עושה עם זה.התחלתי לחפש נשים. האישה הראשונה הגיעה אלי דרך האימון. אימנתי אותה והיא הפנתה אותי לעוד שתיים - שלוש חברות שלה, הבנתי שיש אלפי נשים עם סיפורים מדהימים, אבל הן צריכות להגיע אלי ולא אני אליהן. החלטתי לפרסם מסר באינטרנט ותוך שלושה ימים קיבלתי מבול של הודעות ומיילים. זה היה בשבילי סימן גדול מאוד, כל מה שנשאר לי לעשות זה לברור את הסיפורים ולצאת אליהם. אחרי שלושים ראיונות והתחברות עם סיפורים, חלקם קשים כמו : מחלות, גירושין, איידס, וחלקם קלילים, של נשים שרצו לעשות שינוי באמצע החיים, הבנתי שיש לי המון סיפורים ללא ידיעה כיצד לבחור. הלכתי שוב לים, עשיתי שוב מדיטציה ושאלתי איך לכתוב את הספר. לפי איזה מפתח אני אכניס את הסיפורים? ואיך שאמרתי את המילה 'מפתח' ראיתי מבנה ובו שנים עשר שמות המפתחות. הייתי בים ולא היה לי על מה לרשום. רצתי בריצת אמוק הביתה, ולקחתי דף ועט, עשיתי טבלה עקומה והתחלתי לרשום בטירוף את שנים עשר השמות ותוך כדי שעשיתי זאת, כמו פאזל התחילו שמות של נשים שראיינתי להיכנס מתחת למפתחות, ולאחר כשעתיים נהיה ספר הבנוי משניים עשר פרקים, שכל אחד הוא מפתח, על כל מפתח יש הסבר עליו, דוגמא של נשים שהשתמשו בו ובסוף כל פרק תרגיל מתוך עולם האימון שאם אישה מזהה שאולי זהו המפתח שיכול לעזור גם לה, היא יכולה מיד לעשות את התרגיל של הספר ולהתחיל התנעה."מהו המסר שלך לנשים ? "השינוי הוא בחירה שלך והוא אפשרי בכל שלב שאת נמצאת בחיים. לא משנה מאין את מגיעה, מאיזה רקע, מצב משפחתי, אישי, כלכלי, רפואי או מקצועי. תמיד תהיינה הרבה יותר אפשרויות והזדמנויות ממה שאת קולטת היום בחמשת החושים שלך, ואלו יתגלו לך, רק כשבאמת....תפתחי את עצמך לאפשרות של שינוי. "