זמן איכות או לחץ משפחתי ?

כשאתה רק עם הילדים, אתה בסטטוס "אבא סחב'ק" - מה שמאפשר לילדים שלך ליהנות מחבר שקונה גלידות וממתקים ושלוקח אותם לים ולסרטים, עד כדי כך שהם מתחרים ביניהם על תשומת הלב שלך. כשאתה עם אשתך בנופש לבד אתה בסטטוס של "מאהב לטיני". כשאתה נמצא בבית עם אישתך והילדים אתה בסטטוס של "שק אגרוף" - מה שמכשיר את אישתך והילדים להתעלל בך עד שאתה יוצא מדעתך, וגם הכלב נותן לך ביסים כשאתה לא שם לב.



לפעמים אני שואל את עצמי, מה הקטע של משפחתיות? מה גורם לצרוף המיוחד לכאורה שאמור לחבר את כל בני המשפחה לניצול זמן איכות משפחתית והרמוניה מהנה להיפך הגמור?! הצרוף הזה בד"כ הופך את השעות ללחוצות, צריך למהר, להספיק, הילדים חסרי סבלנות, צריך לשבת לאכול, לצחצח שיניים, פתאום יש גם בלאגן וצריך לסדר ולקפל וכו'... וכמובן גם אנו ההורים, בננו לבין עצמנו חסרי סבלנות ויש רק קיטורים. בקיצור, עד שהילדים לא הולכים לישון והאורות מעומעמים יש שישו ושימחו. גם בשבתות וחגים זה קורה – יותר נכון במיוחד בשבתות וחגים, בין פעמיים לשלוש פעמים ביום. אז מה לא עובד בצרוף הזה? למה מזהירים אותנו תמיד מתקופת החגים ומימי ה " אלק כיף " ? את מי להאשים? את הילדים? מה הם בכלל מבינים, הרי הם הראשונים שרוצים משפחה מאושרת. אז מי האשם כאן, אני או היא?
כמובן שאם שואלים אותי אז זה בטח לא אני, ואם שואלים את אשתי אז זו גם לא היא, (ניסיוני מורה שהיא מיד תאשים אותי). את האשמה מהילדים כבר הוצאנו מראש כך שאף אחד לא אשם. אבל זה לא כך!
זו כנראה תוצאה של התנהלות משפחתית לא תקינה ואוזלת יד שלי ושל אשתי - מה שמרמז שכנראה שנינו אשמים במידה שווה.

טוב, אז מה עושים?
בתור מישהו שרק לאחרונה החל טיפול זוגי המטפל בבעיה שונה לגמרי. אשתי ואני משתדלים להיות יותר מאופקים, ומנסים לא לקלקל את מה שאנו בונים שוב באמצעות המטפלת הזוגית, אנו לא מסוגלים לעבור את שעות הלחץ המשפחתי בצורה טובה ונעימה. בשעות אלו אנו שוכחים שיש טיפול ברקע, מתנהגים כמו בעבר ולאחר מכן מנסים שוב להתפייס, כשהכל נרגע. הילדים הולכים לישון ואז נשארים שוב אני ואשתי, הדבר היחיד שאנו רוצים לעשות הוא הכל חוץ מלדבר על השעתיים הקודמות, לפעמים אנו לא מדברים בכלל, לפעמים אנו עושים סקס כאילו לא היו השעתיים הקודמות, לפעמים מה שמעניין אותנו זה שוב להתפנות לעיסוקים שלנו אני למחשב שלי והיא למחשב שלה, בבוקר מתחילה שוב החגיגה.

לסיכום, אני מגדיר שלוש תובנות בקשר שלי עם משפחתי:
אין לי בעיה עם הילדים, אנחנו מסתדרים מעולה כשאנחנו לבד.
אין לי בעיה עם אשתי, אנו כמו זוג יונים כשאנו לבד.
כשכל המשפחה ביחד, בד"כ יש מתח שמגיח מכל הכיוונים מעין "מלחמת כריות משפחתית".

שלכם,
מרקו.