לא על הפלירט לבדו

לאחר שניסיתי לסכם 10 שנות נישואין ובאתי בגישה של "יאללה עברת 10 שנים אז תמשיך הלאה. הרי כולם בסוף מזדקנים, הילדים עוזבים והנכדים מגיעים..", החלו לעלות אצלי שאלות שלא שאלתי את עצמי קודם לכן, כגון: האם אתה מאושר איתה? האם אתה מוכן להמשיך לחיות לפי השגעונות והתכתיבים שלה? אתה לא חושב שאיבדת את העצמאות שלך? מתי בפעם האחרונה עסקת בתחביבים שלך בלי שיעירו לך או יזרזו אותך? מתי בפעם האחרונה עשית סקס פרוע? ועוד שאלות מטרידות.


אם בעשור האחרון לא התעסקתי בשאלות מסוג זה, עכשיו משהו כן גרם לי להתעסק בשאלות האלו - תרתי משמע התעסקות... תיכף תבינו.
ניסיתי לברר עם עצמי מה גרם לשאלות להישאל, עברתי על החודש האחרון בחיי וניסיתי לתהות מה היה בו שלא היה בחודשים הקודמים.
התשובה לא אחרה לבוא.
הדבר המיוחד והבולט שקרה בחודש האחרון ושלא קרה לפני כן הוא שהכרתי בחורה שעוררה את סקרנותי באופן חריג, עד כדי כך שהיא לא יוצאת לי מהראש ואני מרגיש שהנעורים חזרו אליי במהירות הבזק, כאילו שחיכיתי שמשהו כזה יקרה וכשזה קרה זה השתלב מיד בסדר היום שלי.

הבחורה עצמאית, יפהיפיה וצעירה ממני במספר שנים. היא פשוט הייתה שם בשבילי ואני לא מכיר גבר אחד שהיה עומד בפנייה! מבחינתי היתה שם קרקע פורייה וחיפשתי דרך לצאת ממעגל הייסורים בבית. היתה בי נחישות לעשות שינוי ונתתי לדברים לקרות... אז ככה, התחלנו בפלירט שנמשך מספר שבועות תוך כדי הזהירות המתבקשת מצידי. ברגע שהדברים בבית לא הסתדרו ואפילו החמירו עד כדי חוסר אונים, הרסן הוסר ולקחתי את הפלירט למקום אחר. מכאן כל שאלה על המוסר שלי בעיניי הייתה חסרת כל משמעות. כמי שמעביר ביקורת על עצמו (על אחת כמה וכמה כשמדובר בשאלות מוסריות), אני חייב להודות שכל התמונה נראית לי טבעית בסיטואציה הנוכחית בה אני נמצא בקשר שלי עם אישתי - קשר שנהרס כליל. קשר בו החברות כבר לא קיימת, קיים מתח תמידי, יש מצבור של חסכים רגשיים מכל הסוגים ורצון עז לשנות את המצב הבלתי אפשרי הזה.
כל זה לא קרה לפני ארבע או חמש שנים כי אז המצב היה שונה והפער הגדול שנפער בחיי הנישואין שלי לא היה קיים ובטח שלא במינון הנוכחי.

השאלות שמטרידות אותי כרגע הן "מה המחיר שאני הולך לשלם על חציית הקו הזה?" ו"האם אני עומד להתמודד עם שאלות חדשות בקרוב?" אני חייב להודות שכרגע כל העניין נראה לי טבעי ומסקרן ואני די מעודד מהסיטואציה החדשה. הייתי מגדיר זאת כשילוב של השלמת הצרכים הרגשיים/מיניים ומעט נקמה מצידי.

אני לרגע לא שוכח שיש גם דרך נוספת והיא : השלמה ופיוס, שהרי יש לנו בית וילדים, אך זה כבר תלוי גם בצלע השנייה שכרגע פשוט השאירה אותי להתמודד עם צרכים התלויים באוויר ורצון לעשות מעשה. אני מרגיש שאני נמצא במקום בו הפלירט הפך לאמצעי ולא למטרה שכן, עד כה הפלירט היה נתפס בעיני כדבר שלא עוברים ויש לו גבולות ברורים.

שלכם, מרקו.