'סלאביינסקי בזאר' (Slavianski Bazaar, Vitebsk ) הפסטיבל הבינלאומי בויטבסק בלארוס

אולימפיאדת הפסטיבלים של העולם הסלאבי, 'סלאביינסקי בזאר', התקיימה זו השנה ה- 27 בעיר ויטבסק שבצפון בלארוס. בפסטיבל מופע מרהיב של כשרון, צליל, תנועה וצבע, בעיר המציעה אמנות ותרבות כ"גשר לשלום, שיתוף וקשר, בין אנשים ומדינות"  

'סלאביינסקי בזאר'  (Slavianski Bazaar) נמצא בשנתו ה- 27 בשיא כוחו - מגוון, מרהיב, נוצץ ומצליח. זה פסטיבל האמנויות והמוזיקה, המתקיים מאז שנת 1992 בויטבסק ונחשב למוביל בתחומי המוזיקה, תיאטרון, מחול, תערוכות אמנות ומופעים בין-תחומיים מגוונים, כולל מופעי רחוב, שנמשך השנה בין 7 ל- 18 ביולי, כשהאירועים המרכזיים התקיימו בין ה 12 ל- 16 ביולי.

אלכסנדר לוקשנקו, נשיא בלארוס, מכבד מדי שנה את מופע הפתיחה של סלאביינסקי בזאר בויטבסק ומקפיד לציין שהוא רואה בפסטיבל הבינלאומי הזה "גשר לשלום, שיתוף וקשר, בין אנשים ומדינות". השנה השתתפו בפסטיבל עצמו כ-500 איש - זמרים ונגנים, שחקנים ורקדנים, חברי משלחות ואנשי תקשורת, שייצגו כ- 40 מדינות מרחבי תבל, ובהן בנוסף למדינות הסלאביות, גם ממקסיקו וקובה, מאנגליה וצרפת, ממצרים וכמובן מישראל (שלה במה מיוחדת), זאת בנוסף לעשרות אלפי המבקרים שהגיעו לפסטיבל. בין האמנים שהופיעו, גם מפורסמים בינלאומיים כז'ראר דפרדייה (אורח של הזמרת הרוסיה זארה), אמיר קוסטריצה ולהקתו, נטליה אוריירו מארגנטינה והישראלי - רפאל, שבדיוק לפני 20 שנה זכה בפרס הגדול בתחרות הפסטיבל.

כדי לתאר את סלאביינסקי בזאר - דמיינו את תחרות הזמר האירוויזיון, בשילוב פסטיבל המחולות בכרמיאל, ערבבו עם פסטיבל ישראל וקנחו עם פסטיבל בת-ים לתיאטרון רחוב - ותקבלו את הפסטיבל הבינלאומי, סלאביינסקי בזאר, שהתקיים בבירת המחוז הצפוני ויטבסק שבבלארוס. למרות שאינני דוברת רוסית, שזו השפה השלטת בפסטיבל בשיחות, בשירה, בטקסטים, בכיתובים ובשילוט, הסתדרתי היטב, כי גם אם זה ישמע כקלישאה - האמנות והתרבות הן באמת שפה בינלאומית (וגם האנגלית..). לתחושה הנוחה שלי הוסיפו החביבות והחום האנושי של באי הפסטיבל, ולובשי המדים בכל פינת רחוב השרו גם הרגשת ביטחון אישי.

פסטיבל "סלאביינסקי בזאר" (Slavianski Bazaar):

כאמור, בעשורים האחרונים מיצבו את ויטבסק כעיר הפסטיבלים - מפסטיבל הג'אז ב-1980, דרך פסטיבל שירים פולנים, עד שבשנת 1988 נבנה האמפיתיאטרון הקיצי הייחודי (שחגג השנה יובל 30), שעוצב במיוחד לצרכי הפסטיבל. העיר הפכה לאחד ממרכזי הפסטיבלים החשובים בעולם, שאליו הגיעו לאורך השנים, משתתפים מיותר מ- 70 מדינות. פסטיבל 'סלאביינסקי בזאר', המתקיים בעיר מאז שנת 1992 נחשב לאולימפיאדה של האמנויות בעולם הסלאבי, בתחומים הכוללים מוזיקה (בעיקר פופ), תיאטרון (משקספיר ועד תיאטרון בובות), מחול (קלאסי, מודרני ופולקלוריסטי), מופעי רחוב (מקהלות, ליצנים ובזארים), תערוכות אמנות ומופעים בין-תחומיים מגוונים.

יו"ר הפסטיבל הוא אלכסנדר סידורנקו, המשמש גם כנשיא איגוד הפסטיבלים הבינלאומי (WAF). הפסטיבל הוא הפרוייקט הבין-מדיני התרבותי הגדול ביותר של בלארוס ורוסיה, שהמשלחות שלהן הן הגדולות בסלאביינסקי בזאר. במרכז הפסטיבל שתי תחרויות נוסח האירוויזיון - למבוגרים ולילדים. תחרות המבוגרים נמשכת 3 ערבים, כשהזמרים מבצעים שיר בשפת המדינה בה נולדו, שיר בשפה סלאבית וכן שיר לבחירתם, והזוכה השנה ב"גראנד פרי" הוא זמר נפלא מרומניה. בנוסף לתחרויות הרשמיות, בכל ערב מתקיים מופע ענק באמפיתיאטרון עם מיטב האמנים הסלאביים, ובמהלך היום בכל האולמות בעיר מופעי תיאטרון, קונצרטים, מחול וכדומה. אין רגע דל. לזכותם יאמר, שהם יודעים להעניק כבוד לאמנים הוותיקים והמבוגרים, המככבים על כל במה.  

ויטבסק בירת המחוז, עיר תרבות ססגונית:

ויטבסק הינה אחת הערים העתיקות בעולם הסלאבי, הרביעית בגודלה בבלארוס, שוכנת צפונית-מזרחית לבירה מינסק (מרחק נסיעה ברכב בין 4-3 שעות) ומשמשת כמרכז המנהלי של מחוז ויטבסק, המונה כ-400 אלף תושבים. שנת ייסודה הרשמית היא 974 וזאת לפי הוראתה של אולגה נסיכת קייב. היא התפתחה מנמל בחוף נהר ויטבה (שממנו נגזר שמהּ), הנשפך לנהר דווינה הגדול יותר, לעיר גדולה ותוססת. הנהר חוצה את העיר, ספינות תיירים צבעוניות משייטות בו ומעליו גשרים נישאים.

ויטבסק ידועה כעירו של מארק שגאל - הצייר היהודי המפורסם, שהמוזיאון על-שמו נמצא בבית שבו התגוררו הוריו. אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשהגעתי לעיר, היה לבקר במוזיאון. ויטבסק היא עיר יפה ונקייה, מרובת כיכרות פורחות, שדרות עצים, פסלים מרשימים ומזרקות מים חמודות. שפע כנסיות וקתדרלות שצריחיהן המוזהבים נוצצים למרחוק ומבני תרבות רבים - תיאטרונים, מוזיאונים וגלריות, היכלי מוזיקה ואמפיתיאטרון יפהפה.

הכבישים רחבים ומרומזרים ושוטרי תנועה מקפידים על הסדר. פארקים ויערות ירוקים לטיול ובילוי, הסימטאות המתעגלות באזור מרכז הפסטיבל רומנטיות ומלאות דוכני מזכרות ומוצגים אתניים. בתקופת הפסטיבל כל מרכז העיר שוקק מיצגי רחוב של להקות מקומיות ואורחות והפעילות נמשכת עמוק לתוך הלילה. שמח!

הקשר היהודי והישראלי ו"פסטיבל ללא גבולות":

לפני מלחה"ע השניה, כמחצית מאוכלוסייתה של ויטבסק היתה יהודית, ובתקופת הכיבוש הנאצי נהרסה העיר ברובה ורבים מיהודיה ניספו. מאז לא השתקמה הקהילה היהודית, אם כי חיים בה כיום לא מעט מבני עמנו, ובהם ליאוניד בוגוראד - מנכ"ל הפסטיבל ומנהל התוכניות שלו, ארקדי שולמן - מנהל מרכז התקשורת של הפסטיבל, מאסטרו מיכאיל פינברג - מנצח התזמורת הסימפונית הבלארוסית. מבין היהודים הידועים שנולדו בויטבסק, ניתן להזכיר את: ש. אנסקי - מחבר "הדיבוק", איסר הראל - ראש המוסד בשנות ה-50, מרים בן פורת - שופטת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה בשנות ה-90, הצייר יהודה פן - שהקים כאן אקדמיה לציור בה לימדו ביידיש, וגם אליעזר בן יהודה - מחייה השפה העברית, שנולד במחוז ויטבסק. באוקטובר 2017 נחנך בית הכנסת החדש בויטבסק, שנבנה מכספי תרומות של קהילת יהודי ויטבסק בתפוצות, ולצידו מלון קטן ומסעדה כשרה.

כמדי שנה, גם הפעם הגיעה לפסטיבל משלחת נכבדה של אמנים מישראל. בראש המשלחת עומד הסופר והמחזאי - ארקדי קרומר, כשלצידו מסייע אחיו יפים - שניהם ילידי ויטבסק שעלו לישראל וגרים בה. קרומר רואה כשליחות להביא לפסטיבל שנה אחר שנה (לאורך 22 שנים!), משלחת אמנים מישראל ואף מיסד אירוע מיוחד שכבר קנה לו מוניטין בפסטיבל - קונצרט גאלה ישראלי המושך קהל רב בשם "פסטיבל בלי גבולות". את הקונצרט המושקע ביימה סאשה אלכסנדרה צ'רטקוב, מאשדוד. מנחת הערב המיוחד היתה העיתונאית הישראלית ומומחית האמנות והתרבות, אינה שייחטוביץ' - ילידת בלארוס וד"ר במוסיקה. שייחטוביץ' סיפרה לקהל על ישראל, שילבה אנקדוטות והסברים בין קטעי המוזיקה שהושמעו והנוכחים היו מרותקים והריעו ממושכות.

בקונצרט השתתפו אמנים ומוזיקאים מישראל, ובהם קבוצת רקדניות צעירות מביה"ס למחול  vizavi מאשדוד, בניהולם של גלינה וויטלי ויגל, כשבנם אלון בן ה- 7 משמש כזמר סולן; הזמרת בת ה- 12, אליס ברנר, שהשתתפה בתחרות הילדים בפסטיבל, ובישראל הינה הסולנית של אנסמבל "פרחי אשדוד", בניהולן של ז'ניה שור וסאשה צ'רטקוב; אנסמבל הסקסופונים מבית שמש, עם המנצח יעקב ירצקי ומנהלת הקונסרבטוריון מרינה קוגן; להקת "גפילטע דרייב" הקצבית, עם הסולנית טטיאנה גלמן; כן הצטרפו לחגיגה דניאל בוגוראד על התופים ומיכאל פרדזון על הפסנתר. למותר לציין שהקהל באולם הריע ודרש עוד ועוד הדרנים.

השנה הועלה הקונצרט הזה גם במינסק בירת בלארוס, ביוזמת השגריר הישראלי - אלון שוהם, זאת במסגרת אירוע הצדעה מיוחד ל- 70 שנות המדינה. מעורבות לקבלת הפנים החגיגית שארגן השגריר - המקפיד בכל הזדמנות לחשוף את ישראל במיטבה - הגיעו בכירים בממשל הבלארוסי, דיפלומטים ממדינות שונות, ראשי הקהילה היהודית במינסק ואורחים נוספים רבים, שכמובן הוזמנו להקשיב גם לקונצרט הישראלי. האירוע המוצלח והמרגש עורר הדים חיוביים ביותר וזכה לשפע מחמאות.  

לסיום, אני מבקשת שוב לחלוק אתכם את התפעלותי הרבה מפסטיבל 'סלאביינסקי בזאר' ויטבסק 2018. הארגון היה מושלם, הרמה האמנותית גבוהה ביותר, המופעים מרהיבים, הביצועים הטכניים המורכבים היו מלאכת-מחשבת והארוח לבבי ומהנה. ויטבסק היא עיר יפייפיה ו'סלאביינסקי בזאר' הוא גולת הכותרת של העשייה האמנותית והתרבותית.  

* הכותבת היתה אורחת הפסטיבל, באדיבות שגרירות בלארוס בישראל

(צילום: שוש להב)